"הנוסעים": יפה שם בחלל

שני אנשים אבודים בחלל האינסופי. משימה עתידנית בין חלליות וכוכבים יוצאת משליטה. רוב הסרט הוא הופעת יחיד כובשת ומרהיבה. שוטים ויזואליים ארוכים ומרהיבים. תלת מימד מוצלח ומאלף. סוף מרגש שיצמרר את כולכם. איזה סרט ענק זה "כח משיכה". ועכשיו, ברצינות; ז'אנר סרטי ה"אבודים בחלל" הלך צעד אחד רחוק מידי. "להציל את מארק ווטני", "בין כוכבים", "כוח משיכה", והרשימה עוד יכולה להתארך אם נלך לאורך ההיסטוריה; חברים, מה נסגר? הרעיונות לסרטי מד"ב מקוריים שאינם כוללים חלליות או אסטרונאוטים אבודים או כל סיטואציה טראומתית אחרת נגמרו לחלוטין? בכל מקרה, "הנוסעים" הוא עוד סרט בז'אנר הזה. עוד סרט שמתרחש ברובו בחללית, עוד סרט שרובו מתמלא בהופעת יחיד, ועוד סרט שמלא בדימויים על החיים, על העתיד ועל הפער בין האנושות למדע. ראינו סרטים כאלה. כנראה שנראה עוד הרבה. למזלנו, הפעם מדובר באחד מהסרטים היותר מבדרים מן החבורה.



כריס פראט הוא נוסע אחד מתוך 5000, אשר נוסעים בתוך סוג של חללית אשר משמשת כמטוס מפנק בדרך ליישוב כוכב עתידני טוב יותר, בו יוכלו כנראה לחיות חיים הרפתקניים יותר ומעניינים יותר. הדרך לכוכב אורכת כ-120 שנה, ולשם כך מורדמים כל הנוסעים במשך סביבות ה-119 שנה במכונות הרדמה מיוחדות המיועדות לכך. אבל מה, משהו השתבש, וג'ים (כריס פראט) התעורר אחרי 30 שנה. כעת יש לו 90 שנה להעביר לבדו, והוא, כמובן, משתגע. מספר תקלות בדרך מובילות לכך שגם אורורה (ג'ניפר לורנס) בעלת השם המטופש מתעוררת גם היא - והשניים חווים את שארית חייהם לבדם, בשאלה הקשה, מה עושים עכשיו?

כסרט שמחזיק בשני שחקנים, והשלישי מתפקד כרובוט, אין ספק שהוא מצליח לעורר לא מעט עניין, למרות שכמעט ולא קורה בו כלום. ג'ים מתעורר לחללית מדהימה אך ריקה מאיש, והוא יודע איך להעביר את הזמן. הדרך בה הוא מעסיק את עצמו ומנסה לשרוד את בדידותו, בסופו של דבר, כן מעניינת. הסרט מצליח להראות שלא משנה כמה הטכנולוגיה מפותחת וכמה עניין יהיה לנו, עדיין חברה, אנושיות ומגע הם דברים שנחוצים לנו בשביל לחיות. כשלורנס מצטרפת לסיפור, (ובואו נודה בזה - לוקח לה די הרבה זמן, וזה כל כך לא דבר רע) הוא בכלל מקבל דופק ממריץ - עד שהוא נהפך להיות מעין קומדיה רומנטית סוג ז', אבל זה רק לחלקים בודדים. בשאר החלקים הסרט מתפקד כדרמת מד"ב מלאה ברעיונות ולרגעים מורטת עצבים, כך שניתן לסלוח לו על הקיטש, ובהחלט יש קיטש.



על דבר אחד יהיה קשה לערער - הסרט הזה יפיפה. ואם כבר עסקינן בעוד סרטים אחרים בז'אנר ה"אוי אני לבד בחלל הצילו", אז "הנוסעים" הוא ללא ספק היפה מבניהם; העיצוב הויזואלי של החללית, הכוכבים, הרעיונות המושקעים, התפאורה והתלבושות, הכל עשוי לתפארת ובאופן מדויק ומרהיב עין. אפקטים קיימים, אבל הם לא הקוד המרכזי כאן. כשהסרט יכול להשתמש בדרכים מציאותיות לממש את החזון שלו, הוא עושה זאת, ולכן הוא נותר אמין יותר, יפה יותר, טכנולוגי פחות. התלת מימד אמנם נהדר אבל הוא בהחלט לא נחוץ - הסרט הזה יפה בכל צורה שהיא, ולכן כדאי שתספיקו לצפות בו במסך הגדול ביותר שתמצאו, וכמובן שבאיכות הגבוהה ביותר שתוכלו.

אז אם נחזור להשוואה, ניתן להגיד ש"הנוסעים" היא גרסה פחות אינטנסיבית אך יותר אנושית ל"כח משיכה". הדינמיקה האנושית והשאלות הקיומיות קיימות כאן באותה המידה, אך הפעם יש פחות רעשים של חלליות מתפוצצות,יותר שאלות של "מה עושים עכשיו וכיצד". כשג'ניפר לורנס נפלאה כהרגלה, כריס פראט יפה תואר עד שניתן לשכוח מרמת כישוריו, הצילום נהדר והסרט זורם, ניתן להגיד בפשטות שמדובר באחלה של סרט קיץ, חוץ מהעובדה שהוא קצת פספס את המקום מבחינת לוח השנה.