"סימן חיים": סימן נושן ומתחדש

סרטי החלל תופסים תאוצה מחודשת בשנים האחרונות. אלפונסו קוארון וסנדרה בולוק כמעט גירדו אוסקר אישי עם "כח משיכה" בשנת 2013, כריסטופר נולאן זכה לשבחים רבים על "בין כוכבים" (בכיכובם של מת'יו מקונוהיי ואן הת'אווי) בשנת 2014. שנה נוספת לאחר מכן הגיעו רידלי סקוט ומאט דיימון עם "להציל את מארק וואטני" ודגדגו עוד קצת אוסקרים, אך שבו בידיים ריקות, על אף הערצת הקהל והביקורות הנשפכות מקיר לקיר. השנה החולפת הביאה איתה עוד קצת חלל ומדע בדיוני וכמובן נציגות בטקס האוסקר עם סרטו הקצת זניח, אבל בעל הכוכבים הלוהטים יותר של מורטן טילדום, הצטרף לו לרשימה בחלל גם "הנוסעים", בכיכובם של ג'ניפר לורנס וכריס פראט הרותחים. גם הסרט הזה היה מועמד בשתי קטגוריות זניחות לאוסקר.

המשותף לרשימה ההולכת ומתארכת מגלה ז'אנר ההולך, צובר תאוצה ואולי מפיח משב רוח חללי ומרענן לסרטי הקומיקס הבלתי נגמרים. ההבדל הבולט בין הז'אנר הזה לז'אנר הקומיקס, הוא ההכרה של אנשי האקדמיה ביצירות הללו והעמדתן לאוסקרים ראשיים, בנוסף לאלו המשניים, בהם זוכים סרטי החלל על קטגוריות עריכה, סאונד ואפקטים וויזואליים. "כח משיכה" (שבעה אוסקרים, ביניהם גם הבימוי והעריכה) ו"בין כוכבים" זכו לכבוד של הזכייה, האחרים היו מועמדים בקטגוריות ה"מסביב" ויצרו המשכיות שנתית לסרטי החלל, שמקורם כבר נעוץ אצל במאים גדולים כמו קובריק ("2001: אודיסאה בחלל") ורידלי סקוט בעצמו עם "הנוסע השמיני" ואצלו בעצם נוצר הקישור גם לסרט הנוכחי.


(בוא אליי חייזר נחמד)

כל סרטי החלל האחרונים לקחו את כוכביהם למחוז לא מוכר ושטח לא ממופה, לשטח נטול ריבונות אנושית וחלקם גם לקחו כיוון של מפגש עם חיים אחרים. בלט ביניהם "המפגש" של ווילאנב (בכיכובה של איימי אדאמס), אשר ייבא את החייזרים לארץ. בדומה לסרטי סאגת "הנוסע השמיני", הזירה בסרט הנוכחי מתרחשת בחלל החיצון, אך הפעם הנוסע החדש מועלה אל החללית בכוונה תחילה ובכדי לחקור חיים חדשים. צוות מדענים ורופאים עולה לחלל ומחפש למצוא דגימות במאדים, אשר יאשרו את קיומם של חיים במקומות אחרים זולת כדור הארץ. כדור הארץ שותף מלא לממצא ומתרגש ביחד עם המדענים ומה שנראה כמו סרט שהולך להיות חיובי ומעמיק ותופס די מהר כיוון זהה לזה של סרטי "הנוסע השמיני".

הסרט מתחיל בעלטת חלל וממשיך בעלטה עלילתית כמעט רבע שעה מתחילתו. למרות שישנה הקדמה מוקראת, תחילתו של הסרט נראה כאילו ניבט מתוך עיניו של אדם המתעורר מלילה עמוס אלכוהול. הוא קם בבוקר, משפשף עיניים, ראש ומנסה לחזור לאיטו להבנת המציאות. כך הצופה מתמודד עם מה שהוא רואה על המסך, עד הרגע של לכידת הדגימות מהמאדים בחזרה על ידי צוות החלל המנוסה. מרגע נחיתת הדגימות חזרה בחללית מתחיל תהליך גילוי החיים ומשם בעצם הסרט מקבל תחושה כל כך מוכרת מקלאסיקת הקאלט - "הנוסע השמיני". "סימן חיים", שמוטב היה להשאיר את שמו כשמו באנגלית ("חיים" - Life) לא רק משחזר תחושות מסרטו של רידלי סקוט, הוא נראה מוצלח יותר ממרבית ההמשכונים שיוצרו (ועדיין מיוצרים) לקאלט של סקוט.

