"המייסד": יסודות לקויים

באופן די אישי, עבדכם הנאמן יכול להעיד בעדות ממקור ראשון שיש משהו אמביוולנטי בממלכת מקדונלדס, שם לפני כ-15 שנים הפך המבורגרים באופן מטאפורי (כיוון שהמסוע האוטומטי עשה זאת לבד). האוכל נהדר, מהיר ומתוקתק, אבל יש שם איזה שהוא רשע קפיטליסטי טהור, אשר מסתתר בין החסות, הרטבים המדודים ומגוון המזון המותאם לכל מדינה בה הוא מוגש. בקשה לאיסוף הקטשופ והמיונז בעמדה מיוחדת ליד עמדת האשפה הייתה חלק ראשון, אשר הדגים באופן מושלם את המיקסום של הרווח של הרשת הזו, שכר מינימום לעובדי מינימום והעברת כרטיס בעת ארוחה קצרצרה רק המשיכו להדגים למה מקדונלדס הוא מקום שאולי תעדיפו לאכול בו, אבל אולי לא תשמחו שילדיכם יעבדו בו בתור עבודת החופש. עסק קפיטליסטי כמו שעסק קפיטליסטי מתנהל באופן הקלאסי של המילה - מטרת רווח לפני הכל, שימו שירותיות וחיוך מזויף מרוח על העובדים המתוסכלים ותמצאו ביזנס שנמצא בכל עיר במכפלות.

כותב שורות אלו הרגיש מחויבות עצומה לראות ולהבין את המקור לכל הכסף והנאגאטס המתגלגלים האלה, אסף את הג'ינג'ית שעבדה איתו לפני שנים רבות ונסע להבין הכצעקתה. סיפורינו מתחיל דווקא באופן קסום עם איש מכירות כושל, שהתמיד עד אין קץ ושני אחים מוסריים עם דרך ושיטה ואז... הכל השתנה. שם הסרט מרמז בראשיתו על הרבה חשיבות עצמית וכך גם אכן האדם שלא הקים, אבל ייסד את אלפי הזיכיונות שדווקא התחילו בתור משהו תמים, משפחתי וחמים.


(מי טובע בכסף? מי?)

ריי קרוק היה איש מכירות כושל, באופן הקלאסי של המילה, אבל גם באופי הקלאסי של איש מכירות באשר הוא, כזה שמנסה למקסם את הרווח למקסימום וכאשר שני אחים מעיירה נידחת ביקשו לרכוש כמות יוצאת דופן של מערבלי מילקשייק, הוא ארז את עצמו ואת רכבו העלוב ושם את פעמיו לעבר הסניף הראשון של מקדונלדס בעיירה שכוחת אל, שם פגש את האחים מקדונלדס; מק ודיק. השניים וצריף המזון המהיר שלהם, אשר הצליח באותם הזמנים באופן יוצא דופן, עניינו מיד את קרוק והוא התיישב עימם לבירה, שמע את סיפורם ונפעם להבין כיצד הציגו תפיסה חדשה למכירת מזון והפיכתו להגשה מהירה, יעילה ועם זאת שמרו על צביון מיוחד, אשר כלל משפחה והרחיק בני נוער ושאר עשבים שוטים, שעשויים להזין לתדמית של עסק שמשדר הצלחה וחמימות.

האחים צמצמו הוצאות, מיקדו את ממכר המזון שלהם למינימום הדרוש ועדיין שמרו על יעילות, מהירות ושירותיות ואת זה רצה קרוק להרחיב ולהרחיב. הוא לקח משכנתא על הבית מבלי לבשר לרעייה הקטנה, שחיה בתוכו והתחיל להזניק את הסניף המקומי של עצמו, על בסיס החוקים של האחים, איתם חתם על הסכם שיאפשר לו להרים את המותג ולשמור על התמימות, היושר והמשפחתיות של האחים המסורים. כמו בכל סיפור טוב, האיש הקטן והכושל הופך להיות מפלצת אובססיבית לכוח וכסף, בעודו שוכח את האנשים, אשר הרימו אותו בתחילה, כולל הכל. מזכיר את וולטר ווייט רק עם בורגרים וצ'יפס. קרוק הפך להיות קרוקודיל עסקי, כאשר הוא לא מתבייש לטרוף את שאר המתחרים ועל הדרך גם לנשוך בצורה המדממת ביותר את האחים מקדונלדס וסביר להניח שההרגשה איתה תצאו מהסרט היא קודם כל סלידה מהדרך, אבל עדיין עם תאבון למקדונלדס על הדרך.


