"לוגאן לאקי": לפגוש את ג'ו באנג

ארבע שנים אחורה. סטיבן סודרברג מודיע על פרישה בסמוך ליציאת סרטו - "תופעות לוואי", באותה שנה הוא מספיק גם לביים את סרט הטלוויזיה המצוין: "חיי עם ליברצ'ה", בכיכובם של מאט דיימון ומייקל דאגלס. קצת אחרי הוא גם מתפנה לביים קצת סדרות, להפיק את סרט ההמשך ל"מג'יק מייק" (כאשר את הראשון ביים בעצמו) ולהישאר בפרישה מבימוי סרטים. ממש! לא חלפו ארבע שנים מאז שהודיע בדרמטיות שהוא תקוע ורוצה להתקדם או לפחות לנוח מכל ההתקדמות (והצעדים אחורה) שהשיג עד כה.

האיש שמוכר בעיקר בהיותו הבמאי של סדרת סרטי השודים המתוחכמים ומרובי הכוכבים שלו ע״י סדרת סרטי "אושן" וגם בזכות "טראפיק" ו"ארין ברוקוביץ'", הגיע לרוויה בשלב מוקדם מדי של הקריירה והחל לרדד תכנים, לייצר סרטים עם מעט מאוד אתגרים ועניין, כאשר עבר לסרטים דוגמת "המודיע", "בגידה כפולה", "התפשטות" ו"מג'יק מייק". החזרה שלו נראית כמו ההימור הבטוח בשביל לחזור בגדול - קומדיית שודים פרועה, מתוחכמת וכזו שמייצרת דמויות קאלט אינסנטיביות. מזכירה ללא הרף את סדרה סרטי "אושן״ (אפילו עם משפט שמציין את שם הסרט עם שינוי קל), רק שהתפאורה והגיבורים שונים לחלוטין.


(באה לפה הרבה? | צילום יח"צ)

קצת לפני "הפרישה" של סודרברג הוא אימץ לחיקו את צ'אנינג טייטום (ב"מגי'ק מייק" כמו גם ב"תופעות לוואי") וראו זה פלא גם בפרק הנוכחי בקריירה שלו בוחר סודרברג לקחת לסיבוב את הרקדן לשעבר, השרירי בהווה והשחקן הנהדר לכל אורך הדרך. טייטום חובר לדניאל קרייג בתפקיד מפתיע ושובר מוסכמות בונדיות וביחד עם אדם דרייבר הם יוצרים קומדייה מוצלחת, שנונה וקלילה דרך מבצע שוד מסובך ומתוחכם. בדיוק בקלילות הדרושה בשביל לרצות את הצופים באותו הרגע שסודרברג שב לו מהפרישה הקצרה על מנת להחליק לעצמו את השיבה חזרה לתחום בצורה הקלה ביותר שיש.

טייטום מגלם את ג'ימי לוגן, גרוש ואב לילדה וחשוב מהכל: מפוטר טרי מעבודתו בגלל צליעה. כאשר הוא מגיע אל הפאב של קלייד, אחיו וברמן קטוע יד (אותה איבד באפגניסטן), שאליו הוא מגיע דרך קבע ונוהג לשמוע על המזל הרע שפוקד את משפחתם כמספר דורות. בעיתוי הנוכחי וכאשר אחד הלקוחות (נהג מרוצים שמגולם באופן כמעט בלתי ניתן לזיהוי על ידי סת׳ מק׳פלארן) מתעמר באחיו ובו, עקב הנכויות שלהם, משהו בו נסדק באופן סופי והוא מחליט לגייס את אחיו (אדם דרייבר הוורסטילי) ואת אחותו היפיפייה (ריילי קיאו, נכדתו של אלביס פרסלי) על מנת לבצע שוד במהלך אחד מהמירוצים העמוסים והמבוקשים ביותר של נאסקר בדרום ווירג'יניה ובכלל.


