"דנקרק": מי פנוי בדנקרק?

כריסטופר נולאן והאנס זימר הולכים יד ביד כבר תקופה ארוכה, 12 שנים ליתר דיוק, מאז "באטמן מתחיל" ומאז שנולאן קיבל לגיטימציה להשתית את הגאונות שלו גם על ז'אנר הקומיקס. הפעם הלפיתה הבלתי ניתנת להפרדה בין השניים מקבלת משמעות מיוחדת בסרט החדש של רב האומן בתחום הבימוי והוא רוצה לתת לקהל שלו קצת פחות רגש והרבה יותר קולנוע. קולנוע עם מקסימום אפקטים שעבורם שווה להתיישב באולם הקולנוע וכמובן דרך פס הקול שמלווה את הסרט שמשמש בלא מעט שלבים של הסרט כמין מטרונום שקובע את קצבו.

בניגוד לתלת מימד שעוטף כל סרט קיץ גדול, אולם הקולנוע של איימקס לא הציע את המשקפיים המטרידים, אבל הוא בהחלט הצליח לתת משנה תוקף לפרסומת של איימקס לפני תחילת כל סרט. "ניקח אתכם מרחש נפילת סיכה ועד לרעש של המראת מטוס עם מנוע סילון" אומרת הפרסומת הפרטית של קולנוע איימקס בראשון לציון לפני תחילת כל סרט ובדיוק כאשר חשים שהפרסומת הזו כבר הפכה למטרד אמיתי (כמעט כמו משקפי תלת המימד) לפני תחילת הסרט, מגיע נולאן ואומר בשפתו שלו: "ניקח אתכם מרעש יריית רובה ועד לרעם מטוסים מפגיזים רצועות חוף שלמות", כיוון שכל המהות של הסרט הנוכחי הוא וויזואליות ופי כמה וכמה גם סאונד.

הספויילר ההיסטורי לגבי מבצע דינמו, הוא לגבי העובדה שבמסגרת המבצע פונו חיילים צרפתיים ובריטיים מעיירת החוף דנקרק. הספויילר ההיסטורי השני הוא שהם פונו על ידי ספינות וסירות דיג אזרחיות, כמעט ללא הגנה בשמיים וכאשר האויב הנאצי מתקיף וכותש ללא רחמים את רצועת החוף וסביב לה ולא מאפשר יציאה. החיילים הבריטיים הרבים היו נצורים וללא אפשרויות יציאה רבות ואילו הגרמנים התמקדו בתקיפה אווירית ולא הוציאו לפועל מתקפה יבשתית שיכולה הייתה לסיים את הסיפור.


(זו ציפור? זה מטוס? כן! שיט, גרמני. תתכופפו! | צילום: יח"צ)

מי שלא נחשף לסיפור המלחמה עד לאותו היום בו הוא פסע לאולם הקולנוע, גם לא ייחשף לסיפור הרקע, אלא ייכנס ישר אל תוך המים הקרים והמופצצים. נולאן לא מעוניין לנהל סרט מלחמה עלילתי, הוא מעוניין שכל צופה שיושב באולם הקולנוע ישים את כפות ידיו על אוזניו, יליט את ראשו בין ברכיו ויזיז את ראשו כדי לברוח משריקות הכדורים על מנת לחוש את החוויה האמיתית ביותר בלי להוסיף אף מימד נוסף לסרט ו/או זוג משקפיים שינסו להכניס את אותו מימד אל תוך הסרט. הסאונד כל כך חזק, הצילום מחבר את הצופה לסרט שבאמת אין צורך בעוד דחיפה מאולצת, בוודאי כאשר נולאן צילם את כל הסרט במצלמת איימקס 70 מילימטר וכל פיקסל ודציבל צורחים איימקס לכל צופה שפוי. זה בדיוק מסוג הסרטים שמחייבים ללכת לקולנוע עם המסך הגדול ביותר והרמקולים הפסיכיים ביותר שנמצאים בסביבה.

