"לוגאן - וולברין": לא מוגן

הסרט השלישי בטרילוגיה הלא עוקבת של סרטי "וולברין" והסרט עשירי במספרו בסדרת סרטי "אקס-מן" הוא הכי לא קומיקס מכל הסרטים מסדרת "אקס-מן" עד כה וכמה טוב שכך. שינוי הכיוון הרציני, הריאיליסטי והשילוב בין מספר ז'אנרים הוא בדיוק השוק החשמלי שסרטי "אקס-מן" היו צריכים לקבל בשביל להחזיר את הלב המפעם, שקצת הלך לאיבוד לאחרונה. וכמה לב יש בסרט הזה - הלב הענק והחבוי כל כך טוב, של וולברין, ליבו ומוחו המטושטשים של צ'ארלס אקסבייר וכך, שנייה ורבע אחרי סיום טקס האוסקר, הוליווד מייצרת את אחד הסרטים הטובים שיצאו ממנה השנה, כזה שכנראה לא היה משתתף בטקס, בקטגוריות רציניות, אבל בהחלט יהיה לו מקום, ביום מן הימים, על הבמה הגדולה ביותר שיש להוליווד להציע.

קצת (וגם הרבה) לפני יציאת הסרט, הצהירו פטריק סטיוארט (פרופסור X בשבילכם) ו-יו ג'קמן האוסטרלי שזוהי הפעם האחרונה שהם מגלמים את דמויותיהם המוכרות מסדרת סרטי "אקס-מן". כרזת הסרט הציגה גיבור עייף ומזדקן והסרט עצמו הוא חותמת טרילוגיה לסדרת סרטי הספין אוף של סרטי "וולברין". מעבר לכרזה המעומעמת אפשר היה לראות את הביקורות מארצות הברית מודגשות ומדגישות כי "זהו סרט הוולברין הטוב ביותר שנעשה אי פעם". האמת, לא כל כך קשה, על אף העובדה שהשניים הקודמים לא היו נוראיים כל כך (הראשון הצמיח גם את "דדפול" באופן כזה או אחר), הם גם לא היו יצירות מופת מורכבות ויוצאות דופן בעולם סרטי הקומיקס, ככה שלהיות סרט הוולברין הטוב ביותר היא לא מחמאה גדולה, הקושרת אחריה כבוד רב.


(תוספת כוח קטנה, שקטה וצעקנית בבת אחת)

בארץ זבת החלב והדבש התעקשו לפרסם את "לוגאן" כ"לוגאן: וולברין", כאילו שטפריו השלופים לא יעידו על איזה לוגאן מדובר. היחצנים המקומיים כנראה לא הבינו מה עומד מולם, כאשר בהקרנת הטרום בכורה של הסרט נפתח אולם נוסף עקב הביקוש הגדול והמספרים הגדולים של הקהל שזרם הכריחו שימוש באולם קטן בנוסף, כזה שיכיל את כל הצופים שהגיעו בדיוק בזמן או קצת אחרי השעה הנקובה. לא "סטאר וורס" ולא סרט אחר מהז'אנר הצליחו להשפיע על הצופים בצורה כל כך גורפת ומשמעותית, יחסית לליל טרום הבכורה בשנים האחרונות. כנראה שהפרישה המדוברת של סטוארט וג'קמן מסדרת סרטי "אקס-מן" (קחו הכל בערבון מוגבל, עד שינוי דעה של אחד מהשניים, כנהוג בכל הבטחה הוליוודית לפרישה) עשתה את שלה והריצה את הצופים בטירוף גדול אל מחוץ לשמיכות הפוך.

