"תוצרת אמריקה": מישהו הזמין קוקאין?

טום קרוז אוהב לעלות על מטוסים ואז לקפוץ מהם ולגלם תפקידים של טייסים ולטוס בכלל. הפעם הוא מתיישב מאחורי מערכת ההיגוי של מטוס נוסעים, אבל במהרה הוא ממיר אותו בריגוש שונה. דאג לימן, מומחה לריגושים, דווקא הוריד הילוך עם סרטו הקודם "הצלף" (שדווקא לא זכה להצלחה גדולה בקרב הצופים והמבקרים), שיצא לפני פחות מחצי שנה. האיש שהפיק (וגם ביים) את מרבית סרטי ג'ייסון בורן, מנסה לשחזר את ימיו המוקדמים והמוצלחים יותר ועל הדרך מנסה לייצר את אותו האפקט עבור הכוכב הראשי שלו.


(החל משנייה 00:18 ניכר על טום קרוז שהוא בן 55)

הפקת הסרט לוותה באסון כבד, אשר פקד את הצוות כאשר מטוס מטעמם התרסק לפני כשנתיים במדיין, קולומביה והביא למותם של טייס המטוס ונוסע נוסף. מעבר לאסון ההוא, נראה שדווקא שני השמות הראשיים בסרט; הבמאי והשחקן הראשי, יוצאים ממסלול אסונות פרטי שלהם ועולים (שוב) על דרך המלך עם סרט, שהוא הנאה טהורה, המגובה בסיפור אמיתי ובביצוע מעניין, מצחיק ומרתק לסיפור ההסתבכות, ההתרה וההסתבכויות החוזרות והנשנות של אחד - בארי סיל שמו.

דווקא בפעם האחרונה שקרוז ולימן שיתפו פעולה יצא להם סרט נפלא. "קצה המחר" (משנת 2014) היה מעין נקודת ציון לחזרה על הסוס בעבור השניים. לימן קצת נחת מאז עם "הצלף" שיצא מוקדם יותר השנה ואילו טום קרוז הלך לאחר מכן לקפוץ ממטוס ב"משימה בלתי אפשרית - אומת הנוכלים" וסתם להתרסק עם ג'ק ריצ'ר השני ו"המומיה". כל אלו היוו הכנה טובה למפגש המחודש בין השחקן בן ה-55 לבין הבמאי שבאמת עזר לו לטפס בחזרה על הדרך המלכותית ובדיוק כאשר קרוז מרוסק מהביקורות על "המומיה" (וגם פיזית בקפיצה מבניין לסרט הבא של "משימה בלתי אפשרית"), משחרר לימן את הסרט הנוכחי וכנראה שגם עוזר להשכיח את הפיאסקו של קרוז ואת חוסר ההצלחה היחסי שלו מהשנה.

בארי סיל היה טייס מחונן, הוא הפך להיות סתם עוד טייס "רגיל" במטוסי נוסעים. משום מקום מגיעה אליו הצעה חד פעמית, לשרת את ארצו באיסוף צילומים מודיעניים עבור ה-CIA, באזורים נרחבים של דרום אמריקה. אמרתם דרום אמריקה בשנות השמונים? אמרתם קרטל מדיין. אמרתם קרטל מדיין? אמרתם...כן, נכון - דון פבלו אסקובר, שאיך שלא תרצו, עלה לכותרות חזרה בזכות הסדרה הנפלאה, שם הוא (היה) הגיבור ראשי, הפרוטוגוניסט המושלם וסיפורו המלא סופר מעלייתו ועד ריסוקו, מבודד ועל גג של בית מגורים בפבלה בעירו.


(בן אדם, מי משתמש בביפרים? | צילום: יח"צ)

מרגע שאסקובר שולט בחייו וגורלו של בארי סיל, הוא משועבד לקרטל מדיין וגם נוהג כמו חלק מהקרטל. הוא טובע בכסף, שאין לו היכן לאחסן. חלק קבור בגינה, חלק מפוזר ברחבי הבית וחלק ניכר מושקע בחשבונות בנקים, אותם הוא מקים בעיירה מינה (שהיה אמור להיות שם הסרט במקור), עיירה קטנה ודלילת תושבים בארקנסו. סיל ממשיך לעבוד עם הקרטל וגם עם סוכנות ה-CIA, שם הוא מופעל על ידי סוכן שנוי במחלוקת בשם שייפר (דומנל גליסון הנהדר) ומלהטט בין שתי העבודות בשביל לספק נשק למורדים, בשם הדוד סם ומצד שני גם לעזור לתת סוטול רציני, בשם הקרטל של פבלו.

