"המומיה": מאמי, מאמי, די...

בשנת 1999 השם הישראלי בתעשייה ההוליוודית היה ובענק, עודד פהאר. עודד מי? פה-מה? כן, כן. הוא גילם את התפקיד הערבי בהפקה המוצלחת של הסרט הראשון בסדרת סרטי "המומיה" ההולכים ומתדרדרים מדי כמה שנים. הקשר הישראלי הזה מסמל עבור הצופים המקומיים את ההבדל בין אז לבין עכשיו. כיום לא צריך לומר ולספר איזה שם ישראלי בתעשיית הקולנוע נישא בפי כל (ולא רק בפיהם של הישראלים). 18 שנים עברו מאז, סרט חדש בסדרת סרטי "המומיה" יוצא לדרך ודווקא כזה המעוטר בלא מעט כוכבים הוליוודיים ועם אפס ישראלים, אבל דווקא מה שקורה בקופות הווליוודיות הוא סוויפ ענק של גל גדות לטום קרוז וראסל קרואו. "וונדר וומן" מרסקת את "המומיה" בקופות והגוויה החנוטה (הקבלה מבהילה לקרוז), עטופת הסמרטוטים מתרסקת לבד ובלי כל עזרה של לאסו האמת מצד הנציגה שלנו בהוליווד.


(בעבר היו זמנים, שגילמנו ערבים)

הסרט הנוכחי מהווה סוג של ריבוט לסדרת סרטי "המומיה", סדרה שהרימה את ברנדון פרייז'ר ורייצ'ל ווייז (וגם קצת את פהאר - מי?) בשנת 1999. מעבר להיותו ריבוט, הוא גם עובר ומדלג באופן מובהק יותר לז'אנר האימה, שפחות היה מזוהה עם סדרת סרטי "המומיה" הוותיקה, על אף הנושא המרכזי שלה. מעבר לשינוי בקצב הסוגתי של הסרט הוא גם משנה פאזה והופך להיות אולי החלק הראשון בפאזל של אולפני "יוניברסל" ביקום המפלצות החדש שלה, שיכלול בין היתר את פרנקנשטיין, האיש הבלתי נראה, ואן הלסינג ובסרט הנוכחי גם יציג את הקשר הראשון שלו ליקום המפלצות בין המומיה לבין דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד.

ראסל קרואו מתחיל בתור נרייטור ומציג את הרקע לתחילת הסרט, כאשר הוא מספר בעצם את המקור לתחילתו של הסיפור. הקשר שלו לסרט יתברר בהמשך. הסיפור הפעם מתחיל בלונדון, עם חשיפה של מערך קברים תת קרקעי ודי במהרה העלילה מועתקת לעיראק. שם מתגלה ארון קבורה עתיק בו שבויה נסיכה מצרית סוררת, שנקברה בעודה בחיים ולא הצליחה להוציא לפועל את מזימתה הכה נדושה - לשלוט בעולם. מסתבר שהיא עדיין צריכה מישהו שימלוך לצידה ומי מתאים יותר מטום קרוז - חייל (שעדיין רוצה להיחשב בדרגה נמוכה ולהיוותר צעיר), שודד קברים, חתיך הורס ובעל חיוך מסנוור שיגלה מספר תכונות חיוביות על עצמו במהלך הסרט.


(וזאת תהיה הפעם האחרונה שאישה שאיננה מומיה מובילה את הסרט הזה)

קרוז, נושק לגיל 55(!!!), גרוש פעם שלישית ואב לשלושה ילדים מתעקש לבצע את מרבית הפעלולים שלו לבד, מתחזק שתי סדרות אקשן מרובות סרטים (סדרת סרטי "משימה בלתי אפשרית" וסדרת סרטי "ג'ק ריצ'ר") ונראה שזאת הולכת להיות סדרת אקשן נוספת שתיכנס לרזומה של השחקן המתבגר. בזמן שאנשים רגילים בגילו מעבירים את הזמן בעבודה ומחכים בקוצר רוח שיקצרו את גיל הפנסיה, קרוז מפזז בטירוף, רץ במדבריות, משלב בזמנו החופשי ניסיונות היאחזות פסיכיים בכל מטוס העובר בסביבה וכמובן שאי אפשר בלי שילוב שרירי הבטן החסונים שלו, ככה סתם בשביל להשוויץ.