אז המתרגם הישראלי החליט לבאר ולעדכן את הצופה הישראלי בנוגע לזהות הסרט עם שם נוסף, אבל השם עצמו, עבור כל מעריצי הסדרה, כבר עושה את העבודה, כאשר הוא מבדל את הסרט הנוכחי משאר סרטי הסדרה הקומיקסית, מוריד את קסם הכינוי החייתי "וולברין" לכדי כינוי שמי בלבד - "לוגאן" (אשר מסתבר שאינו גם שמו המלא האמיתי של הזאבון) ומעריצים וותיקים וודאי יזהו מ"לוגאן הזקן", סדרה של שמונה חוברות, אשר פורסמה לראשונה בשנת 2008 ונכתבה ע"י מארק מילר (אחד מהתסריטאים של סרטי "קיק אס"). ממה שהבנתם עד כה, וולברין הוא כבר ממש לא אותו הוולברין שהכרנו עד עכשיו. הוא הזדקן (שזה באופן אישי קצת תמוה, אבל אולי ההזדקנות שלו היא יחסית), הוא חבר טוב של הטיפה המרה, טפריו לא נשלפים עד הסוף והוא מחלים הרבה יותר לאט ממה שהורגלנו עד כה.


(איפה ימי הזוהר שלך, איש זקן?)

וולברין הוא נהג לימוזינה בשנת 2029, שנה שנראית רבע דיסטופית וחצי עדכנית לשנה הנוכחית. הראייה לא משהו ובשלב מסוים הוא גם ירכיב משקפיים והוא מקלל והרבה. ולא רק הוא, אלא גם הפרופסור המנומס, שהורגלתם לראותו אוסף את כל המוטנטים תחת כנפיו בדרכי נועם ושלום, מטנף את הפה וזו רק הכנה משנית לאלימות הגראפית הפסיכית שיש בסרט הזה. נראה כי הוא הולך בדרכיו של "דדפול", רק שאת וולברין ופרופסור אקסבייר התרגלנו לראות בתצורה קומיקסית עד כה והנה הם, עברו למצב דרמטי, עכור ואלים מאוד. פתאום הם נראים יותר אנושיים ממוטנאנטיים והם מסגלים לעצמם תכונות וחולשות אנושיות מוגברות ממה שהפגינו עד עתה בשלל הסרטים בכיכובם. הם לא זוהרים כמו כוכבי הקומיקס והם יוצאים למסע אחרון ביחד, בסרט ובחיים האמיתיים, כאשר שני השחקנים שגילמו אותם לאורך השנים במיני מסע פרידה מהתפקידים.

וולברין שומר על המורה הרוחני שלו, מאחורי קליפת ברזל קשיחה וגדולה, תחת כדורים וזריקות ובהמשך בדיוק נבין למה. אבל הוא שומר עליו מטוב לב וזה בטוח בכל רגע של הסרט. לאחר רבע סרט מגיע הסיבוך; המוטאנטית הצעירה, בעלת התכונות הדומות לאלו של וולברין (אדמנטיום, זעם ואלימות גדולה בעיקר) בשם לורה (או X-23, בעגת הרופאים שגידלו אותה). היא זקוקה לו ולעזרתו לברוח מפרויקט ממשלתי לייצור מוטאנטים מהונדסים גנטית, בעולם בו מוטאנטים טבעיים כבר לא נולדים. השלושה נוסעים למסע שנראה כמו מסע פסיכודלי בין סב, אב ובת, על מנת להביא את לורה למקום מבטחים. במהלך המסע יהיו גילויים, די צפויים, אבל גם די מרגשים - אצל כל אחד משלושת הדמויות.


(וואלה, לא זוכר שזה הלך ככה בכלל)

ישנו בסרט אפילו מוטיב שבירת קיר מסוים, כאשר וולברין וחוברת הקומיקס אודותיו ואודות המסעות שלו ושל חבריו מצוות "אקס-מן" נפגשים - עוד אלמנט שאפשר לזקוף לזכותו של "דדפול". האלימות ושבירת הקיר עם קהל הצופים הם שניים מאלו הממוחזרים מהסרט בכיכובו של ריאן ריינולדס, אבל הקומדיה היא אלמנט שכמעט לא משוחזר, הוא מגיח לכמה ביקורים קטנים ומעליי חיוך, אבל בסרט הזה ישנה רצינות תהומית, הרבה יותר גדולה מהסרטים שהתפארו בעיקר באפקטים המיוחדים. גם כאן האקשן מחזיק נתח גדול מהסרט, אבל המסע והדרמה הם אלמנטים סוגתיים חזקים הרבה יותר ואין תלונה ורבע תלונה לבמאי הסרט, ג'יימס מנגולד, שכבר ביים את ג'קמן בתור וולברין לפני ארבע שנים.

