"טריינספוטינג 2": תבחרו לראות
ביקורות
אף אחד לא באמת תהה במשך 20 שנה מה קרה ליואן מקגרגור ולכסף שהוא גנב. אבל אם כבר סיקוול, אז הבמאי דני בויל, הטיב עם הסרט החדש. את המילה פרנצייז לא תמצאו בשום מקום, כי אין פה שום דבר מסחרי וטוב שכך. "טריינספוטינג 2" יביא לכם געגועים להרואין שיק. אתם תגלו שהעולם השתנה, הם לא.
יום חמישי, 23 בפברואר 2017
"טריינספוטינג 2": תבחרו לראות
תתנתקו מהנייד, תצאו מקבוצות וואטצאפ תובעניות, שחררו את הכסף מהפיקדון ששמרתם לחלום קטן שלא תגשימו, כי יש לכם רק את ההווה, תתנקו מהכבלים של זרם המידע הנוראי והמשעמם שמקיף אתכם. אני אומרת לכם, אם אתם לא שם, אתם יותר קיימים. תבחרו להיות מיוחדים, תבחרו לעבוד בעבודה משעממת, בה אתם סופרים כל שניה לאחור עד שתוכלו להחתים כרטיס, רק כי היא מממנת לכם את הדבר שאתם מכורים אליו. לא משנה במה תבחרו, אבל אל תשכחו לבחור את הסרט הזה. למה? ככה. כי יש סרטים שפשוט צריך לראות ו- "טריינספוטינג 2" הוא לגמרי אחד מהסרטים האלה.
אבל רגע, נתחיל מהסוף. הסרט המקורי יצא לפני 21 שנה, כן כן, כולם מעגלים ל-20 שנה, סתם כי זה מתגלגל על הלשון בצורה טובה. אבל אל תעבדו על עצמכם, עברו 21 שנים מאז שהתוודעתם לראשונה לסרט הקאלט החשוב, ששבר לא מעט מוסכמות והביא עלינו את ההרואין שיק, את יואן מקגרגור ואת הנאום המפורסם.
הסרט הראשון היה מהיר, עמוס בהרואין וסצנות חצי מבחילות חצי גאוניות, שהיה קשה להסיט מהן את המבט ורק רוצים עוד. הפעם, תפגשו את אותה החבורה ההזויה, יואן מקגרגור - רנטון, ספאד - איוון ברימנר, סיק בוי (סיימון) - ג'וני לי מילר, ואת בגבי הפסיכופט, הלא הוא רוברט קרלייל, אבל בקצב שונה. בתוך כל בלילת הפסיכודליות העלילתית בסרט הקודם, אני מזכירה לכם שהכל נגמר בבגידה הברוטאלית של רנטון שגנב את הכסף משאר החברים, לאחר שהצליחו למכור הרואין לסוחר סמים. רנטון לא בדיוק טלית ובסרט הנוכחי מסתבר, שגם הגונב מגנב, אינו פטור.
(לכל אחד יש את הרעל שלו, החבורה הזאת הרעל של עצמה | צילום: יח"צ)
"טריינספוטינג 2" מפגיש אותנו שוב הדמויות, מינוס טומי שנפטר בסרט הקודם, אבל אל דאגה, תמצאו מחווה לדמותו בסרט הנוכחי. יש משהו בסרטים שנגמרים בסצנה בה רואים את הגיבור הולך ונעלם על רקע נוף, עם חיוך מפתה שגורם לנו לרצות להתחלף איתו. כך הסתיים הסרט הראשון. אנשים לא ממש המשיכו לתהות מה עלה בגורלו של רנטון והכסף והאם אכן הצליח להיגמל. הרוב, פשוט הסתפקו בכך שהסרט שיקף תקופה מבלבלת בחיים, כזו שאנו קוראים לה מרד נעורים, רק עם מזרק לווריד.
לעולם סרטי המשך יקבלו השוואה למקור, ולעולם הם יצטרכו לענות על השאלה: למה צריך סרט המשך? אז לא היינו באמת צריכים סיקוול, אבל אם כבר עושים, אז דני בויל הצליח לשחזר את הטירוף אבל גם לקח בחשבון שהם כבר נושקים לגיל החמישים. סצנות הצילום המיוחדות עם בליל של חלום ליל קיץ, הזיות, וקטעים קומיים בהחלט קבלו טוויסט שונה והכל תחת הכותרת: מה הסיכויים שזה באמת קורה להם? בויל הביא את החבורה לחיים אבל יש הרגשה גריאטרית.
