"החומה הגדולה": חומת מגן

אולפני Legendry, אשר נמצאים בבעלות סינית הוציאו לאור את השת"פ הסיני-אמריקאי המדובר ובעוד מהצד של אמריקה נתרמו מאט דיימון ו-וויליאם דפו, הצד הסיני תרם מספר כוכבים סינים מקומיים, שהגדול שבהם הוא במאי הסרט; ז'אנג יימו ("מחול הפיגיונות", "לחזור הביתה" ושיתוף הפעולה הקודם שלו עם כוכב אמריקאי ענק - "פרחי מלחמה", בכיכובו של כריסטיאן בייל). שיתוף הפעולה הזה כיוון להשבת הקהל הסיני לבתי הקולנוע והשילוב בין המקומי והמוכר לבין הזר והלא פחות מוכר עשה את שלו בקופות בסין, כאשר השיב כמויות גדולות של קהל סיני שנהרו לבתי הקולנוע המקומיים. לצופים האמריקאיים זו הייתה הזדמנות מסוימת לבחון שוב את יכולותיו של דיימון בז'אנר אקשן, עם מעטפת שונה מהמעטפת הג'ייסון בורנית, אליה התרגלו עד כה, כאשר נתקלו בדיימון נלחם בערימות של אויבים.

"החומה הגדולה של סין היא מערכת ביצורים מאדמה, מלבנים ומאבנים בצפון סין, שנבנתה ושופצה פעמים רבות בין המאה ה-5 לפנה"ס למאה ה-16, ומטרתה הייתה להגן על האימפריה הסינית מפני פשיטות של ברברים ממונגוליה וממנצ'וריה, שהתרחשו פעמים רבות במהלך ההיסטוריה הסינית" - זהו ההסבר המדויק לפי ויקיפדיה. בכותרות הפתיחה של הסרט, מספר יימו, כי החומה נבנתה על מנת להגן על האימפריה הסינית מפני אויבים הלובשים צלם אנוש וגם כאלו שזכו להיות מיתוסים ואגדות. הסרט, על פי כותרת הפתיחה שלו, יספר את סיפור ההגנה של החומה הסינית מפני אלו הלא אנושיים, שנחשבו עם הזמן לאגדה וסוג של מיתולוגיה סינית.


(הגיע הזמן לתיקון במעמד האישה)

ברגע שנתקלים בסיפור רקע שכזה ומחברים לתמונה שמופיעה בכרזת הסרט, המתמתיקה היא פשוטה למדי. מאט דיימון עם חץ וקשת לא באמת הולך לייצג בצורה נאמנה למקור את סיפור החומה הסינית ואלמנט ההגנה שלה מפני זרים. איפשהו בדרך, כאשר השורות הללו נכתבות, מאבדים את הציפייה האחרונה לאפשרות לסרט טוב מצידו של דיימון, בעל החליפה המוגזמת והאוחז חץ וקשת ונלחם בעבור אלוהים יודע מה. המינוס הולך וגדל, כאשר זה נראה מאותם סרטי אקשן פשוטים, שמנסים לדחוף קטעי חיוך וצחוק מאולצים, באדיבותו של פדרו פסקל (אוברין מרטל מ"משחקי הכס" ובעיקר חבייר פניה מ"נרקוס"), אשר מהווה את האתנחתא הקומית הדי נדחפת, על מנת להקליל את העלילה ולעשות ממנה משהו ידידותי לקהל.

הסרט מספר את סיפורם של צוות מחפשי אבקת שריפה במרחבים הסיניים, הצוות מונהג על ידי וויליאם (דיימון) וטובאר (פסקל) והם נופלים בשבי של חיילים היושבים על החומה הסינית ומגנים עליה מפני השד יודע מה (חכו רבע שעה וגם אתם תדעו). ברגע שהם נשבים וממתינים לגזר דינם, תוקפות את החומה חיות אכזריות, המונהגות על ידי מלכה חיה, המשדרת להם את רצונה בארוחת צהריים וערב באופן קבוע (בסוג של תקשורת שהזכיר את מלכת הפורמיקים מ"המשחק של אנדר"). משם מתחיל תהליך של התכה בין שני הזרים, שרק רצו קצת אבקת שריפה, בשביל לשחק מתי שאין מה לעשות בבית ובין המפקדת החדשה של החיילים הסיניים.


