"וונדר וומן": גל גבות

סוף סוף הגיע הרגע. זה קרה ואחרי כארבע שנים מרגע שגל גדות הוכרזה בתור וונדר וומן הבאה היא הופיעה בסרט בו היא, באופן בלעדי, הכוכבת הראשית. לא עוד עזר כנגדם של באטמן וסופרמן, להרגיע את ההורמונים המשתוללים במאבק בין השניים לבין לקס לות'ור ולא עוד קוריוז, אשר מנסה להציל כישלון של DC. גדות הגיעה בתום מסע מרגש, במסגרתו היא כיכבה על כל שטיח אדום אפשרי, ספגה ביקורות על המראה, גודל החזה והשתיקה אותם בחינניות ועל הדרך היא כנראה הצליחה לשבור כל מוסכמה לאומית, בדרכה להיות קונצנזוס לאומי וכזה שמתיישב מה זה טוב אצל כל פלח אוכלוסייה אפשרית בישראל. בר רפאלי אהובה ושנואה אצל חלק מהציבור המקומי. גל גדות אהובה נטו.

מה שגל גדות עשתה מבחינת מעמדם של שחקנים ישראליים בהוליווד זו פשוט היסטוריה חסרת תקדים. גם אם יקום הקומיקס של DC לא טומן בחובו אתגר בתחום המשחק וסרטי וונדר וומן לא ייחקקו כיצירות מופת ששינו את פני הקולנוע (כמו שותף אחר שלה, מהיקום, בהנהגתו של נולאן), גדות עשתה היסטוריה ואי אפשר להצביע על שחקן או שחקנית ישראליים שנכנסו כל כך חזק אל תוך המיינסטרים ההוליוודי. איילת זורר הצליחה לא רע, אבל גדות הפכה אותה לפסיק בהיסטוריה של השחקנים הישראליים בהוליווד. יותר מהיסטוריה לאומית גל גדות מבדלת את עצמה בתוך יקום גיבורי העל של DC והגיבורה שלה משאירה אבק לגיבורות נשיות שכשלו בעבר.

טבעי שכל ביקורת על "וונדר וומן" תתחיל עם התייחסות לגל גדות, אבל כמו שזה נראה, גם אחרוני הציניקנים המקומיים והעולמיים לא מצליחים להישאר אדישים לתופעה המשולבת של גל גדות בתור דיאנה פרינס. הציונים באתרים המובילים של הקהל הרחב ושל המבקרים משתוללים לגבול העליון ומאז באטמן האמצעי ("האביר האפל"), הסרט הנוכחי הוא הסרט עם הביקורות הכי טובות של "האחים וורנר". כן, עד כדי כך אהבו אותו ברחבי העולם ולא, למוראל הישראלי אין שום קשר והשפעה ישירה על עוד מבקרים וצופים ברחבי העולם (חוץ מלבנון, שם אסרו על הקרנת הסרט בגלל עברה של גדות בתור "חיילת" בצבא הישראלי).


(על מי אתה מרים ידיים?)

מעבר לגל גדות (אליה עוד נחזור, בטבעיות, בהמשך) היה גם סרט. סרט נוסף ביקום עתיר הביקורות הלא מחמיאות של DC, זה שרק רוצה הזדמנות לקרב הוגן מול מארוול ההולך ומתפקע מאיכות בתחום הקולנוע והטלוויזיה. מעבר לכך שהסרט הוא בהחלט סרט קומיקס לגטימי ומהנה, הוא גם מצליח להשכיח כשלונות עבר, לפחות בתחום הבאז החיובי מול השלילי אצל "באטמן נגד סופרמן" ו"יחידת המתאבדים". 97% אצל Metacritic ו-8.5, נכון לתחילת יוני ב-IMDB עושים את שלהם ונותנים דחיפה והייפ חיובי לסרט הזה.

