מלחמה לשוטרים מתחילים

מייקל פנה נמצא בכל מקום, כך נראה לפחות בזמן האחרון. הוא מדבב במשחקי וידאו, מככב בסרטי קולנוע, סדרות וסרטי טלוויזיה ואין ספק שהוא קצת זנח תפקידים ראשיים אחרי שכיכב לצד ג'ייק ג'ילינהול ב"סוף המשמרת", שם הוא היה חלק מצוות שוטרים שלא רואה בעיניים ונכנס לשכונות והמקומות הכי קשים בלוס אנג'לס. אולי בשביל לנסות ולהחיות קצת את הקריירה המדשדשת שלו, במסגרתה הוא מתפקד בעיקר בתור שחקן משנה, הוא ניסה את מזלו בתור שחקן ראשי בשני סרטי שוטרים חברים, בתפקיד ראשי וקומי.


(לסרט כזה אתה רוצה לחזור! לא לקומדיות דביליות!)

שני הסרטים בהם פנה משתתף וכוללים שותפים גבוהים, בלונדיניים וסקסיים מרגישים די דומים ויכול להיות שאולי לפני עשרים ומשהו עד שלושים שנים כל הקומבינה הזו, להצלת הקריירה הצוללת של השחקן נמוך הקומה, הייתה עובדת, אבל בשנות האלפיים (פלוס 17 שנים) הסידור הזה יכול לעבוד רק עם תסריט ייחודי וביצוע יוצא דופן. ייתכן שאחרי שני הסרטים הללו הוא צריך להבין שמיצה את הקטע של השוטר, כחלק מצמד ולהתקדם הלאה אל עבר השנה בה הוא עדיין שותף לכמה הפקות טובות, גם אם הוא לא בתפקיד הראשי או כחלק מצמד ראשי.

"מלחמה על כולם"
אין ספק שברגעים הראשונים, בהם נפתח הסרט עם Ante Up של MOP, אתם מרגישים כאילו הגעתם הביתה, אבל בדיחת פנטומימאים חצי צולעת וחצי סוחטת נחרת צחוק, מבהירה בדיוק לאיזה בית הגעתם. צחוקים גסים ומוגזמים וכאלה במסגרתם פנה הוא איש משפחה עם ילדים חנונים שאחד מהם סובל מהשמנת יתר ואף אחד מהם לא חסין לבדיחות גסות מצד אביהם. ג'ון מייקל מקדונה, שכבר ביים שני סרטים נפלאים ("שומר חוק" ו"כומר", שניהם בכיכובו של ברנדן גליסון) לוקח צעד אחורה בכל הנוגע לדרמה והולך על קומדיה פרועה, שממש מנסה להראות כמה היא פרועה עם שפה גסה ושבירת חפצים בצורה מוגזמת ומודגשת.

הבימוי של מקדונה מקצועי והמוזיקה נהדרת, אבל בסופו של יום העלילה גנרית ודי משמימה וגם שני הגיבורים הראשיים, שהם שחקנים לגיטימיים בכל יום ושעה, לא מצליחים למשוך את העגלה אל מחוץ לבוץ וטובעים איתה ביחד כאשר הם מגלמים שני שוטרים לא יוצלחים ובעיקר מושחתים ללא סייג. הם מתמודדים מול לורד בריטי מרושע (צלע שלישית נהדרת, אותה מגלם בכישרון רב ת'יאו ג'יימס) ועוזרו הנאמן (קיילב לנדרי ג'ונס, שכבר הוכיח שהוא חתיכת שחקן ב"תברח"). לקלחת מתווספת גם חשפנית סקסית (אותה מגלמת טסה ת'ומפסון הנפלאה מ"קריד" ו"ווסטוורלד" ;), שמתאהבת בטרי (אלכסנדר סקארסגארד - לנצח אריק מ"דם אמיתי" וחלק מהצמד בסרט הזה).


