"שלושה דורות": בקושי שלושה כוכבים

ישנם לא מעט אנשים בעולם שמסתכלים על עצמם במראה ומרגישים שמה שהם רואים מבחוץ, לא תואם לפנימיות שלהם. באופן אישי אני מכירה לא מעט כאלה, ומודה ומתוודה שלעיתים אף אני מעיפה מבט בימים מסוימים במראה ולא מרוצה ממה שאני רואה.

אל פנינג הצעירה מגלמת את רמונה. נערה צעירה שמגיל 4 מתבוננת בעצמה ומרגישה שכל הקיום שלה הוא טעות אחת גדולה. היא יודעת שהיא אינה הנערה אותה הביאו לעולם, אלא גבר הכלוא בגוף של אישה.


(כשלא רואים את השחקן ורואים את הדמות - אתה יודע שזה כשרון משחק אמיתי)

בזמן שהיא עטופה במשפחתה המאוד ליברלית, היא מבינה שהיא רוצה לפתוח בתהליך הורמונלי ולהפוך להיות ריי באופן פיזיולוגי מלא. את התהליך היא עוברת עם אמה החד הורית מגי, שלנעליה נכנסה נעמי ווטס ("מלהולנד דרייב") המופלאה בזמן שהן גרות בבית הסבתא דולי, סוזן סרנדון, לסבית שחיה בזוגיות מאושרת עם בת זוגה.

הסיפור החיצוני של הסרט מנסה להביא אלינו את ריי מנקודת מבטה אך משהו הולך לאיבוד. אל פנינג במשחק מצוין מצליחה להעביר את המסר שהיא נער בגיל ההתבגרות המנסה לצאת החוצה מגוף של אישה, אבל משהו הולך לאיבוד בתרגום. כאשר מגי מגלה כי היא צריכה את הסכמתו של אביה הביולוגי של ריי, הדברים מתחילים להסתבך ובעצם נפתח בפנינו סיפור פנימי, בו אנו נשאבים לדרמה משפחתית נוספת ומגלים מה באמת קרה בין מגי לאביה של ריי.

שמו של הסרט הוא "שלושה דורות", על כן נראה כי ישנה סיבה מוצדקת לנבור בתחלואות הנפש של האם והבת. אך בפועל, הסרט מתפזר מידי עם סצנות הנראות מיותרות ומאולצות. לא חושבת שהבמאית גבי דלאל החליטה לגמרי במה להתמקד ואיזה סרט היא רוצה לייצר.


(עבר הרבה זמן מאז "מופע הקולנוע של רוקי": סרנדון רק משתבחת עם השנים)

מזל שאת כל החבילה מחזיקה מלמעלה סוזן סרנדון המעלה את השאלה החשובה מכל: מה הייתם בוחרים? להיות נורמליים או להיות אותנטיים? אני מקווה שרובכם מבינים את ההבדל.

בעיות מגדר זהות הוא נושא שנמצא על השולחן כבר עשרות שנים ורק לאחרונה הוא מקבל המון זמן מסך ומתחיל להיות נושא שכבר אפשר לדבר עליו מבלי להאשים את חברי המעגל במחלת נפש קשה. לא בטוח כמה שחקנית צעירה יכולה להתחבר לנושא קשה שכזה, מה שכן, היה מאוד קל לצפות בסרט ולא לראות את אל פנינג אלא באמת לראות בנערה אשר חווה את גיל ההתבגרות בצורה קשה עם טוויסט. היא הולכת לבית ספר, יש לה חברים ואפילו יש לה מושא אהבה, רק שהיא מתאהבת בנערה ולא בנער, כפי שהיא אמורה, אם היא הייתה נורמלית.


(נעמי ווטס ואל פנינג יכלו לקבל תסריט עמוק יותר)

בזמן שריי מביטה במראה ומרגישה כלואה, אמה מבינה שהיא הופכת להיות אם לילד מתבגר ולא לנערה צעירה. שלא תטעו, זה לא סרט גרוע, פשוט עם אנסבל שחקנים בעלי כשרון כה רב להיכנס לתפקידים עמוקים, מרגיש שיש משהו שטחי מידי והסרט לא נכנס מספיק עמוק. יחד עם זאת, המסר שהוא מעביר חשוב לדעת ולא לשכוח: תהיו חופשיים לתמיד ואל תתנצלו אף פעם על מי שאתם