"הילד": זה ילד זה?

וויליאם ברנט בל כבר התנסה במספר סרטים מז'אנר האימה. הסרט הנוכחי הוא החמישי שלו בסך הכל והרביעי שהוא סרט מז'אנר האימה. סרטו הקודם, מסוגת האימה, שזכה לחשיפה מסוימת היה "השטן שבפנים", אבל לא בטוח שזו החשיפה לה פילל וקיווה בל. הסרט התרסק בקרב המבקרים והמעריצים ושלח את בל לנסות את מזלו מחדש מספר שנים לאחר מכן עם "הילד". "הילד" קיבל קרקע פוריה יותר ליצירה והיווה עבור ברנט בל מן מבחן על מנת לראות האם הוא מצליח להתרומם מעל ההתנגחויות שקיבל על סרטי האימה הקודמים שלו.

לסרט הנוכחי איגד סביבו ברנט בל לא מעט אושיות קולנוע מרשימות; הצלם דניאל פרל ("המנסרים מטקסס", 1974), העורך בריאן ברדן ("רוצחים מלידה") והמלחין בר מקרירי ("המתים המהלכים") וכל אלו נתנו לו נתוני פתיחה מרשימים לסרט אימה שאכן עשוי טוב, מהוקצע ומקצועי ועם זאת, ממש לא ייכנס לרשימת סרטי האימה יוצאי הדופן של השנים האחרונות ועדיין יש בו משהו טוב, אפילו נגיעות קלאסיות ואפשר להבין למה.


(כל הרמזים מונחים לפנייך, רק תעופי...)

לורן כהן ("המתים המהלכים") מגלמת את גרטה, בחורה צעירה באה לשמש כאומנת ל... בובה, התחלה ביזארית לסרט, שנראה ביזארי מהדקה הראשונה. גרטה כמובן לא יודעת שהיא אמורה להיות אומנת לבובה, היא חושבת שזו בסך הכל עבודה אומנה רגילה והזדמנות נהדרת לבריחה מעברה (אקס פסיכי) ונראה לה שהזקנים, שמתאבלים על בנם והחליפוהו בבובה קריפית, בסך הכל חביבים, מסכנים וכן, אין להם מי שיעזור לנהוג בהגה שהתפרק לפני מספר שנים בתוך נבכי מוחם.

גרטה נשארת, כנגד כל שביב מחשבה הגיוני, לשמרטף על הבובה הקריפית ומוכיחה לוגיקה אופיינית לדמויות ראשיות בסרטי אימה, בפעם המי יודע כמה. הכסף הקל, ניקוי הראש מהלחץ בבית והעובדה שהיא כנראה לא ראתה סרטי אימה במשך כמה שנים טובות, עוזרות לה לקבל את ההחלטה הביזארית ומשם הסרט רץ על אוטומט, יד ביד עם כל מאפיין סוגתי שיכולתם לחשוב עליו, עבור סרט אימה עם בובה שעדיף לקבור בחול מאשר לשווק לחנויות.


(קראת לי, חמודי?)

הסרט, התסריט וכל בדל מידע שנוחת על הצופה זועק: "כל הרמזים שם!!! פשוט תברחי לעזאזל!!!", אבל לא, גרטה בוחרת שהסרט ימשיך לתקתק. אמו של ברהאמס (קרי, הילד הבובתי) עוד זורקת רמז אחד אחרון על העתיד לבוא ואפילו גרטה מודה בינה לבין עצמה לגבי הקריפיות, אז וואט דה פאק?! גרטה נשארת לשמור על ברהאמס באחד מהצעדים הטיפשיים ביותר שביצעה דמות ראשית בסרטי אימה, בהיותה בלתי מודעת בעליל לקשיים שיווצרו בהמשך הדרך.

הסרט עושה יופי של שימוש בכל אלמנט אימה אפשרי; החל בטירה המבודדת ומחוסרת הקליטה, דרך ברקים, רעמים ואור נר עמום שמפלס דרך בבית הריק וכמובן עם שיחת טלפון ללא מענה וכלה בבובה הסופר מלחיצה שנכנסת לעצמות. אווירת האימה מוכנה להקפיץ ולהבהיל על פי הזמנה ולפי פקודה. דמותה הראשית של גרטה מחפשת להיכנס לכל מקום, שעל פי הספר אסור להיכנס אליו, נוגעת בכל דבר שאסור לגעת בו ומתסכלת כל צופה שפוי ובר דעת עד אימה. בדיוק על פי חוקי הספר הקלאסי "כיצד לביים סרט אימה למתחילים".


(כל אלמנט אימה אפשרי בשימוש)

סרטו של ברנט בל הוא מסוג הסרטים שמדביקים את צופיהם למסך והוא עשוי פשוט נהדר, כאשר הוא עושה חסד לז׳אנר האימה שסובל מהרבה זבל במהלך כל שנה קלנדרית. ברנט בל מביים סרט גותי, קריפי ולא מתפשר וזאת למרות היות השטאנץ של הסרט ידוע מראש. הרבה תודות חייב במאי הסרט לדניאל פרל, הצלם שלו, אשר משתמש ביתרונו הברור באחיזת המצלמה בכל הנוגע לייצר רגעי לחץ דרך זוויות צילום מלחיצות, מתוכננות ומדוקדקות.

מי שירצה לקבל מנה נוספת מהתבשיל הקריפי שבישל ברנט בל עשוי לראות בתום הסרט אופציה והכנה אפשרית, כבכל סרט אימה שמכבד את עצמו להפוך את עצמו לבעל פוטנציאל לסרט(י) המשך.


(תרצה שוט של דבק מהיר לפני השינה?)

משפט על הסרט:
אחלה סרט אימה להעביר איתו את הזמן וכזה אשר עונה על כל הציפיות שיש לכם מסרט אימה. משפט סיכום פשטני, ישיר וכל כך נכון, בדיוק כאשר מדברים על סרט האימה הנוכחי שלא מנסה להיות יותר ממה שהוא ועושה עבודה טובה.

משפט על הבמאי:
ברנט בל אולי כשל בדעת הקהל הרחב בניסיונות הקודמים, אבל הפעם הוא קצת יותר מצליח להתקרב לקליעה למטרה, עוד כמה ניסיונות וזו תהיה צליפה הרבה יותר מדויקת.

משפט על השחקנים:
בסופו של דבר, יתרון נוסף של הסרט מגיע מצידם של צוות השחקנים, שמורכב מלורן כהן ("המתים המהלכים" ואפילו קצת ב"באטמן נגד סופרמן") ורופרט אוונס (״הלבוי״, ״אגורה״ ובעיקר זכור לאחרונה מתפקידו ב״איש במצודה הרמה״) בתפקידים טובים ומשכנעים.

משפט על אורכו של הסרט:
מה ביקשתם מסרט אימה? שיפחיד וגם שיהיה קצר, קולע ולעניין. טוב, אז קיבלתם. שעה וחצי כמעט קלאסיות, מבחינת הזמן. אין טענות.