"שתיקה": שובר שתיקה

מבחן השטח של סקורסזה טומן בחובו כל כך הרבה. הוא מודיע לצופים איך הוא הולך לאתגר אותם ומפריד את המוץ מהתבן, כאשר מדובר באלו שנדחקו לתוך אולם הקולנוע בסופו של דבר. הוא מכריז בשם הסרט כמה שהוא הולך לבדוק אותנו, כי מה יש ב"שתיקה" שיכול להעיד על תוכן קליל? תקציר העלילה, אשר מספר על מיסיונרים נוצריים, שמחפשים אחר מורם האבוד ביפן, בה הדת הנוצרית נאסרה לשימוש, גם לא מאיר פנים לצופים שנותרו בדרכם לרכוש את הכרטיס ולבסוף, לקינוח, כמעט שלוש שעות מכל זה. נשמע כמו סרט מאתגר והוא אכן כזה. אפשר לומר בוודאות שניתן היה לקצרו לשעתיים, אבל מה היה כאן האתגר ואיך היה מקיים סקורסזה את מבדק השטח שלו על הצופים בצורה מלאה?

הסרט משפיע על צופיו בנגזרת ישירה לתוכנו הפנימי, בעודו בוחן את אמונתם בבמאי, בתכנים ובאיכויות של הסרט. סקורסזה משרטט רקע, נופים ואטמוספירה מדויקת עד לפרט הקטן ביותר ומתחיל את בחינת ההשפעה של הסרט על הצופים. הסרט עוסק בדת הנוצרית ובמפיציה, שני כמרים פורטוגליים, אשר בעל כורחם נכנסים לקרביה של משימה אבודה מראש, משימה קשה כמו לצפות בסרט באורך שעתיים וארבעים על כמרים מיסיונריים ביפן של שנת 1640 וכפי שאמונתם של הכמרים בנצרות נבחנת תוך כדי שתיקת האל, שתיקתם שלהם והעימותים הפנימיים של אחד מהם בינו לבין עצמו, כך גם הצופה נבדק לסבלנותו לתכנים דתיים ולא פשוטים בעליל.


(יאללה, סלפי של כולם מתפללים)

סקורסזה פותח את הסרט בשקט, בדממה ורחשי רקע, כאילו הוא מגיע להכריז על השקט שלפני סערת השתיקה הרועמת. הוא נכנס באופן ישיר ובוטה אל תוך עולם העינויים היפניים כלפי אלו שהפיצו והאמינו בדת הנוצרית ביפן. העינויים האכזריים, אשר כל כך מזוהים עם בני העם היפני רק הולכים ומקבלים מימד מפלצתי הרבה יותר, כאשר המקור לעונשים האיומים הללו נעוץ בסך הכל באמונתם של יושבי כפרים, שזכו להצצה על הנצרות ונשבו בה באופן כל כך חזק, אשר היו מוכנים לקפד את חייהם בשם הדת ובשם כבודה. קשה לאתאיסט או סתם לבן אדם בר דעת להבין כיצד חשבו לעצמם איכרים פשוטים ששווה לאבד את חייהם בשם אמונתם, אבל הסרט הזה מדגים בצורה מושלמת כיצד ייתכן הדבר.

צמד הכמרים, אשר מגולם על ידי שניים מהכוכבים הצעירים העולים של הוליווד, אדם דרייבר (לאחרונה נצפה מגלם את קיילו רן, מהסדרה המתחדשת של "מלחמת הכוכבים") ואנדרו גארפילד (לאחרונה נצפה מככב ב"סרבן" הנפלא, תחת שרביט הבמאי של מל גיבסון) יוצא למן משלחת חיפוש מצומצמת לאחר כומר שהוביל את לבלוב הנצרות ביפן (מגולם על ידי ליאם ניסן), השמועה טוענת שהוא המיר את דתו עקב העינויים האיומים ושני הכמרים הצעירים חושקים להושיעו ולהשיבו בחזרה לנצרות ולחיים. הם מוברחים לכפר יפני צנוע ונשאבים לחיים בו ובכפר נוסף לצידו, השאיבה שלהם מונעת על ידי תושבי המקום, חסרי הכל וקשיי היום, אשר מוכיחים כי כל מה שנותר להם, בחייהם העלובים, היא האמונה בנצרות והגעתם של הכמרים בכפר כמעט משולה להגעת צמד רוקסטארים לסיבוב הופעות מקומי.


