"הרוח במעטפת": פחות רוח, הרבה יותר מעטפת

המקור
בראשית (לפני 28 שנים) ברא מאסאמון שירו את סדרת המנגה המאוירת, אשר הפכה עם הזמן לספר "הרוח במעטפת". בראשית 2 (לפני 22 שנים) ברא מאמורו אושי את סרט האנימה הסייברפאנקית בעלת השם הזהה, שתורגם לחוויה וויזואלית עוצרת נשימה ומפעילת כל חוש אפשרי. מה ש"ווסטוורלד" ; נתנו לנו בשנה החולפת; עם יצירת המארחים המתוחכמים, הנולדים מעיסה לבנה, דוחה ודביקה, נתן כבר מאמורו, לפני זמן רב, בסיקוונס השני של הסרט, זה שגילם בתוכו את כתוביות הפתיחה (עם הספרות הרצות, על רקע המסך הירוק, משם שאב ה"מטריקס" את ההשראה) ואת סיקוונס בנייתה/הטבלתה של מוטוקו קוסונאגי, ההומנואידית והכוכבת של הסרט.

סרט האנימה של אושי שאב השראה רבה מקלאסיקות מדע בידיוני נוסח "בלייד ראנר" והשפיע רבות על הקולנוע המודרני בהמשך הדרך, כמו ב"ווסטוורלד" ; ובטח כמו אצל האחיות וואשאבסקי (שאז עוד היו אחים), ב"מטריקס", שם צמד האחים לקחו כל כך הרבה דימויים, חיקויים, אלמנטים ויזואליים ומבעים קולנועיים. סרטו של אושי היווה סוג של גשר עבור קולנוע מהמזרח הרחוק לכיוון שאר העולם, כאשר גרף מחמאות והפך לסרט קאלט אינסטנט ואחד הסרטים החשובים ביותר בקולנוע המונפש.


(מבט לעבר מפואר)

עלילת סרטו של אושי הציגה את קוסונאגי, אותה דרואידית משולבת, שמנהיגה יחידה משטרתית מיוחדת, לדרכם נקרה "אדון הבובות", ישות רשתית שמאיימת על המרחבים הוירטואליים. קוסונאגי מהרהרת הרהורים קיומיים אודותיה ואודות המין האנושי בין מרדף למרדף לבין סיקוונס יפני מוזיקלי ו-ויזואלי, ללא מילים. המפגש עם "אדון הבובות" משרת את המשך מחשבותיה והרהוריה אודות קיומה ותודעתה ההולכת, מתרחבת ומתפתחת ומעבר לכך הסרט זורק לקלחת מעורבות ממשלתית בייצור הרובוטים וכמובן סצנות אקשן מרשימות ומעל הכל - גראפיקה ואנימציה מדהימות, אשר נותרות רלוונטיות גם עדיין לימים הנוכחיים.

שירת הנשים היפניות בסרט הראשון מנווטת את הצופה אל תוך העולם העתידני, אל תוך עולם של מכונות שכבר מתחיל להיראות קצה הקרחון שלו באופק המציאות הנוכחית. אושי גם לא מוותר על עירום אנימה קלאסי, מה שקצת היה קשה יותר לתרגם בסרט בכיכובה של סקרלט ג'והנסון. גם ההמשכים וגם העיבוד המחודש של אושי זכו להצלחה ולביקורות חיוביות וגם הם זכו לביטוי בסרטו החדש של רופרט סנדרס. אין ספק ש"הרוח במעטפת" יצר היסטוריה והיסטריה בשנות התשעים וכמובן השפיע כל כך הרבה על סרטים קדימה וסרט הוליוודי לייב אקשן היה רק עניין של זמן.