(צבא הגאווה)

שתי הדמויות המרכזיות בסרט מייצגות שני סוגי ערכים שונים: וויליאם, בגילומו של דיימון, הוא שכיר החרב הקלאסי. הוא שולט באומנות החץ והקשת, לא הכיר את משפחתו ואומן בגיל צעיר להיות לוחם, כאשר הוא לא מוכן לתת את אמונו לאף אחד מסביבו. ממולו, חיילת משורת הלוחמים הסיניים, בשם לין מאה, שיודעת לעבוד בצוות והמנטרה שלה היא שצריך לסמוך על החברים מסביב ועל משמעת קרב, על מנת לבצע הישרדות מושלמת. השניים יודעים כי הם שונים, אבל לא מצליחים לקלוט את קווי הדימיון הגדולים ביניהם ו-וויליאם עוד יעבור את התהליך הצפוי של מטאמורפוזה מלוחם בודד לחלק מקבוצה מנוהלת היטב, שיודעת להילחם בסנכרון מושלם וגם יודעת שיש צורך שהסנכרון הזה יבוצע בזכות העובדה שכל יחידה לוחמת היא ממושמעות וסומכת על היחידות האחרות שיבצעו את עבודתן.

הצבא הסיני שמגיש יימו לצופיו פשוט מרשים בצבעוניות, בסנכרון ובארגון וגם אם מדובר בסיפור אגדה, העיצוב והבנייה לסצנות של הצבא הגדול, ההודף את חיות הטרף הפראיות, הוא לא פחות ממרשים. כמות ניצבים עצומה עוזרת להציג באופן מעורר כבוד את סיפור המלחמה הזה, שחלק מסצנות הקרב שלו לא היו מביישות סרטים גדולים הרבה יותר ממנו. כל סיקוונס מלחמה מלווה בהלמות תופים, שמופעלים על ידי ניצבים, אשר מוצגים בתור חיילים שתיפוף בעת מלחמה הוא כל מהותם, עבור הצבא המאורגן ועצום הזה.


(יאללה, תעשה את הקטע עם החיצים)

הסרט מנסה לדון בכמה נקודות, כאשר הוא מדבר בתחילה על היחס של סין לזרים, על חמדנות ועונשה וכמובן על הצד השני - אמונה בחברים והלוחמים שסביבך, המתגמלת את אלו שסומכים על השיטה וגם אם הסרט עמוס בקלישאות, שטוח למדי ולא באמת מצליח לעגל את דמויותיו מעבר לצפוי, יש לו מספר נקודות חוזק והעיקריות שבהן הן האפקטים ובעיקר השילוב שלהם בתור חלק מטכנולוגיית התלת מימד, שהפעם מצליחה לעבור בגרון ולהיראות טוב בכל מהלך הקרבות, כאשר הן מחזקות כל אלמנט וכל אפקט מיוחד פי כמה וממצבות את הסרט הזה ברמה אחת מעל מרבית סרטי האקשן ההוליוודיים הרגילים.

קשה לומר שיש לסרט אמירה מסוות רצינית. למרות שהוא ממש מנסה. מנסה לדבר על חמדנות (אמריקאית? סינית?), על שיתוף פעולה ועל יתרון העבודה בצוות אל מול היחיד (אזהרת קלישאה), הוא נופל בסך הכל לעוד מאבק ידוע וצפוי מראש בין טובים לכאלו שנראים טוב בגראפיקה ממוחשבת, אבל עם כוונות רעות לנשוך ולהשמיד. קשה לומר שמאט דיימון, וויליאם דפו או פדרו פסקל יסמנו בסרט הזה נקודת שיא קרייריסטית, בטח ובטח לא הבמאי של הסרט, שמבחינתו חודר לשוק האמריקאי ומחדיר צוות אמריקאי לשוק בסין. אבל אין ספק שהסינרגיה בין כולם, בעיקר בקטעי המלחמה, האפקטים והגראפיקה הממוחשבת, עושה חסד לסרט מבחינה וויזואלית, בתור אחד הסרטים המרשימים שראו העיניים עם תחילת שנת 2017.

"החומה הגדולה".
במאי: ז'אנג יימו.
שחקנים: ווילאם דפו, מאט דיימון, אנדי לאו, פדרו פסקל, נומן אקר.
אורך הסרט: 120 דקות.