"מעל החוק": הפרק שאחרי הסדרה

אם לבחון תחת מיקרוסקופ את פירות היצירה של ריק רומן וו, אפשר להבחין כי ניתן להצביע על שיטה ועל דפוס כמעט קבוע, כאשר הוא בוחר לשים גיבור מיוסר אחד, ששם לעצמו את טובת משפחתו מעל הכל ועל הדרך הוא מקריב את חייו בשם המשפחה. מן סוג של וולטר ווייט, אבל עם מצפון שנותר קבוע ולא הולך ומידרדר כפי שמיסטר ווייט איבד את שלו. וו בוחר לעשות זאת פעם נוספת כפי שביצע בצורה מוצלחת בשני הניסיונות הקודמים ועם כמה כוכבים קולנועיים שאינם מהשורה הראשונה בתפקיד הראשי, אבל כאלו שנותנים תוצרת ומהפנטים לאורך כל הדרך.

וו, פעלולן לשעבר, החל את ניסיונו בתור במאי בשנת 2001 עם מותחן כושל, אבל שבע שנים לאחר הניסיון הראשון הוא כבר עלה על הגל עם סרט שאולי לא נחשף בגדול ולא רשם הצלחה גורפת בקופות, אבל הפך לסוג של חביב הקהל והמבקרים. "לשרוד מעבר לסורגים" היה הסרט שהרים את וו, הסרט, שכוכבו הראשי היה סטיבן דורף, שהיפנט - לא פחות, עם ואל קילמר בתפקיד נפלא והארולד פארינאו ("אוז") בתפקיד סולידי, הסרט זכה להצלחה, כאמור והיווה את תחילת העימות של וו עם מערכת החוק והכליאה. את המשך העימות הוא הציג דרך "מלשין" בכיכובו של דווין ג'ונסון (וגם מייקל קנת' סמית, בארי פפר וסוזן סרנדון), לפני ארבע שנים וחמש שנים אחרי ההצלחה היחסית של "לשרוד דרך סורגים".


(רוצה למסור ד"ש למנטור של הזקן הכעור - ואל קילמר| צילום: יח"צ)

הפעם וו שוב חוזר אל בין כותלי בית הכלא וגם קצת לעולם שמחוצה לו. הוא חוזר ביחד עם שני כוכבים שלקח איתו מ"מלשין" (ג'ו ברנת'ל הנפלא ובנג'מין בראט הוותיק) ועם כוכב אחד לוהט, שהסדרה בה פרץ וכיכב בדיוק עלתה למסכי הטלוויזיה ברחבי העולם בהקבלה מדויקת ליציאת הסרט בחלקים שונים של העולם. ניקולאי קוסטר וולדאו, הידוע לקהל הרחב בתור ג'יימי לאניסטר עזר לבמאי שלו לקדם את מכירת הסרט ברחבי העולם במקביל לעליית הסדרה הפופולארית ובארצנו הקטנטונת הסרט מגיע עם סופה של העונה השביעית - גם סוג של מקדם מכירות, למתגעגעים.

הסיפור של ג'ייקוב, המכונה "מאני" (כסף. ידעתם את זה, אבל זה היה חייב להיכתב) נפתח בסצנה אשר מלווה אותו מחוץ לכותלי בית הסוהר, משם הוא יוצא כאישיות שנראית בעלת כוח וקשרים. וו לא מחכה הרבה זמן ומתחיל בשביל להתחיל בדילוג עלילתי בין הזמנים. בין הימים בהם "מאני" עוד היה רק ג'ייקוב, יועץ פיננסי מ-פסדינה. ג'ייקוב הופך את עולמו עליו כאשר הוא מעורב בתאונה, בה הוא אשם באופן שבלתי ניתן להפרכה ומשם המסלול הקצר לכלא ולהיעלמות אפשרית לסטטיסטיקה האכזרית של אלו שלא בנויים לשרוד שם, אבל הוא שורד ועוד איך. הוא הופך להיות כל כך חזק, כך שהוא משתלב כמו כריש במימיו הסוערים של האוקיינוס.