הגאון הבריטי בעצם לא מביים סרט מלחמה רגיל שמספר סיפור כלשהו, הוא מתמקד בשלושה זמנים עם שלוש זוויות שונות על המלחמה שמגיעות כמעט נטולות סיפור אמיתי בתוך כל אחת מהסיטואציות. זמן ראשון הוא שבוע, הוא קורה על רצועת החוף וכולל בתוכו גיבור גנרי שאינו מכביר במילים, אך קורא את מפת ההתרחשויות היטב ומשתחל לכל אזור שעשוי להבריח אותו אל מחוץ למצור האימה בו הוא שבוי. טומי (פיון וויטהד) ימצא את עצמו בלא מעט מצבים ליציאה, אבל נקודת ההתחלה, האמצע וכמעט הסוף שלו נמתחות על אורך שבוע, שהוא כמעט כל אורכו של זמן מבצע חילוץ החיילים מעיירת החוף הצרפתית ומרבית ההתנהלויות של טומי מתרחשות על אותה רצועת חוף מקוללת.

בציר הזמן השני, אשר משכו הוא יום, נמצא גיבור אחר - מר דוסון (מארק ריילנס), אשר שט אל עבר דנקרק ולעברם של החיילים הבריטיים הנצורים. לדוסון יש קוף על גבו, לא סתם קוף - גורילה, שהיא נטל אישי של כאב, סבל והזדהות עם מצב המלחמה והוא נחוש בדעתו להציל כמה שיותר אנשים. אחד מהם נמשה מהמים; חייל אפוף טראומות קרב (קיליאן מרפי), אשר מתקשה להתאושש מהחוויה השלילית שעבר במלחמה ורק רוצה לחזור. עם דוסון שטים גם בנו וחברו של הבן, השניים קרי רוח ועוזרים לנווט את הסירה אל היעד ומנסים להרגיע את הנוסע שהצטרף.


(רוץ מהר. המשחתת נכנסת לנוהל שבת | צילום: יח"צ)

בציר הזמן השלישי טום הארדי מגלם טייס קרב שמקבל את מימד הזמן השלישי - שעה ואיתה הוא משייט באוויר בלבד ומיירט מטוסי אויב, אשר מקשים על חבריו למערכה להימלט מרצועת החוף הצרפתית. הארדי מקבל תפקיד שממש לא דורש ממנו את שיא יכולות המשחק ומשחזר עבורו זכרונות מתפקיד נוסף בו בעיקר עיניו היו גלויות במרבית הסרט ולא פניו המשורטטות. ביין נכנס למטוס הקרב, מדבר פחות ויורה הרבה יותר. כך לא מנצילים שחקן על כמו הארדי, אבל מצד שני, המפעיל שלו, שדי גילה אותו לפני מספר שנים, הוא בעצם הכוכב הראשי ויודע שמיטב כוכביו דרושים לבצע את התפקיד ולהיות חלקים מהפאזל ולא גדולים ממנו.

שלושת הנקודות: ים, יבשה ושמיים ושלושת צירי הזמן כמובן ייפגשו בשלב מסוים, אבל אין לעניין של הזמנים תרומה משמעותית לעלילה או מעבר לה. הם פשוט הדגמה של יכולותיו של הבמאי שמותח ומכווץ את העלילה על מנת לבצע סנכרון מושלם וגם לבטא בכל אחת מהדרכים ובכל אחד מהזמנים את יצרי ההישרדות של כל אחד מגיבוריו. גם על המילה "גיבור" ניתן לבצע דיון מעמיק על מנת להבין שאין כאן גיבורים אמיתיים, אולי מלבד מר דוסון, שכן גם המלחמה והמבצע הספציפי הזה לא הוציאו גיבורים, אלא שורדים. שורדים בחסות מתקפות ואנשים שרק רצו לחיות וכל אחד עשה זאת בסגנון שלו, תחת התנאים הקשים בהם הוא קיבל מהגורל או מהאל.

