"מואנה": אלזה? אנה? מואנה!
ביקורות
דיסני שוב עושים את זה, עם גיבורה נשית שפוגשת דמויי אלים, את איתני הטבע וגם חומקת מאבא מגונן. אלזה ואנה יכולות לנוח קצת ולפנות מקום ללהיט החדש.
יום חמישי, 8 בדצמבר 2016
"מואנה": אלזה? אנה? מואנה!
כמו שזה נראה כרגע שהמעמד של אלזה ואנה, בדרך לתואר הגיבורות הבלתי מסויגות של המיוזקילס המצוירים של דיסני עדיין מוגן, אבל באותה הנשימה יהיה ניתן לומר בסופו של השילוב "אלזה-אנה" גם חרוזון קטן ולהוסיף את "מואנה". כי נשים בשנים האחרונות הן השולטות ולמרות שאמריקה המליכה את זה שיכול לעשות רק רע למעמד האישה, כל הוליווד עוסקת בינתיים בהאדרת והעצמת אותו המעמד, החל בסרטי קומדיה פרועים ומשולחי רסן, בו הנשים הן הגיבורות ודרך גיבורות מצוירות הכובשות את ילדיי שנות האלפיים הנוכחיות וכפי שנאמר, אלזה ואנה עדיין לא פאסה, אבל כדאי שיתרגלו, בינתיים לחלוק את הפודיום עם מואנה המנסה להשתרבב לה אל כס המלכות.
היא צ'יפית צעירה ואמורה לרשת את מקום אביה, בדיוק כפי שהשליטות העכשוויות עשו לפניה והפעם אין גבר שישטה בה, אלא שיהיה עזר כנגדה, יכוון אותה ויפלס עבורה את הדרך. אולי לא בדיוק הכוונה הטהורה של כוח והעצמה נשית, אבל בכל מקרה המילה הראשונה והאחרונה תהיה של מואנה, אתם וילדיכם תהנו מכל רגע. מואנה קצת מזכיר, בקו העלילתי שלו סרט אנימציה שכיכב עד לא מזמן על מסכי הקולנוע - "קובו: אגדה של סמוראי", אשר התבסס בדיוק על אגדת עם מקומית ולקח את ממלכות האלים לשילוב עם בני האדם, בערך מה שקורה אצל מואנה וחצי האל, אותו היא מנסה לשחרר, על מנת שיעניק תקווה לתושבי האי בו היא חיה.
(זו רק תוספת של שתי אותיות ל"אנה" | צילום: באדיבות פורום פילם)
הסיפור מתחיל בפשטות ומנסה להעמיק בהמשכו; מואנה גדלה על אגדות מקומיות אודות מאווי: חצי אל וחצי אדם, אשר מנסה לגנוב את לב אלת הפריחה והשגשוג המקומית, עונשו הוא גלות על אי בודד, כאשר הוא מצפה וממתין לגאולה כפולה - שלו ושל תושבי האי המקומי. בינתיים, בין בני האנוש ובלב האוקיינוס, מואנה מתבגרת ומשהו מושך אותה לאוקיינוס, אפילו האוקיינוס עצמו, כך נדמה לה והיא כל כך רוצה לממש את יצר ההרפתקנות הטמון בה, כאשר מה שמפריד בינה לבין מסעות בים הוא אביה העקשן, אשר מייעד לה את תפקיד הצ'יפית הבאה של הכפר, שבלב האי ומחפש עבורה ביטחון ושלווה, שלא כוללים הרפתקאות בלב הים. הסרט משלב התמודדות עם איתני הטבע; קצת אש, המון מים והרבה רוח וכמובן את הרוח האנושית החזקה מכולם. קצת כמו בסרטו של רוברט רדפורד "הכל אבוד", רק זורם יותר, מעניין יותר, מצויר ומוזיקלי הרבה יותר.