המשלחת לחלל מציגה אוטופיה גלובאלית בתקופה לא ברורה, שנראית כמו ההווה ואולי עוד כמה שנים קדימה. ישנה משלחת משולבת של רוסיה, יפן, בריטניה וארצות הברית. למרות הכל, דווקא בית ספר יחיד מארצות הברית נבחר לתת את השם לדגימת החיים הידידותית, המתפתחת להיות החייזר הידידותי לכאורה, קלווין. אבל לכל צופה באולם ברור, עקב ניסיון קודם עם סרטי "הנוסע השמיני", שהדבר היחיד שהולכים לספור בקרוב, יהיה מניין הגוויות הצפות בחלל החללית. השאלה הנשאלת היחידה היא מי יוקרב ראשון מבין חבריי הקאסט הנוצץ. את התשובות תקבלו במהרה.


(לאן הוא ברח?)

עם הזמן הופכת דגימת המעבדה החד תאית למרובת תאים, בצורת פרח תמים, שברור שלא יישאר פרח ובטח שלא תמים. השינויים ביחס של הצוות לחייזר הופכים במהרה כיוון ומשם מתחיל לקבל שם הסרט משמעות שונה לחלוטין מהשם האופטימי והמפויס המתייחס לחיים אחרים מחוץ לכדור הארץ. הפעם שם הסרט מקבל משמעות טעונה ושונה, המאבק על החיים או כפי שהוא מוגדר על ידי המדען יו דרי ("האבא" של החייזר מבין חבריי הצוות) - מאבק על הישרדות. המדען הבריטי הנכה, המגדל את החייזר, הוא היחיד שמנסה למצוא היגיון במעשיו והתנהגותו של החייזר, אבל מעבר לכך הסרט לא באמת חודר עמוק לנפשותיהם של הדמויות הדי חלולות ופשוטות בסרט.

למרות שעל הפוסטר של הסרט מופיעים בגאווה וגאון ג'ייק ג'ילנהול, ריאן ריינולדס ורבקה פרגוסון, דווקא שחקני המשנה גונבים את ההצגה ובראשם הירויקי סנאדה (שכבר תרגל זמן חלל ב"שמש" המצוין של דני בויל), המגלם את מהנדס החללית ואריון בקארה (שזמן חלל עבורו גולם ב"רוג 1"), המגלם את הביולוג הנכה, שאחראי בעיקר על הערת החייזר לחיים (והערתו פעם נוספת להביא קצת מוות). היפני והבריטי, הלא אמריקאיים, הם אלו שנותנים תצוגות משחק משכנעות, הם אלו שבורחים מהבנאליות של הדמויות ועוזרים להפיח חיים בהן.


(מי ביקש להוסיף את החייזר פנימה?)

למי שנקלע לסרט במקרה ולא יודע בדיוק מה נגד מי, יתקבל סרט מותח, המשלב אלמנטים של אימה, אשר מוחקים כל זכר לרצון של החייזרים להתיידד עם בני האדם ולהפך. האפקטים הווקאליים נהדרים והאפקטים הוויזואליים-חללי ים נפלאים ונראה שדניאל אספינוזה ("טעון הגנה" ו"ילד 44") יודע את מלאכת הבימוי בחלל, כאשר המצלמות שלו מתהפכות מצד לצד בבלט חללי של דמויותיו, בתחילתו של הסרט, כאשר בהמשך המצלמות עוזרות לעבות את אפקט הלחץ, בשחייה מואצת של הדמויות בתוך החללית.

חוט השני הבולט מאחורי הסרט עובר דרך התסריאטים, הבמאי ואחד מכוכבי הסרט הראשיים - ריאן ריינולדס. אספינוזה וריינולדס כבר שיתפו פעולה בשנת 2010 ב"טעון הגנה" ואילו התסריאטים של הסרט הנוכחי; רט ריס ו-פול ורניק ("זומבילנד" ובקרוב "זומבילנד 2") שזרו דרכם עם ריינולדס ב"דדפול" וממשיכים איתו גם ל"דדפול 2", אבל הפעם אף אחד מהצדדים לא מצליח להפיק מקסימום מדמותו של ריינולדס, שנראית כמו שכפול מעוד עשרה סרטים אחרים שלו. גם מדמותו של ג'ילנהול מוציאים התסריאטים, הבמאי והשחקן עצמו בעיקר מלנכוליה, משפט שמנסה להיות עמוק ותו לא.


