"הגיבורים של בוסטון": ברג את וולברג - סבב ב'

פיטר ברג הולך ומצמצם את רשימת התחביבים שלו ליצירת סרטי זקפה לאומית אמריקאיים ובחיבתו למארקי מארק, הידוע גם לימים בתור מארק וולברג. זו כבר הפעם השלישית שהשניים שולבים ידיים ומאחדים כוחות יחדיו. בפעם האחרונה שהוא ביים סרט לפני שנת 2016, הייתה השנה 2013 והפנים על הפוסטר של סרטו של ברג היו של וולברג, במותחן הצבאי, מבוסס מקרים האמיתיים, "השורד האחרון" היה ניסיון די מוצלח להרמת המוראל האמריקאי עם סיפור מעורר השראה של לוחמים עשויים ללא חת, אשר רודפים אחרי מנהיג מ-אל קאעידה וזה עבד מצוין. מאז הוא שחרר לפני שלושה חודשים את "אסון בלב ים" ועל הפוסטר שוב מארקי מארק, הפעם שואב נפט עשוי ללא חת, אשר מתמודד עם פיצוץ באסדת נפט בלב ים, סיפור אמיתי שקרה ואמריקה בכתה, התאוששה ועברה הלאה לאסון הבא בבימויו של ברג.

הפעם ברג מנחית כמעט ארבע שנים אחרי פיגוע המרתון בבוסטון את הסיפור שמאחורי הפיגוע ואת סיפורם של הגיבורים האנושיים של הפיגוע, אשר נשפו הרבה רוח במפרשים הלאומיים השפופים של האומה העוצמתית הזו, שקצת יורדת מנכסיה וכוחותיה בשנים האחרונות, סטטוס שטראמפ ינסה לתקן בעזרת עידוד התעשייה הקולנועית לייצר עוד ועוד סרטים עם דגלי ארצות הברית מתנפנפים, עם עוד גיבורים מקומיים, שהם האנשים הפשוטים ביותר ואלו שיעניקו את אחוזי ההשראה הגבוהים ביותר לצופיו של ברג. אז ברג עשה את מה שברג עושה טוב בעיקר וגייס לטובתו תסריט שכבר כתב את עצמו, השאיר באמתחתו את הסמלים הלאומיים ואפילו התהדר בפוסטר נוסף עם פניו של מארק וולברג בפרונט ועם רקע מאחוריו, הזועק הירואיזם למרחקים ואם היה חסר הקמצוץ הזה, שיסיר כל ספק גם מגיע שם הסרט (Patriots Day) והתרגום שלו בעברית ("הגיבורים של בוסטון") ומחסל כל מקום למחשבות מיותרות.


(נחשו מה הוא הולך להגיד על הגיל שלו)

הסיפור של הסרט מפרק לכמה חלקים את אירועי אותו יום שחור בהיסטוריה של בוסטון וארצות הברית. הסרט מתמקד במספר גיבורים מהחיים, כאלו ששינו קצת את מהלך האירועים וכאלה שחייהם השתנו ללא היכר מאז שני הפיצוצים שהחרידו עיר שלמה ואף נעלו אותה לתקופה קצרה על בריח. ברג מבליט כמה מגיבוריו דווקא בעזרת התנהגות בנאלית לחלוטין, שגרת יום ואנשים ללא ייחוד כלשהו; זוג מאוהב, זוג צעיר עם ילדון, שוטר חד לשון, כמה שוטרים משופמים וכרסתנים, שוטרים רמי דרג, שוטרים פשוטים וסוכני בולשת פה ושם וקיבלתם תצרף מכל רובד וזן אפשרי של בוסטון עת הפיגוע, תוך כדי ואחריו. ברג שוזר בסרטו קטעי ארכיון מצולמים מאותם הימים, בערך כפי שביצעה "נרקוס" במשך שתי עונותיה ויוצר מן אנדרטה קולנועית לקורבנות הפיגוע והצדעה לאלו ששרדו ועזרו לאחרים לשרוד.