אחרי שאבק הכוכבים שוקע יש גם את הסיפור, במסגרתו דיאנה פרינס מופיעה בעידן הנוכחי, מבחינת הזמן ומקבלת מברוס וויין את התמונה מימי מלחמת העולם הראשונה (אותה מצא בסרט הקודם בו החלו לשתף פעולה). משם הסרט קופץ להיות פלאשבק ארוך (מאוד) לימים של מלחמת העולם הראשונה, לאי תמסקירה - אי אמזונות, אשר נועדו להוות גשר אנושי בין האלים לבין בני האנוש. לא מפתיע שהמשימה הזו נועדה למין, הנושא בקרבו יותר חמלה ואנושיות וכך מעוצב הסרט הלאה. עולם גברי, בו ישנה מלחמה בין הגרמנים לבין הבריטים, עולם שבו מסתכלים על נשים באופן עקום למדי והן, במקרה הטוב מזכירות, על יחידת קרקל לא שמעו שם ונשים לוחמות במקרה הטוב במחלקת העטים, העפרונות וכלי המטבח.

דיאנה גדלה תחת חסות אמה, היפוליטה (קוני נילסן) ודודתה אנטיופה (רובין רייט), כאשר השתיים לא מסכימות בינן לבין עצמן האם יש לאמנה להיות הלוחמת הדגולה שנועדה להיות או שמא להשאיר אותה בגדר ילדה תמימה ולא מודעת. האימונים מסתיימים ביום בהיר אחד והופכים להיות מציאות מפחידה, כאשר מתוך העולם האמיתי נוחת מטוס של חייל מודיעין בריטי (כריס פיין) ואחריו צי גרמני, שמביא איתו את רוחות המלחמה אל האי השקט של האמזונות. דיאנה מבינה שצריך להניע את גלגלי הסרט ולהעביר את ההילוכים האיטיים איתה אל עבר העולם "האמיתי", היא אורזת את הגבר ה"מעל הממוצע" שהצילה ושטה איתו אל לונדון.


(מה זה בשמיים? זו ציפור? מטוס? לא! אלו הציונים של "וונדר וומן")

דיאנה וסטיב מגדירים את הרוע המוחלט תחת שמות אחרים ותחת אמונות שונות שניתן לעצור ולכלות אותו. בדרכם לעצור את הרוע הם צריכים לשלב את דיאנה בלונדון האפרורית, הן מבחינת התנהגות והן מבחינת ביגוד. דיאנה, שמאמינה שנוצרה מחימר ותפקידה לעצור את אל המלחמות וגם מביאה איתה השקפה מרעננת ונאיבית על תפקידם של מנהיגים בעת מלחמה. לכך נראה שגל גדות היא פשוט הליהוק המושלם. אף על פי שהמבטא ויכולות המשחק לוקים בחסר, נראה שכל התכונות שרציתם מ-וונדר וומן הנוכחית שלכם הן תכונות טבעיות שגדות מביאה איתה מהבית, בראש העין. היא פשוט שוחה בטבעיות ומייצגת תמימות מקסימה מגובה בכוח מתפרץ, כזה שנראה גם לעיתים שעוזר לה על השטיח האדום.

בעולם הנשלט על ידי גברים, אישה אחת מוליכה חבורת בני מיעוטים (סקוטי, טורקי ואינדיאני, בין היתר), בתקופה של ימי מלחמת העולם הראשונה היא הכרזה על הכוח הנשי המרומם של הסרט. תוסיפו לסרט את היתרון העלילתי והתקופתי שלו, על פני סרטי קומיקס אחרים ותקבלו בקלות תפאורה והכנה מושלמים לסרט מהנה וכיפי. פטי ג'נקינס ("מונסטר") מביימת סרט מודע לעצמו למדי, כאשר מהולים בתוך הרצינות התהומית של דיאנה בנוגע למלחמה בכוחות הרשע והרצון להביא שלום עולמי אמיתי, לא מעט אלמנטים של הומור עצמי, עוקצני וכאלו הדרושים עבור כל סרט קומיקס, על מנת שיצליח.

החלק השני, הוויזואלי, הוא דווקא קצת פחות מרשים, כאשר הסרט מאופיין בלא מעט הילוכים איטיים בכל קרב אפשרי, החל מהשליש הראשון ועד סוף הסרט. דווקא הסרט הנוכחי מוריד את מינון האובר פיצוצים והחרבת ערים שלמות של באטמן וסופרמן, אבל כאשר הוא מגיע לקטע שלו, מבחינת פיצוצים ואפקטים, הוא חוזר למחלה הסניידרית הידועה בהגזמה, בכל הנוגע להשמדה. האפקטים קצת חובבניים אפילו, כאשר וונדר וומן עוטפת את עצמה בברקים ונראה שיש להם עוד כמה קורסים להשלים, כאשר הם מנסים להתמודד מול היקום של מארוול, אבל הפעם התוצאה הסופית היא חיובית הרבה יותר מהפעמים הקודמות, בכל מדד כמעט.