לכל מי שבאמת פספס את הסיפור האמיתי יהיה קצת קשה להבין את הרקע ללחימה, לסיטואציה ולשנה המדויקת, כיוון שאין כאן תיאור מדויק של האויב הגרמני. הגרמנים שמפגיזים בכל רבע שעה מהסרט בערך, לא מוזכרים בתור האויב. חייליהם לא נמצאים אפילו בתור עין מאיימת והם מאיימים על כל קאסט הסרט, כולל הניצבים ולעצם העובדה שיש שלוש זוויות של שלוש דמויות אין אף תרומה להגדרת גיבור מובהק ויחיד לסרט, שכל כולו מעצים גיבור אחד והוא הבמאי ההולך ומשתבח.


(געגועיו ל-One Direction, או שלא... | צילום: יח"צ)

האנס זימר משחזר עבודות קודמות שלו, במקטעים מוזיקליים שמזכירים לפרקים חלקים מסוימים מ"התחלה" ומ"באטמן", אבל עיקר העבודה שלו היא פסקול בלתי פוסק שמלווה את התרחשויות הסרט ללא הפוגה של שנייה. הקצב החי, הבועט והצמוד של הסרט מייצג את הלמות ופעימות ליבו המוחשות של נולאן, שנוצקו לכדי שעה וחצי של נגינה מתגברת ונחלשת דרך אוף סקרין סאונד אשר מכתיב את הקצב משך סרט שלם בסטייל תקתוק שעון.

זה סרט לאוהבי השהייה באולם הקולנוע. יש בו פאזל אנושי מרתק המעיד על כושר הישרדות אנושי, יש בו צילום פנומנאלי שקושר את הצופה לחוויה באופן יוצא דופן וכאמור ללא עזרים של מימד נוסף ומעל הכל יש בו סאונד שפשוט מבדל אותו מסרטי קולנוע שהולכים שנים רבות אחורה בשביל להיתקל במשהו דומה. כי איך אפשר שסרט של כריסטופר נולאן יהיה דומה למשהו אחר שאי פעם הכרתם?

משפט על הסרט:
העלילה זזה הצידה. הסאונד קדימה. האויב כללי אפילו במלחמה ידועה מספרי ההיסטוריה והגיבורים פינו מקום בבושה גדולה למעמד שלהם על מנת להפוך לרגע לספק ניצבים וספק עוברי אורח. סכום השלם גדול מסך חלקיו והסרט הזה הוא דוגמא מושלמת איך גורמים לנוסחא הזו לעבוד.

משפט על הבמאי:
נולאן ממציא את עצמו מחדש עם סרט מבוסס אירועים אמיתיים (כזה עוד לא היה לו עד עכשיו). מצטיין בוויזואליות ו-ווקאליות עוצרי נשימה וסרט שלו הוא פשוט אירוע קולנועי מהמעלה הראשונה והוא ממשיך להוכיח את האקסיומה הזו כנכונה במאת האחוזים ואולי ייזכר בעוד כחצי שנה, כאשר יצטרכו סוף סוף להעניק לו את האוסקר על פועלו בפעם הראשונה.

משפט על השחקנים:
ריילנס זוכה האוסקר, טום הארדי (חביב הבמאי 1) ובראנה מועמדים לאוסקרים, מרפי (חביב הבמאי 2) סתם מופלא והארי סטיילס ימשוך את מעריצות "וואן דיירקשן" כמו זבובים לחרא. יש גם תואם כריסטיאן בייל (חביב הבמאי 3) בדמותו של פיון "הטירון" וויטהד, לו זהו סרט ראשון. כולם נפלאים ומבצעים את עבודתם על הצד הטוב ביותר, לא מככבים ומבינים שהם שייכים למשהו גדול הרבה יותר מהם.

משפט על אורך הסרט:
שעה ארבעים ושש דקות. זו כמעט בגדר קריאת תיגר על סרטי מלחמה בכל הנוגע לזמנים שלהם. נולאן מביים סרט מלחמה שאינו סרט מלחמה רגיל, גם מבחינת תוכנו, מראיתו ועלילתו ועכשיו הוא גם מתעסק עם הזמן?! תבורך כריסטופר נולאן, תבורך!