ברג לא מצליח לברוח מקלישאות, האמת שהוא גם לא כל כך מנסה. לקראת סוף הסרט מארק וולברג, בתור השוטר, שהוא כביכול גם הגיבור המרכזי, פוצח בטקסט שאפשר לערוב לו ולחתום שהושם בפיו של הגיבור בידיים תסריטאיות בלבד ולא קרה באמת, על מנת לנסות ולהזיז לצופים את הדמעות בעיניים או לעזור לנשוף רוח שתנפח את החזה קדימה. טקסט די מביך, שאיכשהו מתמסמס עם ההתרגשות הכללית האוחזת בצופה, בזמן הצפייה בסרט ועיכול הנתונים עד לפרטי פרטים. ברג נמצא באיזור נוחות, כאשר הוא מפזר קלישאות אמריקאיות מצוצות מהאצבע, בעודו עוזר להרים את המוראל הלאומי. הוא שולט ביד רמה בכל אספקט של מתח, דרמה ועניין בסרט והוא יוצר סרט מהנה, שגם קשה להגיד עליו שהוא הנאה צרופה בגלל תוכנו והסיפור עליו הוא מתבסס.


(ואני אהיה הרעיה הקטנה בקהל, מוחאת כפיים)

נקודה מעניינת נוספת שעולה מהסרט ולו לדקות מספר, היא ההתייחסות לאותו קו דק, שבין אקט טרור לבין סתם פיצוץ. אם בארץ אנחנו לפעמים מצפים לשמוע שפיצוץ במקום מסוים היה סגירת חשבונות בין עבריינים ולא פיגוע על רקע לאומני, הרי שבארצות הברית של אמריקה הנטייה היא עדיין לחשוב קצת ולהמתין יותר מכמה דקות לפני שמגדירים את האירוע. אבל המציאות של האמריקאיים עדיין רחוקה שנות אור ממציאות שמגדירה את האירועים במהירות גבוהה יותר. אם בישראל של השנים האחרונות היו מייצרים סרטים על פיגועים גדולים זה היה מספק פרנסה למיטב במאי ארצנו. ואין אפילו מה לדבר על סרטי הרטרו, שיחזירו לקדמת הבמה את התקופות האיומות שחוותה המדינה שלנו בשלהי שנות התשעים.

מה שבישראל נגמר לאחר כמה דקות, מחבל ירוי, רגום או דקור, נמשך בארצות הברית מספר ימים טובים, אשר העבירו אומה שלמה על דעתה. ברג ראה הזדמנות וניצל אותה על מנת למקסם את הסיפור על הפיגוע המחריד והכל כך מיותר הזה. המרדף הפסיכוטי הזה ישים את המרדפים אחרי אסקובר כמו ריצה אחרי הבן של השכן בחצר, כאשר אומה אמריקאית שלמה עמדה מאחורי סורג ובריח, מציצה מעבר לעינית של הדלת ומחכה לשמוע בשורת לכידה. ברג פשוט ממשיך באותו קו שנראה הכי בנאלי וקלישאתי, בעודו יוצר יצירה לא מאתגרת מדי, אבל כזו שמזהירה מהישנות של מקרים כאלו ובו זמנית טופחת על השכם הלאומית, קצת לפני שטראמפ נכנס לתפקיד, בשביל להזכיר לו למה בחרו אותו. כל אותם הסימנים שראיתם לפני שלושה חודשים על כרזת סרטם הקודם של ברג ו-וולברג נמצאים פה בשביל לומר בדיוק לאן אתם הולכים וסביר להניח שתמשיכו במסלול בשביל להשלים את רכישת הכרטיס.


(תצלמו כאילו אני מתפעל את האירוע)

ברקע של וולברג אפשר לראות גם את ג'ון גודמן וקווין בייקון וניתן למצוא בקאסט העשיר הזה גם את ג'יי. קיי. סימונס ומישל מונהאן, אבל קשה לומר שהם מגלמים את התפקיד המאתגר של הקריירה שלהם, כיוון שהם פשוט עולים על העגלה של ברג, בדרך להצלחה קופתית אפשרית ובדרך לייצג את הרוח האנושית המדהימה שכן הצליחה להרים מוראל מרוסק של אומה שלמה. ברג וצוותו עושים בדיוק את העבודה המצופה מהם לבצע, כאשר הם מביאים לבד בצורה אמינה למדי את סיפור פיגוע המרתון בבוסטון, מסמך מציאותי שלא כדאי להחמיץ.

"הגיבורים של בוסטון"
במאי: פיטר ברג
שחקנים: מארק וולברג, קווין בייקון, ג'ון גודמן, ג'יי. קיי. סימונס, מישל מונהאן.
אורך הסרט: 113 דקות