"מאחורי המספרים": תנסו בשנה הבאה

אחרי השנה שעברה וסקנדל הייצוג ה"שחור" בין המועמדים והזוכים באוסקר, נראה כי הסרט הנוכחי הוא סוג של תיקון שנכתב מראש עבור הטקס השנה. סיפור כמעט קלאסי שלא יכול ללכת לכיוון אחר מלבד להיכנס לרשימה המכובדת לטקס הממשמש ובא של שנת 2017; מעשייה שקרתה באמת עם גיבורות שמייצגות שני פלחי אוכלוסיה שצריכים דחיפה וחיזוק מתמיד. תסריט נפלא, עם תצוגות משחק נהדרות וסיפורי סינדרלה, לא רק מהמציאות, אלא גם של במאי כמעט אלמוני ועוד שני שחקנים שמשתתפים בשני סרטים מועמדים לאוסקר, אשר נושאים בראשם את נושא הגזע.

שלוש מועמדויות בסך הכל זה יבול נפלא לסרט דל תקציב, אבל עתיר כוכבים ובעל במאי די אלמוני. אם לא "אור ירח", זה כנראה היה הסוס השחור והמפתיע של טקס האוסקר, אבל היי... שניים מכוכבי "אור ירח" נמצאים גם בסרט הנוכחי, אז אפשר לומר שאבק הכוכבים שלהם פשוט ממשיך להתפזר בכל מקום. מהרשלה עלי וג'אנל מונאה אומנם לא מתחזקים זוגיות מרטיטה כפי שעשו ב"אור ירח", הפעם הם קצת מופרדים, אבל גם כאשר הם לחוד, הם עדיין ממשיכים לעזור ולמשוך את הסרט למעלה, בכל פעם שהם שותפים לדקות משחק ביחד או לחוד.


(היחידה המיוחדת לפיענוח מספרים מתייצבת)

הסרט מספר את סיפורן של שלוש נשים מתמתיקאיות ושחורות, אשר תפקדו בתפקידים זניחים בנאס"א, בשיא המלחמה הקרה, כאשר גאגרין מוטס לירח ולארצות הברית הייתה חייבת להיות תגובה מהירה ומוחצת. תקופת ספוטניקים בשמיים, אמריקאיים בציד מכשפות ונושאים עיניים לשמיים מפחד של ריגול או הפצצה ואצל נאס"א, שלוש נשים ולא סתם נשים, אלא גם חכמות ואה... שחורות. שלושתן מנסות להתקדם בעולם שבו קשה לקרוא לתקרת הזכוכית החוסמת אותן, תקרה. זה מרגיש כמו עננים של ברזל בשמיים בשלבים רבים של הסרט וכל אלמנט בו זועק אל על כנגד גזענות והדרת נשים מתפקידים בכירים, שני מאבקים אותו מנהל הסרט במודע לכל אורכו ורוחבו.

הסרט מדגיש את מדורת השבט הטלוויזיונית והרדיופונית, כאשר אירועים מכוננים מועברים לציבור בשידור חי דרך מקלטי הטלוויזיה והרדיו. באותה התקופה הנושא עליו כולם דיברו היה הטיסה לחלל ועל כן השילוב של נשים ועוד נשים שחורות בתעשייה עם הפוקוס הגדול ביותר ובתפקידים בכירים למדי הוא לא פחות ממדהים, בייחוד עצם העובדה שהייתה חלוקה ברורה, בוטה ודוחה בין הגזעים, כאשר בשלבים מסוימים זה פשוט בלתי נתפס כיצד חיו זה לצד זה אנשים עם צבע עור שונה ועם האומץ לעשות כזו הפרדה חולנית, על בסיס הצבע בלבד.