(רעים לא רעים (מספיק)

סיום הסרט והטקסטים המטרחנים של טוב מול רע, האהבה והאנושיות מנצחת ובלה בלה בלה קצת מורידים את הזקפה הלאומית וגם הרעים של הסרט לא מספיק מפותחים, דני יוסטון הוא גנרל גרמני במבטא לא מספיק טוב, העוזרת הפסיכוטית שלו לא מפותחת מספיק בשביל להוות קלף חזק מהצד הנשי והנבל האמיתי של הסרט מוכיח בימים אלו בדיוק שהוא יכול להיות רע הרבה יותר אפקטיבי עם שיניים הרבה פחות טובות. אבל בסוף היום ובסיכומו אין ספק שהשורה התחתונה היא המנצחת והמנצחת היא הישראלית שבימים אלו כובשת כל חלקת שטיח אדום טובה.

משפט על הסרט:
ללא ספק סרט הקומיקס הטוב ביותר ש-DC Comics הוציאו עד כה וכמה מפתיע ונפלא לראות שזהו הסרט בכיכובה הבלעדי של המאמי הלאומית העדכנית של ישראל. קצבי, מהנה, נהנה מסיפור מקור טוב, הנשען תחילת המאה הקודמת, עובדה שמקדמת את העלילה והתכנים של הסרט לרמה אחרת. כיף של סרט.

משפט על הבמאית:
פטי ג'נקינס עשתה לכולם הפתעה בדמות "מונסטר" לפני 14 שנים. מאז אין הרבה היסטוריה קולנועית שתעיד על סגנון מועדף אצל הבמאית ודווקא בסרט הנוכחי היא מצליחה לאזן בין מספר ז'אנרים, בתוך סרט קומיקס אחד קצבי, מהודק ומתוקתק. גם אם הוויזואליות אינה הצד החזק שלה בסרט, היא מפצה בלא מעט מקומות אחרים.

משפט על השחקנים:
כריס פיין משחק פיין. נהדר ויודע את מקומו בתור הסגן: הסגן של גדות והסגן המגדרי, תחתיה של האישה המובילה. מצחיק ואפילו מרגש לפרקים. דני יוסטון גנרי מידי, רובין רייט מבליחה לתפקיד שלא לרמתה, יואן ברמר עם מבטא סקוטי (זה בערך מה שאפשר לומר עליו) ורק דיויד ת'ווליס נפלא כהרגלו, בתפקיד שדי מתחבר למה שהוא עושה כיום ב"פארגו" (רק שבטלוויזיה הוא פי אלף יותר טוב).


(מובילה עדר גברים זרים וגם מיליוני ישראלים גאים)

(ועוד) משפט על גל גדות:
היא עדיין לא יודעת לשחק, שום דבר לא יכול לטייח את זה, אבל זה קומיקס ואם לאפלק וקאביל מותר אז למה לא? אפילו כריסטיאן בייל לא בלט בתור "באטמן". גם אם היא אינה שחקנית דגולה, ניכר שאופייה הטוב והאדיב מתממשק בדיוק אל דמותה על המסך והיא עושה זאת בצורה מושלמת, חיננית מקסימה ותפורה כמו מגן היד שעל ידה של דיאנה פרינס. הופעה נהדרת וקולעת למטרה ונבליג לה על יכולות המשחק המוגבלות שלה, היא מושלמת לתפקיד והוא אליה.

משפט על אורך הסרט:
כרגיל בסרטי קומיקס - הגזמה! שעתיים ועשרים, שלפחות חצי שעה הייתה חייבת לרדת בעריכה וזה גם היה מעלה את ערכו ואיכותו של הסרט. מי ששרד את השעתיים הראשונות יילך וידעך ברבע השעה האחרונה והמתישה. קומיקס חייב להיות ממוקד יותר.