"ספיידרמן: השיבה הביתה": מטפס חזרה הביתה

הנה עוד דוגמא לסרט שמתחיל בדפיציט ברור, קצת לפני שמתחילים את הצפייה בו. פעם שלישית משנת 2002 שספיידרמן זוכה לסדרת סרטים משל עצמו. איזה סיפור אפשר לספר אחרי ששתי הסדרות סיפרו בערך את אותו הדבר, תחת שם שונה? מסתבר שאפשר, בייחוד כאשר עלילת הנוקמים עוטפת את עולמו של פיטר פארקר ו"מארוול" משיבים את השליטה לדמות שהייתה בידיהם של אולפני "סוני". זו כמעט אמירה בלתי ניתנת להפרכה, כאשר תווית האיכות של "מארוול" נוגעת בדמות קומיקס. נגעת – נסעת - הצלחת. "מארוול" בפנים והשדרוג הוא כמעט בלתי נמנע.

סאם ריימי את טובי מגוויר ומארק ווב את אנדרו גארפילד לקחו את דמות הסטודנט שמקבל את נשיקת העכביש הראשונה שלו והופכת אותו לאיש העכביש, כאשר הוא בשלב בשל יותר בחייו, כאשר דודו בן נרצח והוא נשאר עם דודה מיי הקשישה או המבוגרת למדי, לחילופין. ג'ון וואטס וטום הולנד מגישים לנו את פיטר פארקר, תלמיד תיכון שרק לא מזמן מצא את עצמו בתור אקס פקטור לאחד הקרבות האגדיים ביותר (וגם לאחד מסרטי הקומיקס הטובים ביותר בשנים האחרונות) וילד חנון, ביישן וכזה שנדלק על קפטנית נבחרת ה"ווכחנים". דוד בן לא בתמונה, דודה מיי היא מילפית סקסית (מריסה טומיי, המילפית הסופר סקסית) ודמות האב היחידה בחייו תבליח מ"הכי לא אבא שיש" - מר טוני "איירון מן" סטארק.


(קופץ שנייה לקנות חלב | צילום: יח"צ)

כיאה להצמדה לעלילת "הנוקמים", טכנולוגיית החייזרים שניסו להשתלט על כדור הארץ בעלילת "הנוקמים" (הצ'יטאורי) והקדמה הטכנולוגית בכלל, תופסים חלק משמעותי בסרט הנוכחי. פיטר פוצח את הסרט בחויית וידאו סלפי של כמה דקות, במסגרתו שמו משתרבב בתור במאי הסרט ואז נכנסת נקודת הזמן (ובכלל נקודת המבט הצעירה והמתלהבת) שלו ב"קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים" בסלפי וידאו שנמשך קצת אחרי שחטף את המגן של קפטן אמריקה ונכנס למצב תרדמת בכל הנוגע למקומו בצוות הנוקמים, אותו קיווה להשיג, לאחר שטוני סטארק השתמש בשירותיו. משם בעצם מתחילה העלילה הרציפה של ספיידרמן הנוכחי.

פיטר פארקר כבר נעקץ, הפך לספיידרמן ועכשיו הוא מרגיש שכל הקטע של להעביר זקנות את הכביש או לעזור לקורבנות פשע מקומיים קצת קטן עליו. מכיוון שאין אף "הובגובלין", "דוק אוק" או לטאת ענק, שנראים אי שם באופק, ספיידי השכונתי והצעיר, שהפך לתופעה מגניבה ביוטיוב, קצת מחפש את עצמו. מחכה בכיליון עיניים לטלפון מ"ידידו" - "איירון מן" ודיי מחפש אקשן מקומי והוא בהחלט הולך למצוא אותו. אבל לא מדובר באף ייצור שנוצר מטעות בניסוי מעבדה, ניסיון לצמח איברים חזרה או משהו בסגנון דוקטור מלומד או הספונסר שלו, בעלי שיגעון גדלות או שיגעון התנסות בפירות ההמצאות שלהם. ה"וולצ'ר", קרי היריב הנוכחי של ספיידרמן הוא בכלל איש פשוט בן מעמד הביניים, אספן גרוטאות שמצליח לאסוף לעצמו אחלה סט של גרוטאות שהולך להפוך אותו לנבל מופלא.


(רגע, גם באטמן עשה עכשיו אישונים ירוקים, לא? | צילום: יח"צ)

מייקל קיטון, בגלגולו השלישי בתור ייצור מכונף, משלים את הטרנספורמציה מגיבור מכונף לנבל מאותו הסוג. מאיש העטלף, בפרנצ'ייז של המתחרים ודרך "בירדמן", גם סוג של גיבור או גיבור לשעבר, הוא מוצא את עצמו בתור נבל שקצת מזכיר את ההפך מהגיבור שפעם היה כה מזוהה איתו. ממיליונר, בעל ממון למימון חליפה ורצון להציל עיר שטובעת בתוך הסיאוב של עצמה, הוא הופך להיות לנבל שנוצר מתסכול שייכות למעמד הביניים, מאדם שניזון משאריות, הן בעבודה והן בחיים ובסופו של דבר הוא הופך את היוצרות ומייצר מהן לא מעט כסף וכוח. קצת חוסר אמינות מבחינת כשרונות הלחימה והרשע הפתאומי שהאדם לובש, אבל בגדול הוא מונע כמעט כמו כל אדם רגיל, שאינו בעל הון; הרצון לפרנס את משפחתו ועם הזמן הופך לסוג של וולטר ווייט, בעל כישורי תעופה.