(תראו איך השפם משתלב עם הסורגים| צילום: יח"צ)

אם וולטר ווייט עוד נזכר בשורות הראשונות וגם בדקות הראשונות של הסרט, הרי שהוא מתפוגג במהרה, בעיקר עבור צופיה הנאמנים של סדרת המופת - "אוז". כי אחרי חצי שעה של סרט אי אפשר לדמיין מישהו אחר זולתו של טוביאס ביצ'ר, עורך הדין המצליח שנכנס לכלא לאחר תאונה, לה גרם וחייו השתנו. מאדם נורמטיבי הוא הופך לחיית אדם וכך בדיוק התהליך המתרחש עם גיבור הסרט, "מאני". קווי הדימיון בין "מאני" לבין ביצ'ר לא מתחילים ומסתיימים בתאונה להם גרמו השניים, אלא לעובדה שהם מבינים כי על מנת לשרוד חובה עליהם להרחיק את משפחתם מהם, כיוון שברור שזוהי נקודת התורפה בעולם המקדש אלימות, איומים ומאתר חולשות אפשריות בשביל להגיע למקומות הללו.

וו אוהב לחקור את עולמם של האסירים הנורמטיביים מאחורי סורג ובריח וכיצד הם מתאימים את עצמם, כאשר כל מה שמותיר אותם שפויים יחסית ובעלי מטרה היא העובדה שהם רוצים לשמור על שלום משפחתם ומוכנים להכיר בעובדה שייתכן שיוכלו להגן על משפחתם רק בין קירות התא המבודד שלהם, ליד חיות האדם שלא בוחלים באיומים ורצח משפחות שלמות בשם יריבות בין כנופיות בית כלא.

היציאה מבית הכלא של הפושע בתחילת הסרט נועדה רק בשביל שתהיה האפשרות לחקור כיצד נכנס מלכתחילה ואילו סיום הסרט הולך ומדגיש את הרעיון המרכזי והתפיסה של האסיר, שממש לא היה תפור למידות בית הכלא בשלב הראשוני. בין לבין קוסטר וולדאו מהפנט עם משחק עוצמתי, כזה שלא הזדמן לו להציג ב"משחקי הכס". הוא מציג חזות פיזית מרשימה ונראה שזה שלב נוסף שהוא עובר בשביל להתקדם קצת לפני שהבאז המטורף של הסדרה ייגמר והוא יוותר כזיכרון רחוק.


(לי קפה ומים קרים לילד לידי| צילום: יח"צ)

משפט על הסרט:
דרמות בית כלא צריכות להיות ייחודיות בשביל לא ללכת לאיבוד בבנאליות. התמהיל המושלם בין במאי שיודע את העבודה בז'אנר הסצפיפי הזה לבין שחקן עוצמתי עם נוכחות, מחזיק את הסרט בכל השלבים ויוצר שילוב מנצח בסרט פנטסטי.

משפט על הבמאי:
רומן וו הוכיח פעמיים קודם לפני הסרט הנוכחי שהוא יודע לטפל בז'אנר בתי הכלא בצורה מושלמת והוכיח שאינו צריך סופרסטאר דרמטי מוכח בשביל שיתפוצץ על המסך. הוא עושה זאת שוב וגורם להנאה גדולה עבור מי שכבר נהנה מסרטיו לפני כן.


(ג'ון ברנטל בעוד הופעה לפנתאון| צילום: יח"צ)

משפט על השחקנים:
ניקולאי קוסטר וולדאו מוכיח כי שאלות על "משחקי הכס" הולכים לרדת מהר מאוד בראיונות על הסרטים שהוא הולך לקחת חלק בהם. לייק בל מקשטת, בנג'מין בראט טוב כרגיל ואפילו אוון ג'ונס ("8 מייל") בהופעת אורח. אבל חביב האתר, ג'ון ברנטל, בעוד הופעה חזקה, הוא הסגן המיומן ביותר של קוסטר-וולדו.

משפט על אורך הסרט:
שעתיים, קצת נמרחות מדי מחוץ לכותלי בית הכלא וממוקדות יותר, כאשר העלילה חוזרת לכלא ולסיפור המטאמורפוזה למנהיג מאדם פשוט, שם היא גם מעניינת ודרמטית הרבה יותר. בסך הכל אפשר היה לקצר קצת, אבל לא נלין על סרט שלא כדאי לפספס דקה ממנו.