(יש לי חלום והוא כולל זיכיון)

ג'ון לי הנקוק, שכבר ביים הצלחות ביוגרפיות קולנועיות כמו "הזדמנות שנייה" ו"להציל את מר בנקס" עוצר לבחון את חייו של איש המכירות בן ה-52, שהצליח להפוך את חייו לסיפור הצלחה מסחרר בעזרת חוש עסקי נהדר, אינסטיקנט טוב ובריא ובעזרת דורסנות חסרת רחמים. הנקוק מציג את סיפורו של קרוק באופן אמביוולנטי למדי, כיוון שהכיוון של הסרט מבחינה סוגתית נע ונד בין דרמה מציאותית לבין סרקזם אירוני מסוים, כאשר הצופה קצת מתבלבל בין אם להעריץ את האיש על הרמת אימפריה בשתי ידיו או לתעב אותו על הדרך, או נכון יותר, המשך הדרך, אשר בה בוחר קרוק לפסוע. הנקוק מלהק את מייקל קיטון, שמאז מועמדתו ב"בירדמן" לפני שנתיים, משתדל לנפק הופעה נפלאה מדי שנה, כאשר בשנה שעברה עשה זאת נפלא ב"ספוטלייט", זוכה האוסקר.

קיטון ממשיך להציג משחק נפלא, בעודו מגלם את קרוק בדיוק בדרך בו הוא אמור להיות מוצג בגרסה הקולנועית לשלהי חייו, אדם כמעט מיואש, שלא מתייאש מספיק בשביל להפסיק וברגע שהוא מוצא את ההזדמנות הוא נועץ בה ציפורניים ושיניים ולא מפחד שידממו קצת אלו שסביבו. קיטון נפלא בתפקיד שאולי לא יקנה לו מועמדות נוספת, אך בהחלט מוסיף את הקסם הקיטוני הקבוע לסרט. לצידו של קיטון לורה דרן, ג'ון קרול לינץ', ניק אופרמן ופטריק ווילסון הנהדרים, שמצליחים להיטמע בקלילות בתפקידי משנה נהדרים. הסיפור שכתב רוברט ד. סיגל משאיר מעט מקום לפרשנות בנוגע לאופיו של גיבור הסרט השנוי במחלוקת ועם זאת, עם אותו סרקזם תסריטאי ודרך משחקו האמין של קיטון משאיר את הצופים משתוממים לגבי רגשותיהם לקרוק.


(אחי, הלך העסק | צילום: באדיבות סרטי קולנוע לב)

הנקוק, דרך סצנה מכוננת מזניק לדרך את המסע של קרוק, דרך צפייה ב"חופי הכרך" ומרדד בצורה בוטה וצינית את המאבק המוסרי המתחולל בנפשו של קרוק, אשר בניגוד לדמותו של ברנדו, בוחר בדרך המושחתתת של הכסף הגדול והולך על מסחור המותג של האחים שחששו בדיוק מהאקט הזה ובסופו של דבר עוד יטעמו את טעם הקשתות מהכיוון הפחות נעים, עליו חשבו בתחילת דרכם בתעשיית המזון, כאשר העסק החמים והמשפחתי שלהם הולך והופך למפלצת הכסף שהוא כיום.

הסרט של הנקוק יוצא בתקופה של סיכומים שנתיים וטקסים, אבל הוא לא יכלל בשום מקום, ככל הנראה. עם זאת, הוא מציג באופן השלם והנכון ביותר את הסיפור על המייסד של רשת הזיכיונות המצליחה ביותר בעולם. קיטון מתחיל ומסיים את הסרט בפוזיציה די דומה, אבל במעמד שונה לחלוטין, בדיוק כמו מושא וגיבור הסרט, אשר עובר במספר שנים מועט מהפך כלכלי ומוסרי בבת אחת. היציאה מהסרט מחזקת את הביקורת הפנימית המובנה בכל מי שקונה שם, אבל לא תצליח לשכנע אתכם לא לעצור בסניף הקרוב לאולם הקולנוע, בו צפיתם בסרט, ולקנות איזו ארוחה מהירה במקסימום מחיר.

"המייסד"
במאי : ג'ון לי הנקוק
שחקנים: מייקל קיטון, לורה דרן, ג'ון קרול לינץ', פטריק ווילסון, ניק אופרמן.
אורך הסרט: 105 דקות