החידוש
העיבוד הנוכחי היה נראה כמו כישלון ידוע מראש ומערכת יחסי הציבור התעסקה בעיקר בהדיפת טרוניות של מעריצי הסרט המקורי נגד הגיבורה הראשית של הסרט הנוכחי. סקרלט גו'הנסון, מה לעשות? היא לבנה ונעדרת ליכסון בעיניה - משמע, היא לא אסייאתית וזה הפריע למעריצים הוותיקים, שהרגישו שלקחו להם את הבייבי והעבירו אותו אמריקניזציה מוגזמת ועם זאת, הסרט הנוכחי, החידוש, העדכון, האמריקון (אם תרצו מילה חדשה בלקסיקון) לא ממש נצמד לסרט המקורי ומצהיר בלא מעט מחלקיו שהוא ייצור כלאיים פשוט יותר וידידותי למשתמש.

אם הסרט המקורי אילץ אתכם לחשוב, לפענח ולפרש אודות קנוניות ממשלתיות ואודות אינטלגנציה ורגש רובוטיים, הרי שכאן האלמנטים הללו נמצאים בזעיר אנפין, בצורה מדגמית ויוצרי הסרט מתמקדים בעיקר בהענקת חיים לקונספט, שנחקק בשנת 1995 כאבן דרך מדע בדיונית וסימן תחילתה של תקופת שיא סוגתית, שדי שמה בצל הרבה סרטים חדשים מהעידן הנוכחי. גם ל"מטריקס" שהשתמש ללא בושה ועם הרבה כבוד באלמנטים מסרטו של אושי, הולכים כנראה לייצר חידוש והצורה היחידה שסרטים מהסוג המתחדש ייקבלו רלוונטיות מסוימת היא אם ינסו לפסוע בשביל משלהם.


(מישהו יכול לנתק אותי מהמטען? | צילום: יח"צ)

רופרט סנדרס, שכבר הצטיין באפקטים ואלמנטים וויזואליים ב"שלגיה והצייד" הראשון וגם שם זנח את הפן התוכני, עושה בערך את אותו הדבר לעיבוד הנוכחי לסיפורו של שירו. הוא מציג את "יחידה 9", יחידת סייבר פעילה כנגד טרור מאותו הסוג. היחידה מונהגת על ידי מייג'ור, בעלת הרוח והנשמה האנושיות, בתוך גוף קיברנטי ומחוזק, לצידה שותפה באטו (פילו אסבק), ענק בלונדיני ששומר עליה (לא שהיא זקוקה לשמירה), כאשר השניים נמצאים תחת פיקודו של מפקחם, דובר היפנית, אראמאקי (קיטאנו טקאשי). כולם נמצאים במרדף אחר האקר בשם קוזה (אותו מגלם מייקל פיט הנפלא), אשר גונב תודעות של סייבורגים ובני אדם מחוזקים קיברנטית. הסרט שם דגש על חיזוק בני אדם באמצעים טכנולוגיים, קיברנטיים ומוריד מערך התחדשות טבעית של בני האדם, כמו שהוא בונה על טכנולוגיה. לתפקיד האם הבוראת הוא מכניס את ג'ולייט בינוש המגוונת, שמגלמת רופאה העוסקת בהכלאה בין בני אנוש לרובוטים. ממולה -המנכ"ל של חברת האנקה, היוצרת של מייג'ור ועוד חיזוקים קיברניים אחרים, שמגלם את איש העסקים הקר וזה שרואה בייצור הכלאיים הזדמנות עסקית ותו לא.

המרדף אחר קוזה מעלה חלק מאותן התהיות והשאלות שעלו בסרט הראשון, אבל פה כל העסק הזה ארוז ועטוף בעטיפה ידידותית יותר, אם כי לא פשטני מדי ובהרבה כמו סיפור המסגרת הכללי. סיפור המסגרת וגם ההתנהלות העליללתית ממצבים ומאפיינים את הסרט הנוכחי בסטייה מסוימת כלפי זאת של הסרט המקורי וכך עם החופש הזה, שייצר לעצמו סנדרס, הוא בעצם רשאי להמציא עלילה שונה ועדיין לשלב סצנות מדויקות (כמו המרדף והקרב ברחובות העיר, שכולל בתחילתו את הסצנה עם משאית הזבל) מהסרט המקורי וגם בהשראתו ובהשראת החקיינים שלו. מבולבלים? אין צורך, פשוט שבו ותהנו מהחוויה הוויזואלית עוצרת הנשימה הזו.