נחזור לפיטר פארקר. הוא ממש מחפש תעסוקה ועולה על המוצרים המאוד חדשניים שה"וולצ'ר" ; מספק לפושעים המקומיים, משם הדרך להסתבכות גרנדיוזית היא די קצרה והאלמנט הבוגר והמבוגר שיהדהד בראשו ולמענו הוא יבצע את מלחמתו בפשע הקצת יותר גדול, יהיה אלמנט האיירון מן. פתאום טוני סטארק לובש דמות מבוגר (כמעט) אחראי ולצד ההטפות המוקלטות של קפטן אמריקה, סטארק מצליח לבצע מספר המרות לדמות הבוגרת והדומיננטית בחייו של פיטר.

ספיידרמן הצעיר והנוכחי הוא בהחלט המרענן והמגניב ביותר מבין כל אלו של חמש עשר השנים האחרונות, השחקן הוא ילד בן 20, שמגלם ילד בן 16 עם קסם ילדותי והתלהבות בלתי נגמרת. לצידו עזרת "הנוקמים" והטכנולוגיה שלהם, בכל הנוגע לחליפת העכביש המשודרגת וסופר מגניבה שמספק לו טוני סטארק וגם בכל הנוגע במלחמה בנבל שהוא טכנלוגי בעיקרו וכזה שעולה מביוב של החברה האמריקאית ולא מביוב אמיתי, עמוס עכברושים.


(זו לא מושא אהבתו של פארקר - זו דודה שלו! | צילום: יח"צ)

עלילת הסרט היא בעצם שילוב עלילתי לעולם והיקום של "הנוקמים" של מארוול, אשר מוותר על סיפור המקור וקופץ ישר למים העמוקים במקביל לעולמם של החבר'ה שלא מזמן הכריזו על סכסוך עבודה מתוקשר למדי. בנוסף יש כאן סרט תיכוניסטים כמעט קלאסי שמתעדכן לפי כלליי ה-PC העכשוויים ומשלב סטודנטים מכל צבע וגזע אפשריים וכמובן מכיל התאהבות ראשונית ובוסרית, שמחייבת את הגיבור לבצע התאמות בין התשוקה ובין הרצון להיות גיבור על, בעל וויתורים חובה.

בין שלל סרטי איש העכביש של 15 השנים האחרונות, אין ספק שהסרט הנוכחי מקבל מקום של כבוד בפסגה או צמוד לה. הוא סרט מהנה, עם אנרגיות מתפוצצות כשל נער מתבגר, סיקוונסים וסצנות אקשן נפלאות, שלעיתים קצת מאבדות מעצמן. אבל בהחלט הקו הרציף והבלתי נגמר של ההצלחות לסרטים מבית משפחת "מארוול" ממשיך לייצר עוד הצלחה, שממש לא הייתה מובנת מאליו, כאשר איש העכביש יוצא לדרך ארוכה בפעם השלישית בזמן די קצר.


(התגלתה זהותו של טווה הקורים המקומי)

משפט על הסרט:
כנגד כל הסיכויים ואחרי ההצלחה העצומה של היריבים מבית DC עם גל גדות של כולנו, "ספיידרמן: השיבה הביתה" מצליח לעמוד בציפיות ולבסס מחדש את הפרנצ'ייז תחת כנפיי הטיטאניום של "מארוול".

משפט על במאי הסרט:
ג'ון וואטס, שבאמתחתו "ליצן" ו"ניידת משטרה" (עם קווין בייקון), כמעט מכלום הופך לסיפור הצלחה מסחרר, בזכות הסרט הנוכחי שאמנם לא מבוים בשלמות, אבל מספיק טוב בשביל להיות נהדר, קצבי וכזה שמעמיד ציפיות לסרט ההמשך.

משפט על השחקנים:
טום הולנד הוא רוח חדשה, צעירה ומלהיבה בין כל הדמויות של "ספיידרמן" ופשוט כיף לראותו מתעופף ומחובר לטקסט של פארקר. קיטון הוא נבל נפלא כמו שהוא שחקן נפלא, רוברט דאוני ג'וניור, ג'ון פאברו וגווינת' פאלטרו (לדקה וחצי) עושים את המוטל עליהם ורק מריסה טומיי מרגישה מפוספסת.

משפט על אורך הסרט:
כרגיל הולך לאיבוד ודועך כחצי שעה לפני סופו. מי ביקש סרט מעל שעתיים לעלילה שאמורה להיות רעננה וצעירה. ספיידי לא צריך יותר משעה וחמישים בשביל להעביר את עצמו, למה, הו למה להטביע בשעתיים ורבע?