(מה? אמרתי תביא כיף ביד שמאל, מה יש? | צילום יח"צ)

השלושה מבקשים את עזרתו של ג'ו באנג (דניאל קרייג עם בלונד אפרוח ומבטא דרומי כבד) הכלוא בבית הכלא המקומי ומשם תוכנית השוד מתחילה לקרום עור וגידים ובעצם יוצאת לדרך בצורה מוקפדת ומדוקדקת עד לפרטי הפרטים הקטנים ביותר. מזכיר לכם איזה דני אושן? כנראה שכן, רק עם רקע דרומי וטיפוסים "פולקלוריסטיי ם" וצבעוניים. הדרום המייאש נמצא שוב במוקד העניינים וממש בדומה ל"באש ובמים" ניגשים צמד אחים לשדוד סכום כסף גדול שיוכל להביא להם גאולה מסוימת, להם ובעיקר לג'ימי, שעולמו קורס עליו אחרי איבוד העבודה והרצון של האקסית שלו (קייטי הולמס) לעבור עם בתם הרבה יותר רחוק מאשר ג'ימי יוכל להרשות לעצמו.

סודרברג מתאר עולם דרומי עם אוכלוסייה טראמפית, שמרכז חייהם הם מכוניות מהירות, תחרויות יופי ושתיית בירה מדי ערב. הוא קורא לקהל היעד שהתגעגע לסרטי השודים המהירים והאלגנטיים שלו, אבל לא רק להם, הוא משלב בקלילות רבה בין אותה אלגנטיות לבין דרומיים כבדי מבטא ומחשבה והופך אותם לשודדים המתוחכמים והחלקלקים, כך שהוא יוצר התכה מושלמת עבור קהלי היעד שלו, על מנת שיוכלו להרגיש בבית גם אלו שמחפשים מכוניות מהירות, את הדרום של טראמפ וגם את הסטייל והתחכום, שהביאו איתם קלוני ופיט בתור השודדים מהירי המחשבה והביצוע.


(זה היום שלך השבוע, לא? | צילום יח"צ)

כמעט כל שחקני הקאסט מצטיידים במבטא דרומי כבד ומשובח ויוצאים לדרך עם דמויות קיצוניות, מצחיקות ועמוסות סרקזם מכוון ולעיתים כזה שנראה כאילו השתרבב בטעות מסצנה של סרט שונה לחלוטין. סודרברג בונה התחלה ואמצע של סרט שמרגישים קצת דומים למה שהצליח לייצר בכזו הצלחה גדולה מלפני כמעט 16 שנים, הסוף לסרט הקצת יותר מדי ארוך הזה לא תופס אף צופה לא מוכן למה שהיה מזמן בידיו של סודרברג, אבל הוא עדיין תופס עם חיוך רחב.

משפט על הסרט:
היה לו כמעט את כל מה שצריך בשביל להצליח בענק, רק שעשו את מרבית הדברים הגדולים לפניו. וכך הוא נשאר לו בבדידות מזהרת במיקום די בנאלי (יחסית לתחומו), למרות שהוא סרט מהנה בטירוף ומצליח להצחיק ולענות על דרישת הצופים שהתגעגעה לבמאי המוכשר.

משפט על הבמאי:
הוא חוזר, סודרברג נותן צ'אנס לקונספט של סרטי "אושן" להשתלט על החלקה החדשה, אשר נמצאת בבימויו. ההשתלטות הלא עוינת מדי מצליחה וסודרברג מוצא את עצמו בשיבה לעולם הבימוי במקום די מוכר לו ועושה זאת בצורה קלה ומוצלחת.

משפט על השחקנים:
מעבר לטייטום, דרייבר, קרייג וקת'רין ווטרסון ("הנוסע השמיני"), מבליחים לתפקידים קטנים שחקנים כמו:סת' מקלפראן, הילארי סוונק וקייטי הולמס. התוספות הפיקנטיות הם צמד נוסף בסרט שמורכב מג'ק קווייד (בנו של דניס קוויד) ובריאן גליסן (בנו של ברנדן גליסן).

משפט על אורך הסרט:
אפשר לגמרי לרצות את הקהל כבר בשעה וחצי של הסרט,השליש האחרון של הסרט היה מריחה ומגיע לידי ביטוי בקצב ההולך ויורד של הסרט, לקראת סופו.