(בוטה ולא מתנצל חלק א')

למרות הצוות המוצלח והבמאי שמתאמץ להראות שהוא לא רק מתעסק בקומדיה, אלא גם נמצא כמה מדרגות מעליה עם חומרים שקורצים לעוד כמה סרטים וז'אנרים אחרים, התוצאה הסופית היא עוד סרט שוטרים מופרע או כזה שממש משתדל להיות אחד כזה ונותר בקטגוריית הנחמד מינוס עם מוזיקה נפלאה בתור הדיסק הרשמי של הסרט. מייקל פנה וסקארסגארד ממשיכים לחפש את עצמם בדרך לאיזה תפקיד ראשי שיהיה מרשים יותר ברזומה האישי והפילמוגרפיה האישית שלהם.



"תרגיל לשוטרים מתחילים"
עוברת שנה וכלום לא השתנה ופנה הוא שוב שוטר בדרן כחלק מצמד שוטרים פרוע, רק שהפעם השותף שלו הוא שחקן הרבה פחות טוב והוא גם הבמאי (הרבה פחות טוב ממקדונה). דקס שפרד בקטע מגלומני, מביים את עצמו בתור כוכב המשנה של הסרט ומוסיף חטא על פשע כיוון שמעבר לכך שהוא שחקן די חלש הוא גם במאי חלש מינוס. הסרט הזה אפילו פחות טוב, כיוון שהוא גם מוחזק בידיים פחות מיומנות, אבל מצד שני גם הרבה יותר מודעות לעצמן וזו אולי תהיה ההנחה שלו.

פנה ושפרד עושים חידוש לא כל כך רלוונטי לסדרת הטלוויזיה מסוף שנות השבעים ותחילת שנות השמונים ובמסגרתו פנה מגלם שוטר סמוי שלא סופר אף אחד, בטח לא את מפקד התחנה שלו. אחרי עוד תקרית מוגזמת הוא נשלח קצת יותר רחוק בשביל להיות סמוי ולנסות להתחקות אחרי עקבותיו של פושע, אשר מתפקד בתור שוטר מושחת בתחנת משטרה במחוז אחר. אליו מוצמד שוטר צעיר, שרק סיים זה עתה את קורס השוטרים והוא בעצם מתחרה לשעבר בתחרויות אופנועים אקסטרים. הצוות החדש סובל מבעיות קשות בהנעה וכמובן בעיות אמון, אבל ככל שהסרט מתקדם ומתקדמות בדיחות גסות והומופוביות, בסרט חברים עם בעיות בין חברים, כך מתקדמת מערכת היחסים בין שני השותפים ההזויים ביותר שיכול היה למצוא שפרד במוחו הקודח.


(אה... גם אתה רצית משהו לאכול?)

וינסנט ד'אונופריו הוא הרשע התורן וקריסטן בל היא הכוסית התורנית, שממש לא צריכה לעשות כלום חוץ מלהיות כוסית, בלונדינית וכזו שתתסכל אותך עד זב דם הפין, כפי שכבר עשתה ב"קח את זה כמו גבר". בסרט הזה פנה ממשיך להיות מעורב במשהו שנראה כמו פליט מסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים, כאשר שם הסרט בפי המתרגמים המקומיים מזכיר את "בית ספר לשוטרים מתחילים" ואילו עלילת הסרט מנסה לחקות בפעם המי יודע כמה את העלילות של "נשק קטלני" ונכשלת בניסוי בפעם המי יודע כמה, כשם שיוצר הסרט, דקס שפרד, נכשל להבין שמה שעבד נהדר בשנות התשעים (ומל גיבסון ודני גלובר כיכבו בו) כנראה לא יעבוד כל כך טוב בשנת 2017.

בסרט הנוכחי פנה נופל פעם נוספת לקלישאת השוטרים החברים ושוב זה קורה עם הומור לא מתנצל, גס וכזה שכבר ממש נראה מיושן. אין פה הרבה ונראה שגם המסלול עליו עלתה הקריירה של מייקל פנה לא יכול להציע יותר מדי לשחקן הטוב הזה. עוד סרט שאפשר לוותר עליו או אולי להמתין לרגעים דלים של הטלוויזיה בשביל לעצור רגע, לבהות, לנחור קצת מצחוק פשוט וכאילו חסר מודעות. אבל זהו זה! המקום אותו הסרט היה אמור לתפוס במוח כבר התנקה חמש דקות בדיוק לאחר תום הצפייה בו.