מנגולד ("קופלנד", "נערה בהפרעה") פגש בג'קמן לפני 16 שנים והשתמש בשירותיו בסרט הקיטש "קייט וליאופולד" ומאז נפרדו דרכיהם. על עלייתו של יו ג'קמן אין צורך לספר, מנגולד גם רשם שיאים חיוביים בקריירת הבמאי שלו עם "הולך בדרכי" הנפלא (על ג'וני קאש) והמערבון המצוין "3:10 ליומה" ולפני ארבע שנים השניים נפגשו שוב, לעיבוד חדש של וולברין, עם ניחוח יפני. לא הצלחה מסחררת, אבל בהחלט היוותה הקדמה לא רעה לפינאלה המשובח ונוטף הדם והקרביים שהגישו הצמד הפעם. מנגולד מכניס אלמנטים מערבוניים גם בסרט הנוכחי, עם אדמה חולית חרוכה בלא מעט לוקיישנים בסרט, הוא מכניס עוצמות ורגשות היכן שקשה היה למצוא עד כה וגם סצנות האקשן מבוימות באופן מופלא, לא נופלות מהסרטים הקודמים וזאת בלי יותר מדי פיצוצים ואלמנטים "קומיקסיים".


(נראה לי שכדאי להחליף בגדים סוף סוף)

מעבר למדבריות החוליות המתקיימות בסרט, לא מתבייש מנגולד לייצר הקבלות למערבונים גדולים מהעבר ("שיין" של ג'ורג' סטיבנס, מבחינת החיבור בין אקדוחן ותיק וילד צעיר) ומערבונים מודרניים ("בלתי נשכח" של איסטווד, בבחינת ההתאיידות של ימי הקרב הגדולים של האקדוחן אל מול גילו ומצבו הפיזי). קול ההיגיון, אשר גר בראשו של צ'ארלס אקסבייר עדיין נותר, אבל ללא שליטת תרופות הוא גם הופך לקול שיגעון גדול ומסוכן. סטויארט כנראה לא ביצע את התפקיד של צ'ארלס אקסבייר בכזו תשוקה ובזו אותנטיות והתפקיד שהוא מבצע בפעם האחרונה, מתבצע בצורה מושלמת. ג'קמן עצור לפרקים וחייתי לפרקים אחרים ממשיך להיות נפלא בתפקידו ולא בכדי נשאר בו כמעט עשרה סרטים והתוספת החדשה לכוח היא דפני קין הצעירה, שעובדת בעיקר על שתיקות וצרחות מפלחות וכבר הורמה על ידי המבקרים מעבר לים בתור אחד הדברים הגדולים הבאים בקולנוע. בויד הולברוק, אשר נצץ בתור דמות חיובית ב"נרקוס" מגלם את הרשע בסרט והוא עושה זאת נהדר ומהווה תוספת כוח נפלאה לשלישייה הראשית.

סרט הממותג בתור סרט R, מלא אלימות, שפה גסה, שבדרך כלל לא חודרת לסרטי קומיקס, בטח לא בסרטים הנקיים יחסית של "אקס-מן". מערכות יחסים הוריות ומרגשות עד דמעות בין אקסבייר ללוגאן ובין לוגאן ללורה, סצנות אקשן מרשימות, מדממות וניגון מושלם ומתוזמן על כל הכלים הז'אנריים וכמובן ברמת המשחק יוצרים את אחד מהסרטים הטובים שיצאו עד כה השנה וגם את אחד מהסרטים מבוססי קומיקס שיצאו בשנים האחרונות. הגיע הזמן להיפרד מסטוארט וג'קמן, שפשוט הפיחו חיים אמינים בדמויותיהם והגיע הזמן לחכות ולראות מה משפחת "אקס-מן" מתכוונת לתת לנו במנה הבאה.

"לוגאן - וולברין"
במאי: ג'יימס מנגולד
שחקנים: יו ג'קמן, פטריק סטיוארט, אליס נאל, בויד הולברוק.
אורך הסרט: שעתיים