(תסובבו את הראי, לא רוצה לראות איך הלבשתם אותי)

סרטי החלל כאן כדי להישאר וימשיכו כנראה להציף את המסכים באופן קבוע מדי שנה. נכון ל(כמעט)אפריל, בשנה הנוכחית, אין בשורת אוסקרים מסרטי הז'אנר עד כה וגם לא תהיה בשורה עת יציאתו של סרטו החדש של רידלי סקוט בסדרת סרטי "הנוסע השמיני" ("הנוסע השמיני: קובננט", עד שימציאו לו שם חדש בעברית) באמצע מאי. "סימן חיים", אשר מרגיש לפרקים גדולים כמו מפגש ואיחוד בין "הנוסע השמיני" לבין "כוח משיכה" של קוארון, עושה עבודה נפלאה בתור סרט מותח, מקפיץ וגם כזה שמתיימר להיות יורש טוב יותר לסרטי "הנוסע השמיני" מאשר אלו היוצאים בשנים האחרונות בתור חלק מסדרת סרטי ההמשך של רידלי סקוט.


משפט על הסרט "סימן חיים":
עושה את העבודה בז'אנרים מתח ואימה. עושה את העבודה בסאונד, עריכה ואפקטים וויזואליים ובסך הכל סרט ראוי בעבור סרטי החלל ולא נופל לקלישאות עמוקות מדי ועם זאת, שחקנים אלמוניים יותר היו יופי של חיסכון תקציבי עבור אספינוזה, מבחינת ניצול יכולות המשחק לדמויות השטוחות שלו. אבל היי, הם אחלה מקדם מכירות.

משפט על במאי הסרט - דניאל אספינוזה:
מפיק מינימום משחקניו הראשיים, מקסימום מבחינת יעילות בכל המבעים הקולנועיים העומדים לרשותו ובסך הכל מכין קרקע פוריה לסרט המשך גרוע במיוחד, כאשר סוף הסרט מנסה להיות פתלתל ולא צפוי, אבל הוא לא! ומכאן הצופים יוצאים מנחשים ותוהים: האם אספינוזה משאיר ירושה הלאה? האם הירושה היא עבורו או עבור אחרים והאם הוא מנסה להתחקות אחרי דרכיו של סקוט?


(געגועיי ל"דדפול")

משפט(ים) על השחקנים הראשיים:
ראיין ריינולדס ג'וקר, מתבדח כהרגלו ולא ייחודי, כי אחרי שראיתם את "דדפול" אתם יודעים שכל מה שהוא עשה עד "דדפול" היה הכנת הדמות והקרקע לדמותו של "דדפול". ריינולדס שחקן טוב, אבל די מוגבל מבחינת יכולות דרמטיות ולכן הוא מתעסק הרבה בדמויות השמוק השחצן והחתיך הבדרן. הוא איחד את כולן לקראת הסרט הזה מכל מה שהציג עד כה ובקיצור - נחכה להופעה המופתית השנייה שלו בתור גיבור הקומקיס הדביל ביותר שקיים בסביבה. ג'ייק ג'ילנהול מבוזבז לגמרי בתור דמות עצובה ועייפה מכל השמוקים של העולם, רופא מדוכדך שמעדיף למות בחלל מאשר לחיות בקרב "8 מיליארד מאדר פאקרס" על כדור הארץ. לא בשביל זה הוא גויס למשימה, אבל חרף דמותו הכללית למדי, הוא עושה עבודה סבירה ושני השחקנים הללו בעיקר מקדמים מכירות ולא את הקריירות של עצמם.

משפט על אורך הסרט (103 דקות):
אולי היה מצב לקצר בעוד רבע שעה, שכן "כוח משיכה" עשה את כל האוסקרים שלו בשעה וחצי קלאסית. אבל הסרט בסך הכל ממוקד ולא מרוח, נבנה בצורה נכונה בתחילתו וממשיך היטב בדילוג מקלילות ללחץ ולהיסטריה, כפי שמתבקש במסגרת חוקי הז'אנר.