משפחתו של סיל הולכת ומתרחבת, אשתו, שלא חשדה בתחילה בזליגה שלו אל מחוץ לטיסות הנוסעים הרגילות, כבר זורמת עם הג'וב החדש בדיוק כמו תזרים המזומנים הזמין שיש בידיו והולך ותופח מדי שבוע. עיירה שלמה לא חושדת או שאיננה מוכנה לחשוד, אלא נהנית מפירותיו הרווחיים של סיל. בשלב מסוים ברור לכולם שהדוד סם יבין וישתמש ביכולותיו של בארי בשביל לנסות ללכוד את אסקובר, אין זה מפתיע וגם ברור לכולם שחיי עושר בחזרת הקוקאין לא יוכלו להימשך לנצח, אבל בארי סיל נהנה מכל רגע, לא שואף מהסם, אבל בהחלט מסניף את ההצלחה הרגעית עמוק לתוך מנהרות אפו.


(שיט, ה-Waze נתקע. איך אני מגיע לקולומביה עכשיו | צילום: יח"צ)

בדמותו של בארי סיל כבר נתקלנו לפחות פעמיים בשנתיים האחרונות, כאשר כמובן הוא אוזכר בסדרה "נרקוס" וכמו כן גם קיבל זמן מסך בסרט "המסתנן", בכיכובו של בריאן קרנסטון, משנת 2016. דאג לימן בחר לספר סיפור מעניין, שלא מצליח לברוח יותר מדי מחוץ לחוקי הז'אנר. מוקדם יותר השנה קיבלנו סוג נוסף ודומה לסוחרי נשק, שהחלו בתור אזרחים תמימים ופשוט ניצלו הזדמנות להתעשר, בנקודת הזמן המתאימה להם, כאשר ג'ונה היל ומיילס טלר גילמו את סוחרי הנשק המופרעים ב"כלבי מלחמה". הדפוס נותר די זהה וגם אם זה קצת קשה להאמין, בשני המקרים מדובר על סיפור אמיתי שאכן התרחש.

דרך ההצגה של לימן היא מרעננת, מפיו של קרוז, שמככב בתור הגיבור השנוי במחלוקת של הסרט. אתם רוצים לאהוב אותו, למרות מעשי הפשע המרובים ולמרות שהוא זורק למרכז שולחן ההימורים את חיי משפחתו, המתלווה אליו לכל מקום. נקודת מבטו של בארי מנתקת את הסרט ממצב של רצינות, הקצב קולח ולמרות שהסרט לא קצר, הוא לא מרגיש כמרוח במרבית שלבי הסרט. זו ממש לא יצירת חד פעמית, חדשנית או ייחודית, אבל היא בהחלט מעיפה את קרוז חזרה על האוכף, כדי שיוכל להמשיך לדהור לעוד המשכונים של סרטי "משימה בלתי אפשרית".


(מאמי, אני קופצת לשופניג. יש לך כמה דולרים להביא לי? | צילום: יח"צ)

משפט על הסרט:
תישענו בכיף אחורה ותהנו מכל רגע שנותנים לכם יחד לימן וקרוז בסרט הכיפי הזה. הנאה מובטחת.

משפט על הבמאי:
לאחר "הצלף" שלא נחל הצלחה, אבל בהחלט היה עשוי טוב, מטפס לימן עוד קצת, על גבו של הסרט ועל גבו של קרוז ומוכיח שהשניים רלוונטיים עדיין, ביחד ולחוד.

משפט השחקנים:
טום קרוז נראה טוב, רענן וצעיר כתמיד. הופעה עם מרץ רב וסרט עם קצב גבוה, תפקיד נהדר שעוזר לשחקן. דומנל גליסון נפלא כהרגלו ולצידו קיילב לנדרי ג'ונס בהופעה פסיכוטית רגילה ואפילו ג'סי פלמונס (Fat Damon) בתפקידון קטנטון תורמים מצידם.

משפט על אורך הסרט:
רבע שעה פחות הייתה יכולה להיות סבירה יותר, אבל גם כך הסרט קלח משך כל השעתיים שקיבל להציג את סיפורו האמיתי והמרתק של בארי סיל.