"העיר האבודה Z": מוטב שתישאר כך

אז כולם מדברים על הסרט שהפיק בראד פיט ומנסים בכוח להכניס את שמו כשמזכירים את הסרט. אז ככה סתם שתדעו, אכן כן, חברת ההפקות של בראד פיט אכן הפיקה את הסרט, אך זה לא אומר שהאיש ישב שם בעצמו במשך כל הצילומים ועבד עליו קשות. האדם אשר אחראי על בימוי הסרט וכתיבת התסריט הוא ג'יימס גריי, שמוכר היטב למבקרי הקולנוע במשך שנים עם סרטיו: "הלילה הוא שלנו" (2007), "שתי אהבות" (2008) ו-"המהגרת" (2013) אשר הוקרנו במסגרת התחרות הרשמית של פסטיבל קאן במהלך השנים וזכו לביקורות מלאות שבחים.

"העיר האבודה Z" נעל את פסטיבל ניו-יורק 2016, שם הוא הפך לבחירה הרשמית והוכתר בידי מבקרי הקולנוע האמריקאים כ"סרטו הטוב ביותר של גריי" עד כה. הסרט גם זכה להיות הבחירה הרשמית בפסטיבל ברלין האחרון. לצערי, אינני שותפה כלל ליצירתו של גריי בפעם הזאת. הסרט כאמור מבוסס על ספרו של דיויד גראן אשר נושא את אותו השם. "העיר האבודה Z" נבחר לאחד הספרים הטובים ביותר לשנת 2009 בידי "וושינגטון פוסט" ו"ניו יורק טיימס".


(צ'רלי הונאם כפרסי פוסט מסרב לוותר על מציאת העיר האבודה | צילום: יח"צ)

כמו הספר, העיבוד הקולנועי מגולל את סיפורו של קולונל פרסי פוסט, אותו משחק צ'רלי הונאם ("ילדי האנרכיה") בתחילת המאה הקודמת. פוסט נשלח למשימת מיפוי על ידי חברה גאוגרפית אירופאית במטרה להגיע לאמזונס למפות איזור לא מוכר באמזונס ליד בוליביה. מאחר והוא מעולם לא קיבל מדליה או עיטור צבאי כלשהוא במהלך שירותו בצבא, הוא מסכים לצאת למשימה ומוצא עצמו בג'ונגלים של האמזונס יחד עם רוברט פטינסון, שמגלם את יד ימינו במסע בדמותו של הנרי קוסטין.

ייתכן ותזהו את אשתו של פרסי, הלא היא סיינה מילר אשר מחכה בביתם בלונדון עד שבעלה ישוב, בזמן שהיא מגדלת את המשפחה. כמובן שהיא לא יכלה לדעת בזמנו כי בעצם היא מגדלת את הדור הבא שיתלווה אל בעלה בחיפושיו בג'ונגלים. בשלב מסוים פרסי וקוסטין נוטשים את ענייני המיפוי והשניים מפתחים אובססיה לאתר עיר אבודה שמעולם לא נמצאו עדויות וודאיות שהיא אכן קיימת, אך הם נתקלים בשבטים מקומיים שמספרים להם סיפורים אודות העיר.


(סרט שיכל להיות מסע מופלא בנהר | צילום: יח"צ)

פרסי פוסט והנרי יוצאים למסע מרתק בנהרות האמזונס יחד עם עבדים מקומיים, מה שמזכיר מעט את תלאותיו של האקלברי פין על נהר המיסיסיפי. האחראי לצילומים הוא דריוס חונדג'י שבן היתר צילם את "שבעה חטאים", "החוף" ו"אהבה". חונדגי' אחראי ליופי של הסרט אבל זהו פחות או יותר. העלילה עצמה יכלה לקבל עיבוד עם נינוח יותר הרפתקני ופחות פרווה. הסיפור עצמו כספר הרפתקאות בוודאי מוצלח, אבל משהו לא עבר טוב בהפיכתו לסרט.


(סרט יפייפה הודות לדריוס חונדג'י | צילום: יח"צ)

באיזה שהוא שלב פוסט מסרב להכיר בכך שהוא אינו מצליח למצוא את העיר האבודה והוא נתלה באשליה שהיא אכן קיימת וכי הוא יכול למצוא אותה. לאחר שהוא מוצא כלים מפותחים ללא תרבות, הוא חוזר חזרה ללונדון במטרה לארגן משלחת נוספת על מנת לחזור למקום האבוד. מעל עשר שנים שהוא עושה את המסע בעזרתו של הנרי והרעיון למצוא את העיר, אינו מניח לו. בפעם האחרונה שהוא יוצא למסע, הוא לוקח איתו את בנו, טום הולנד שאותו נראה בקרוב כספיידרמן, ידיד השכונה החביב החדש.


(טום הולנד, הפעם לא באוויר כספיידרמן | צילום: יח"צ)

הסיפור של פרסי מרתק לא מעט אנשי היסטוריה וארכיאולוגים שעד היום מחפשים את העיר. הסרט עצמו יפהפה אבל הסיפור מעט יבש, חוזר על עצמו ולא מצדיק סרט באורך של 140 דקות.

את בחירותיו של צ'רלי הונאם בעולם קולנוע קצת קשה להבין. הוא גילם לתפארת את דמותו של ג'קסון "ג'קס" טלר בסדרה "ילדי האנרכיה" אבל חוץ מזה, הוא אינו מצליח להתרומם ולעבור בצורה חלקה למסך הגדול. הונאם גם סירב לשחק את כריסטיאן גריי כאשר קיבל פנייה להפיח חיים בעיבוד הקולנועי "חמישים גוונים של אפור" והאמת, טוב שכך. מאחר ומדובר בתפקיד די גנרי ולא מספיק עמוק עבור הונאם. אולי בסרטו הבא של גיא ריצ'י, שיצא במאי השנה, "המלך ארתור אגדת החרב" נוכל לראות האם הונאם יצלח להתחבב על אנשי הקולנוע ולבסס את עצמו כשחקן מן השורה.