"רוג אחת: סיפור מלחמת הכוכבים": שהכוח, נו...אתם יודעים

בדיוק לפני שנה (פחות ארבעה ימים) התפוצצה על המסך שירת הלל לסרטי סטאר וורס בכל הזמנים, ג'יי ג'יי אברהמס עשה את ככל שביכולתו בשביל לרצות את קהל המעריצים וגם לנסות לפתח משהו בטעם עכשיווי. הדמויות בגרו והזדקנו וכך גם קהל המעריצים, אבל לדיסני היו וישנן עדיין תוכניות עבור הילדים הבוגרים של המעריצים הוותיקים ולכן, כשם שטרילוגיה אחת החלה, במקביל החלו החברים בדיסני לפתח טרילוגיה וסרט נוסף, במציאות מקבילה לזאת שקדמה לעלילת הסרט הרביעי בסדרה והראשון במספרו, בעולם "מלחמת הכוכבים". הסרט הנוכחי מספר את סיפורו בנייתו של "כוכב המוות" וניסיונות המורדים לעצור את הבנייה. הוא גם סרט אשר מספר סיפורים של תקווה וגאולה בעבור מספר דמויות, שאולי נעדרות נוכחות משמעותית, כמו אותן דמויות מיתולוגיות, עליהן גדלו מרבית הצופים, אבל כאלו שמצליחות לעורר הזדהות למהלך הסרט, לשמו הן נוצרו.

הסיפור הנוכחי מתיימר להתנתק באופן ישיר, לראשונה בקולנוע, מהדמויות שהובילו את המותג ומרגיש כמו שלוחה קולנועית של סדרת הטלוויזיה "סטאר וורס - המורדים" וגם מתנהג כאחד כזה, כאשר הוא ממקם את עצמו בערך באותה תקופה עלילתית, בה התרחשה עלילת הסדרה וגם משלב בתוכו את הדמויות המוכרות, השייכות לעולם המקורי של מלחמת הכוכבים. עלילת הסרט הנוכחי מוזכרת בטקסט הפותח של "מלחמת הכוכבים - תקווה חדשה" ומשם ועד גלגול לסדרה צידית עברו אולפניו של ג'ורג' לוקאס כברת דרך ארוכה ורצופה בסרטים מוצלחים יותר ופחות. פתיח הסרט, סוחט מחיאות הכפיים של המעריצים, איבד אלמנט חשוב ובעל נוכחות לסדרת "מלחמת הכוכבים" והוא אותו טקסט המתחיל בתחתית המסך ונעלם לו אי שם בחלקו העליון. אין סיפור רקע לתחילת הסרט, הצופים מגיעים כבר מוכנים ויודעים שהסרט הזה הוא כמה מילים כתובות ופסיק מהסרט הראשון שיצא אי פעם עבור סדרת המדע הבדיוני, שהגדירה מחדש את חוקי המד"ב.


(מישהו יכול לעזור לי לחצות את הכביש?)

עלילת הסרט לא מנסה להיות מורכבת מדי ולוקחת את הצופים למסע אחורה בזמן, אל תהליך בניית נשק ההשמדה, שייצרה האימפריה - "כוכב המוות" ועל אחד מהאחראים לבנייתו, גיילן ארסו. ארסו (מאדס מיקלסן הנפלא), מאולץ להשתתף בתהליך בנייתו של "כוכב המוות" ועל הדרך מאבד את משפחתו ואת הקשרים היחידים והקלושים לביתו, ג'יין (פליסיטי ג'ונס היפיפייה והפחות מרשימה בסרט הנוכחי), אשר מאומצת על ידי חברו הטוב של גיילן, סו גררה (פורסט וויטאקר בתפקיד פשוט נפלא), אחד ממתנגדיה הבולטים של האימפריה. כמה שנים טובות לאחר שמתכנן "כוכב המוות", אורסון קרניק (בן מנדלסון שמתבזבז בסרט באחד מתפקידי הרשעים הפחות מורגשים) כבר גייס את ארסו, יוצאת ג'יין למסע חילוץ, לא מתוכנן, בעקבות אביה, כאשר מאחוריה גלים על גלים הבנויים מאינטרסים של המורדים, הנזקקים לעזרתה בגיוסו של גררה ללחימה בכוחות האימפריה, המונהגים על ידי המושל טרקין.

קצין בכיר של ברית המורדים (בכיכובו של דייגו לונה) חובר לג'יין והם יוצאים למסע בניסיון לעצור את ההתפתחות של "כוכב המוות", על מנת למנוע את הפעלתו, כי כולם יודעים טוב לאיזה כיוון זה יילך. אי אפשר ללוות סרט של מלחמת הכוכבים ללא דרואיד עם תכונות אנושיות ובמשימה הזו עומד אלן טודיק, אשר מפיח חיים וסרקזם עוקצני ומתובל היטב ב-K-2SO, דרואיד אימפריאלי, שעבר תכנות מחדש וכמה מפתיע, קיבל כמה תכונות אנושיות אשר מכריחות אותו להיות בתפקיד האתנחתא הרובוטית והקומית המוצלחת ביותר של הסרט. בין שאר הדמויות המוצגות בסרט אפשר למצוא חבורה מעניינת המורכבת מטייס אימפריאלי עריק ושני לוחמי דרכים, שהאחד עיוור ובעל חושים מחודדים ביותר.