(כמו בימים הטובים - לא באמת חשבתם שלא יהיו סמים בסרט? | צילום: יח"צ)
במשך כל השנים שעברו, רנטון ניסה לנהל חיים נורמלים הרחק מהשכונה בה הוא גדל ועבר לאמסטרדם. סיק בוי שכבר התנער מהשם ונקרא סיימון, החליף את הרעל ברעל אחר, אבל עם אותו החוש לעסקים מפוקפקים. ספאד המוזר התעורר לחיים ופתאום התפתח לדמות בעלת משפטים ארוכים ומלאים, הוא לא רק מצחיק והמכוער של החבורה, הוא הפך להיות דמות עומק לא חשובה פחות מהשאר. פרנקו בגבי, נותר עצבני ואלים כתמיד, אם לא יותר.
(ספאד: עדיין מדבר מהר אבל מסתבר שהוא גם מדבר בהגיון לפעמים | צילום: יח"צ)
אז מה הם עושים בגיל 46, שני עשורים מאוחר יותר? הם עושים את מה שאתם עושים: מתמודדים עם ההשלכות של המעשים שלהם, כשלא עניין אותם שום דבר, חוץ מסמים ומהמרדף אחרי הזנב של עצמם. זאת מהות הסרט שבחר בויל להציג בפנינו. הייתם באמת רוצים לחזור אחורה ולחיות את הכל מחדש, או שמא הייתם בוחרים לחזור רק על מנת לתקן את כל הטעויות שעשיתם? לא בטוח שסיק בוי היה חוזר אחורה בזמן, רק בשביל להיזרק ושוב לא לשים לב שהתינוקת שלו מתה בעריסתה כבר כמה ימים. מה שבטוח, שיואן מקגרגור היה חוזר וגונב מהם את הכסף בכל מקרה, כי יש דברים שלא משתנים.
רנטון חוזר הביתה ומשם מתחילה העלילה שהוא כמו קריפטונייט של סופרמן, חוזר למשבצת שהיא העיר אדינבורו בסקוטלנד ושוב בורח מהמציאות ונקלע למצבים הזויים. חוץ מכמה קמטים שהתווספו למקגרגור וקרלייל, זה נראה כאילו צילמו את הסרט עוד בשנות ה-90, ממש אחרי סיום ההפקה של הסרט המקורי. אין אפילו הרגשה של ניסיון להאפיל על הסרט הקודם, אלא פשוט המשך ישיר של הסיפור, כולל שימוש בפסקול המצוין עם השיר Iggy Pop - Lust For Life.
(סיימון ורנטון חוזרים לרכבת ולוקחים אותנו לטיול בזיכרון שלנו | צילום: יח"צ)
מה שבטוח הוא: רעל זה רעל, לכל אחד יש את הרעל שלו והחבורה הזאת, היא הרעל של עצמה. יש משהו מוזר בלראות את החברים הטובים פה ושם במצב נטול סמים. אבל ההתמכרות היא קודם כל בראש ואחר כך בגוף. באופן אישי לא הייתי רוצה להתנקות מהסרטים של דני בויל, אבל תתאמו ציפיות. מבטיחה לכם שתמצאו לא מעט מחוות לסרט המקורי, אבל אל תצפו שהם יתרוצצו כאילו לא עבר דור שלם של אנשים בינתיים. תחשבו מה אתם הספקתם לעשות בפרק הזמן הזה. טריינספוטינג 2 הוא סרט שהקהל המקורי שלו יאהב, מהסיבה שפשוט כיף לדעת מה לעזאזל קרה לדמויות שאהבנו. בדרך כלל במאים נופלים בקטעים האלה, הורסים את הסוף של הסיפור שבנינו בדמיון שלנו. אני חושבת שתסכימו איתי לאחר הצפייה, שבויל, לא נפל לקלישאה הזאת.
העולם השתנה ב – 21 שנה, הם לא. אתם?
סיכום המבקר
10/
5.5