שלושת הנשים מתקדמות, כל אחת בתחומה ומצליחות לזכות להערכה מצד הגבר הטיפוסי של הסרט, לבן, מתנשא במידת מה וכזה שלא ייקל עליהן את החיים. את הגבר הזה מגלם קווין קוסטנר, בחזרה משמעותית לבמה המרכזית, לאחר שנעדר יותר מדי זמן מתפקידים משמעותיים בקריירה העשירה שלו. קוסטנר חוזר למקומות מוכרים, כאשר הוא שותף בסרט שמאייש את אחת מעמדות הפיינאלסטיים לפרס הסרט הטוב ביותר.


(רואות טלוויזיה בזמן העבודה ולא מבינות למה לא מגיע הקידום)

טד מלפי, במאי הסרט, בסרטו השני בלבד (הראשון היה "וינסנט הקדוש"), בוחר להתמקד בתקופה מסקרנת, כאשר האמריקאים מנסים להטיס אדם ראשון לחלל ורושמים כישלון אחר כישלון ובאותה העת, כאשר הם נמצאים על סף פריצה מכוננת מבחינה טכנולוגית, הם עדיין נמצאים מאחור מבחינת גזענות ודעות חשוכות, כאשר השחורים מופרדים מהלבנים, על בסיס צבע בלבד ולא על בסיס פעולות מועילות בעבודה או בכלל. מלפי מתמקד בשלושת הנשים, פורצות הדרך וגם בסביבה האופפת אותם, על שלל קשת תגובותיה לכניסת נשים שחורות לתפקידים משמעותיים בעבודה היוקרתית.

לסיפור הזה יש עלילה ותפניות די צפויים וידועים מראש, אבל הכל עשוי בצורה מדודה ולא נדחפת לגרון. תוסיפו לכך תצוגות משחק נהדרות, מרגשות וטקס אוסקר, שלו זה יהיה הסרט השני המעמיד שחורים ואנטי גזענות במוקד שלו ותקבלו את ניסיונות התיקון שהאקדמיה נאנסה לבצע בין מועמדיה ואולי בין זוכיה. הוא סרט שיש בו את כל מה שטקס האוסקר רוצה וצריך, מבחינת תזמון ותוכן, אבל אין זה משנה את העובדה, שהוא כנראה לא יהיה בין הזוכים ויישאר עם המועמדויות והמחמאות, נטול פסלונים ויאבד את הבכורה בסרט הנוגע בנושאי גזע ל"אור ירח" המשובח, שכאמור גם כולל שניים משחקניו, בהופעות הרבה יותר גדולות.


(תודה שהברקת לי את הנעליים | צילום: יח"צ)

יחסית לסרט עם תקציב של 25 מיליון דולר, מלפי מעמיד קאסט רחב יריעה עם כוכבים גדולים וגדלים. קווין קוסטנר ואוקטביה ספנסר (שקיבלה מועמדות לאוסקר על תפקיד המשנה, בזכות הסרט) הם רק השמות הבכיריכם יותר, לצידם ניצבים גם קירסטן דאנסט וג'ים פרסונס (שלדון מ"המפץ הגדול", בתפקיד משמעותי ראשון בקולנוע, בסרט מועמד לאוסקר). מעבר להם, כאמור עלי ומונאה (מוזיקאית מחוננת, שגם שותפה לפסקול של הסרט) וכמובן הכוכבת הראשית: טראג'י פ. הנסון האנונימית למדי, שדווקא זכורה בתור מועמדת לאוסקר בתפקיד המשנה, בזכות תפקידה בסרט "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן", הפעם ללא מועמדויות, אבל עם תפקיד ראשי משכנע ואמין בסרט נהדר.

אין כל ספק בלבבות המבקרים והצופים שפרגנו ושיבחו עד הגג, שהסרט הזה לא הולך לממש את פוטנציאל הזכייה הטמון בו, אבל הוא בהחלט ימשיך לגרוף מחמאות מקיר לקיר, בזכות צוות שחקנים נהדר, משכנע ובמאי, שמספר סיפור קלאסי, שאולי בתזמון הנכון היה מביא את האוסקר לחיקו.