(ושהסלפי יהיה איתכם | צילום עצמי)

מעבר להשמטה המכוונת של גלילת הטקסט בתחילת הסרט, קשה לומר שאתם הולכים לראות פה הרבה פעילות חרב-אורית ואם מצרפים את שני האלמנטים גם לעובדה שאת חלק מהגיבורים המוכרים של סדרת הסרטים לדורותיה תוכלו לראות בסביבות פעמיים-שלוש בכל מהלך הסרט, אזי ניתן להבחין כיצד מעוניין גארת' אדוארדס לבדל את סרטו מהקלאסיקות, באופנים מסוימים. כן, עדיין ממשיך להתקיים עניין ה-Daddy Issue, כאשר הגיבורה הראשית מחפשת ותרה אחרי אביה, על מנת להשיג אישור מסוים לפעולותיה ואופייה ההולך ומתגבש. עם הניסיון לבדל, אדוארדס גם משמר ועוד איך משמר, כאשר לא מעט אייקונים בתחום האביזרים והמיקומים נותרים כמעט משוכפלים מהסרטים הישנים של הסדרה. אין ניסיון אפילו קל שבקלים לנסות ולסטות מהקו שהתווה לוקאס בזמנו וגארת' אדוארדס מכבד את הקלאסי ועם זאת מנסה לצקת תכנים ואלמנטים אקטואליים משלו.

הפיתוח של העלילה נעדר תחכום בדיוק כמו במרבית סרטי הסדרה, אולי מעבר לתוכן הפוליטי שלו, שמציג לחימה בממשל קר ואכזר מצידם של לוחמי גרילה מאורגנים למדי, אבל למרות חזרתיות על אלמנטים עלילתיים קשה לבוא בטענות לסרט מדע בדיוני שכבר הרים את כל הקונפליקטים שלו מעל פני השטח לאורך השנים, נשארו לו עכשיו משימות פשוטות הרבה יותר - להיות יפה ו(לא)לשתוק. לעשות הכל ברעש, צלצולים והמון אפקטים ואם אפשר לזרוק איזה משהו שמזכיר הומאז' לאפוקליפסה עכשיו (באופן אישי, כל הסצנות של הלחימה על החופים הזכירו, באמת שהזכירו משהו) אז למה לא? הדמויות הראשיות, המשניות וגם הרשע של הסרט לא מפותחת דיין, אבל יש לכך סיבה מרכזית, אותה תבינו בשלב מסוים של הצפייה בסרט.


(שלום, יש לכם פה נורות פלורסנט?)

גארת' אדוארדס, במאי הסרט, בהחלט עושה זינוק עצום בתור במאי. לאחר שביים מספר סרטים קצרים ודוקומנטריים, הוא התנסה בסרט אפקטים ראוותני כ"גודזילה" האחרון, אבל לביים פרק נוסף באשר יהיה ב"מלחמת הכוכבים" זה כבר לא עניין של מה בכך. אדוארדס בהחלט מצליח לענות היטב על הצרכים הבסיסיים מסרט אסקפיסטי שכזה וסצנות האקשן לא מפסיקות להרשים, התלת מימד קצת פחות רלוונטי, נו... כרגיל ובבחינת התוצאה, מצליח אדוארדס לעמוד תחת הנטל. דווקא השחקנים הראשיים מצליחים להחביא את נוכחותם היטב מאחוריי גודל המותג, כאשר ג'ונס מעניקה הופעה יבשושית, לא מרגשת וכזו שלא מזכירה במאומה את הופעתה הכבירה ב"תאוריה של הכל" ולא באמת משכנעת, גם מנדלסון, בתפקיד היריב שמולה, לא מצליח להרים את עצמו לרמה גבוהה מדי, בתור נבל. מנדלסון כבר היה ענק בלא מעט סרטים בשנים האחרונות, את ההופעה הזו הוא לא ייקח איתו הלאה. למזלם יש לצידם אושיות בכירות כגון מיקלסן ו-וויטאקר, שבהופעות קצרות יחסית, מצליחים להשאיר את חותם האיכות הידוע שלהם.

אחרי שאברהמס עשה הומאז' ארוך ומצוין למרבית סרטי סדרת "מלחמת הכוכבים", מגיע אדוארדס ומנסה את מזלו מהצד, עם הייפ קטן יותר וסיפור בניחוח דומה. בלי דמויות ענק, שעשויות להוות מכשול נוסטלגי, מצליח לדלג אדוארדס על לא מעט מכשולים ולנווט את ההפקה שלו לחוף מבטחים, על מנת לתת תשובה טובה מצידו של "הכוח" בדיוק שנה אחרי שעשה זאת אברהמס בהצלחה מרובה. יכול להיות שאת שעות הקסם האמיתיות והאקטואליות ביותר שלה, עשתה הסדרה בזמן אמת אי שם בשלהי שנות השבעים ותחילת שנות השמונים. אבל גם להחזיר קהל ולבנות בסיס חדש וצעיר עשוי להיות הישג מרגש ולא קטן עבור דיסני ושות'.