התפקיד שקרוז לוקח על עצמו הוא בעצם המשך הקו של התפקידים הגנריים, אותם הוא מגלם במסגרת סדרות סרטי האקשן הבלתי נגמרות שלו. קיאנו ריבס מצא מזור ונחלה ל"פרצוף קיאנו" שלו בדמותו של המתנקש הבלתי ניתן להריגה - ג'ון וויק ואילו טום קרוז, שדווקא גילם דמויות מאתגרות לא אחת מוצא שלל תפקידי אקשן, שלא באמת מאתגרים את יכולות המשחק שלו וממשיך לשמר את הקו של קיאנו, במציאות סרטים קלים לגילום וללא אתגר מקצועי גדול מדי. יחי סרטי האקשן לנצח הנצחים! הסרט הנוכחי נותן הזדמנות לטום קרוז דווקא להשתעשע מדי פעם, אבל כמו שלא מעט מהמבקרים העידו על הסרט הזה - הוא כנראה אחד מסרטיו הפחות טובים של קרוז ואלוהים יודע שהיו לו לא מעט כאלה בין השנים האחרונות (למרות קו עלייה לא רע בין 2012-2015).


(אפשר לקבל פה מילוי מחודש לבריכה?)

בקיצור ולעניין, קרוז מעורר את המתים, קרואו מנסה לעורר את הקריירה שלו וסיפור "המומיה" הופך להיות סיפור אימה, עם לא מעט נגיעות קלילות וקומיות. החלק הראשון עובד נהדר עם מלכת זומבים (סופיה בוטלה, שממש לא מתבטלת) וזומבים שנראים כאילו נלקחו מ"thriller". כל האלמנטים של האימה מוצלחים ופוגעים בדיוק ואפילו ניתן לסלוח על השנינות השנויה במחלוקת של כל מי שכתב את הקטעים הקומיים הלעוסים והצפויים מקילומטר, אבל הדעיכה והמריחה של החלק האחרון פשוט מרסקים כל אלמנט טוב שיש לסרט הזה להציע. טקסטים טרחניים ומשמימים, הנפצה עלילתית ושחזור של כל מה שלא כדאי לשחזר מסרטי "המומיה".

כנראה שזו תחילתה של ידידות מופלאה נוספת של טום קרוז עם סדרת סרטי אקשן ובנוסף, כאמור, ידידות עם יקום שאמור להתנפח למימדים מפלצתיים, בכל מובן המילה וכפל הלשון שאתם יכולים לחשוב עליו. אם "מארוול" ו"DC" הרשו לעצמם לנפח את היקומים שלהם, אז למה לא "יוניברסל"? ולמה לא עם קרוז? שאיך שלא הופכים אותו הוא נוחת על הרגליים, מתוח, מסוקס ומשומן להפליא.


(ועדיין יש למה לצפות ביקום המפלצות של "יוניברסל")


משפט על הסרט:
בגדול עובד. בקטן... קצת פחות. מכל סרטי "המומיה" הוא מצליח להשתוות לאחרון שהיה המאולץ והכפוי משלושת סרטי "המומיה", בעצם העובדה שגם הוא מרגיש כפוי, משוחזר, משוכפל ומאולץ בשביל שלל אינטרסים, בינם קידום הקריירה של קרוז וקידום יקום המפלצות של "יוניברסל".

משפט על הבמאי:
סרטו השני של אלכס קורצמן הוא סרט עתיר תקציב והוא נכנס הפעם לתפקיד הבמאי, אחרי שהפיק וכתב לא מעט סרטי אקשן שוברי קופות. בניסיונו הראשון לביים סרט מהסוג שעד עכשיו כתב, הוא נופל ללא מעט מלכודות, שבהמשך יוכל לתרץ בתור הסרט הראשון, אך הדבר לא יעמוד לו במבחן הזמן.


(אמרתי עיסוי קל ברקות!)

משפט על השחקנים:
ג'ייק ג'ונסון ("הנערה החדשה" ו"נראה אותך שוטר", שם הוא היה פשוט קורע מצחוק) הוא אתנחתא קומית לסרט ששוחה בהן, חביב מינוס ודי מיותר. אנאבל וואליס היא פלקט אנושי יפייפה, כשם שהיא בעונה השלישית של "פיקי בליינדרז" וחבל, כי היא צריכה להיות קצת יותר מזה. ראסל קרואו היה פעם שחקן זוכה אוסקרים וגם טום קרוז היה מועמד לכמה - ממש לא הסיפור ואפילו לא קרוב ובוטלה היא כנראה המומיה הכי סקסית שתראו בשנים הקרובות.

משפט על אורך הסרט:
אלו רק 110 דקות שהן שעה וחמישים דקות, אבל זה נראה כל כך מרוח ומרדים, על אף ההתחלה המבטיחה וההמשך הלא רע. הסרט מחרב כל חלקה טובה וצולל לאבדון בקול ענות חלושה ושיממון מאכזב.