(מת על איך שעיצבת את הקיר)

למרות ההתפעלות מהאלמנטים הוויזואליים, יש צורך לסייג, בכל המדובר בשימוש בכלי וויזואלי מיותר, כמעט כהרגלו בקולנוע העכשווי - התלת מימד. שוב לא תורם כמעט כלום מלבד סצנה הסמוכה לסיום שמנסה להשתמש במה שהוקצב לה כדי ליצור את המימד הנוסף. קלינט מנסל אחראי לפסקול הנפלא של הסרט, שמצטרף לעיצוב העתידני המעודכן של "ניו פורט סיטי", בה ההולגרמות התלת מימדיות מקבלות נפח משמעותי, בתור שלטי חוצות פולשניים. התסריט ידע להתגבר על היעדר האסייאתיות של ג'והנסון וגם היא עצמה ידעה לתת תשובה הולמת על המסך ובסך הכל מכלול החלקים הוכיח שהנוסחא עדיין עובדת, בכל בחינה אפשרית ובעיקר במבחן התוצאה המרשימה, על אף היעדרות עומקים תוכניים, הסרט מרשים, מהנה, קולח וקוהרנטי.

לסרט המקורי היו לא מעט המשכים, עיבודים, הומאז'ים וחיקויים ובצדק. הסרט הנוכחי הוא אחד מאלו, שכאמור הצטיינו בפן הוויזואלי וקצת פחות בצד התוכני-התחקירי המקיף כמו עמיתיהם הבכירים ("מטריקס", "אינטלגנציה מלאכותית", "אקס-מכינה", "ווסטוורלד" והרשימה עוד נמשכת) ולכן כנראה שאין צורך לגרור את הסרט לסדרת סרטים, אבל השיקול הזה שמור לרווחים שהסרט הנוכחי יניב להפקה. חטיף אביבי לגטימי ומהנה שכדאי לראות בקולנוע ואף מוטב דווקא לראות ללא צפייה מקדימה בסרט המקור, כדי למנוע השוואות מיותרות, שרק יגרעו.

משפט על הסרט:
במבחן התוצאה הוא פשוט נהדר, עשוי טוב, מבוים כהלכה ונראה מצוין. כפי שנכתב בשורות מעל, ההשוואה לסרט המקורי יכולה רק לעשות לסרט הנוכחי עוול, כי אם הסרט המקורי הוא היסטוריה כתובה, הרי שהסרט הזה הוא הומאז' וויזואלי מרשים לאותו רגע היסטורי.

משפט על במאי הסרט:
רופרט סנדרס שוב הוכיח כמה טוב הוא מסוגל לייצר עיניים צופות ושבויות ועם זאת הוכיח פעם נוספת שעדיין יש לו מקצה שיפורים גדול בתחום הכתיבה התסריטאית, הדלה יחסית. בסך הכל הוא עושה קפיצת מדרגה נאה מ"שלגייה והצייד" למחוז קצת שונה ומוכיח שהוא לגיטימי.


(אז מה אם היא לא אסייאתית?)

משפט על כוכבת הסרט:
סקרלט ג'והנסון הועמדה על מוקד פוליטי מסוים, כאשר צבע עורה וצורת עיניה לא התאימו למעריצי הסרט המקורי. אבל פעם נוספת היא מוכיחה את יכולות ואיכויות המשחק שלה, כמו ב"היא", "מתחת לעור" ו"לוסי" היא שבה ומוכיחה שמעבר ליופייה, יש לה הרבה מה למכור והיא מרשימה מאוד בתפקיד הראשי.

משפט על אורכו של הסרט:
הסרט המקורי היה שעה ועשרים, הסרט הנוכחי העלה הילוך ואורך לשעה וארבעים דקות לערך, אבל למרות אורך הזמן הנוסף, כאמור, הרעיון היה פשטני יותר והשימוש באקסטרא זמן לא הוכח כטוב יותר לכלום מעבר הארכת סצנות הקרב המרשימות ועדיין, ממוקד ולא מתיש מדי.