(ועכשיו בפוזת דוגמנית | צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)

הדרך הזו, דרכה רואים אנשים פשוטים את הדת והאמונה היא המפתח בסרט הזה להכל. כאשר האינקוויזיטור המרושע (הופעה מבריקה של איסאיי אוגוטה) בוחן את אמונתם על ידי דרישה לדרוך על תמונת אבן של ישו, מרביתם מסרבים בשם האמונה, דבר הגורר אחריו עונש מוות לאלו אשר לא מוכנים לחלל את סמלו של ישו, ובעצם סירובם נעוצה הפואנטה של הסרט לגבי קבלת הדת והפיכתה לחלק מהחיים, מהגוף והנפש. ההזנה של פשוטי העם באמונה, כאשר הכל מסביב ממוטט היא דרך לשבור את עינויי הגוף, אבל לא את הנפש. דווקא משבר האמונה העצום והרציני מתחולל אצל אלו בעלי הבינה המקצועית - אנשי הדת והכמורה, כאשר שני הכמרים ובמיוחד רודריגז (אשר מגולם בצורה פשוט פנטסטית על ידי גארפילד הצעיר, בתפקיד שני בשנת 2016 עם אופי דתי מובהק) מגיבים במשבר אמונה ומלחמות פנימיות מתישות, במסגרתן רודריגז תובע לדעת מהאל כיצד הוא מסוגל לעבור בשתיקה על מות קדושים מעונים, שמתחיל לחוש יותר כמו מות חינם ומתחיל לתהות לגבי הכבוד לסימבוליזם וייצוגי האל.

סקורסזה לא מפסיק לעמת בין סימבוליזם מופגן וסממנים דתיים לבין אנושיות והרצון לשרוד, למרות ניסיונות השבירה. אנשים פשוטים ניזונים מהכמרים והאמונה באל, אבל הכמרים עצמם בוחנים בעיניים קצת יותר מפוכחות את המשמעות לאמונה העיוורת הזו והעימות הזה לא פוסק, גם כאשר נכנס לתמונה אותו אינקוויזיטור, אשר שם קול ומילים בפיהם של נציגי הצד השני, האוסר והמענה, מילים המגובות בזלזול בערכי הדת הנוצרית. השתיקה באה לידי ביטוי בשני מרחבים - המרחב הפיזי, שבין הכמרים לבין המאמינים היפניים ובמרחב המטא-פיזי, אשר הוא נושא הסרט המרכזי והגורם למשבר האמונה אצל הכומר, כאשר הוא ממתין לסימנים מהאל ומואס בשתיקה שלו, אל מול מעשי הזוועות המתחוללים בפניו.


(בוא תנקה בין האצבעות ואמחל לך הכל | צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)

סקורסזה משתדל לבצע הקלות עבור הצופים העייפים וחותך לא אחת ולא פעמיים את המתח והדרמה עם הפוגות קומיות חצי מתוכננות, אשר דמות הנבל הראשית רחוקה מלהיות מרשימה, מפחידה ומאיימת. מן סבא יפני סנילי עם גינונים ביזאריים ועם זאת, יש כאן דגש למרחקים העצומים מבחינת התרבויות האירופאיות והאסיאתיות, כאשר אמונתו של סבא סנילי, המנפנף במניפתו היא זו שקובעת וחורצת חיים וגורלות עבור כפרים שלמים ומהווה מעצור קשוח של מאמינים בדת כזו או אחרת.

חלקו השני של הסרט נשען על עינויו האישי של רודריגז (גארפילד), אשר מאולץ לחזות בזוועות ובעצם לעמת את עצמו עם אמונתו ועם האל, עם הזמן הופך להיות דומה יותר ויותר, גם במראה וגם בתעצומות הנפשיות, לישו בכבודו ובעצמו. מאמין ללא גבולות, אבל לא חושש לזעוק לכיוון אלוהיו ונציגיהם עליי אדמות. גארפילד ודרייבר לא באמת נראים פורטוגליים וגם לא כל כך נשמעים כך, זה פחות או יותר החלק השלילי בתצוגת המשחק שלהם, אך אף על פי העובדה שהם מאמצים מבטא לטיני קלוקל, הם מצליחים (במיוחד גארפילד) לסחוף ולשכנע לכל אורך הסרט ומוכיחים פעם נוספת שמקומם בליגה של הגדולים. ליאם ניסן הוא בגדר סוג של קוריוז ושם מושך קהל, כאשר הוא יוצק את איכויותיו לתפקיד קטן וקצר יחסית, אך מלא משמעות לסרט וסקורסזה סוף סוף מצליח להפיק ולהוציא לפועל תסריט נוסף שעבד עליו במשך כמה עשורים.


(אתה, בוא תהיה כומר | צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג)

סקורסזה, אשר העיד על עצמו לא אחת בתור כזה שהקריירה שלו כמעט זלגה לכיוון בגדי כמורה, מצליח להעביר בצורה אמינה ועוצמתית את כוחה של דת הנצרות. ייתכן שהתגובות לסרט הזה ינועו בין שעמום, בחילה מהתוכן והטמטום שטמון בדת, לבין השראה, תעצומות נפש וחיזוק פנימי. מה שבטוח, אי אפשר להישאר אדיש ליצירה מורכבת נוספת של סקורסזה, על כל רבדיה וממש אי אפשר להתעלם עוד מאנדרו גארפילד, אשר בהינף שנה אחת ושני סרטים של במאים חובבי נצרות, ממצב את עצמו באולימפוס של שחקני הוליווד המשובחים שפועלים כיום.

"שתיקה"
במאי: מרטין סקורסזה
שחקנים: אנדרו גארפילד, אדם דרייבר, ליאם ניסן
אורך הסרט: 161 דקות