הדמות הנשית הראשית מקבלת זוהר ועולם מרתק וצבעוני. קהל הצופים, לאורך השנים, קיבל גיבורות מכל הצבעים וכל העדות (אינדיאנית, סקוטית, נסיכת קרח והרשימה ממשיכה) והפעם הגיבורה היא סמואית/הוואית, אשר משאירה את הריקודים ואת השבט שלה מאחוריה ויוצאת לגלות עולם וכמובן את עצמה, דרך שירים וכל הקשיים שאפשר לצפות מבת הצ'יף שתעבור בדרכה אל גילוי עצמי. האנימציה מרהיבה, השירים קליטים ומתגלגלים, הדמויות משעשעות ואפילו המראה הנשי האחיד (איך יצא שכל הנשים נראות בדיוק אותו הדבר בסרט) לא מצליח להוריד גרם אחד מהיופי הוויזואלי של הסרט. אול'י קראבליו היא כוכבת עולה, בתפקיד די גנרי ומתקתק, אבל מי שמתגלה בפעם המי יודע כמה מחדש, הוא דוויין ג'ונסון (דה רוק) (מגלם את מאווי, חצי האל וחצי האדם), שמצחיק, מציק ושר באופן מרשים למדי ומראה פעם נוספת שאין תפקיד שהוא גדול מדי עבור כוכב ההיאבקות לשעבר, גדול המימדים, העצום והמרשים, גם בקולו.
(כנראה התרנגול הכי מטומטם אי פעם | צילום: באדיבות פורום פילם)
לצד מואנה, מעבר לחצי האל מאווי, מגיע לעזרה גם תרנגול אחד טיפש (שרק אלוהים יודע איך אלן טודיק הצליח לדובב אותו ומה בדיוק הוא עשה שם), שלוקח ברוורס את התפקיד של ההפוגה הקומית, מסרט שכולו ממילא ניחן בתכונות קומיות משובחות. גם מספר גלים של האוקיינוס מגיעים לעזרת מואנה וקידום העלילה הנחמדה הזו. הסרט עצמו לוקח לא מעט הפוגות בשביל לצחוק על הקונספט והז'אנר של עצמו, כאשר משלב בדיחות עצמיות על מיוזיקלס ואפילו מצליח לייצר הומאז' מצויר, מתקתק ומרשים לכמה מסצינות הלחימה המרשימות של "מקס הזועם" האחרון, עם סצינת שודדי הים הנפלאה, אשר מעתיקה את קרבות החולות אל עבר לב הים.
רון קלמנטס, שכבר ייצר וביים לא מעט תכנים מצוירים מהאגדות וכאלו שנכנסו לפנתיאון של דיסני ("אלאדין", ו"בת הים הקטנה"), הוא גם אחד האחראים על הכתיבה והבימוי בסרט הזה ומעבר לו ולכוכב המשנה שלו, הוא גם הצליח ללהק את הזמרת היפיפייה ניקול שרזינגר ולהעביר בפעם המי יודע כמה את המסר "את יכולה לעשות הכל, רק אם תנסי ותרצי מספיק". מסר העצמה לילדות קטנות, שהולכות ומתבגרות אל תוך עולם, המזין אותן במסרים חוזרים ונשנים על כוחן ועל יכולותיהן וזו תופעה שאי אפשר להתעלם ממנה או לדכא אותה.
(באה לפה הרבה? | צילום עצמי)
דיסני עושים את זה שוב, מרימים פרויקט מרשים ואפילו לא מרובה כוכבים, אבל מרובה חום, אהבה ועוצמה נשית. שלוש שנים אחרי שהחל טירוף האחיות הקפואות ושיר הנושא בביצועה של דמי לובאטו, מגיע שיר נושא לא פחות מרשים, בביצועה של אלסיה קארה. רק הזמן יגיד ויאמר אם מואנה חוברת לאנה ואם קארה משיגה את לובאטו, מה שבטוח הוא שדיסני הולכת להנחית את המרצ'נדייזינג שלה עליכם ועל ילדיכם, בערך כמו כמות המים, בתוכם מנווטת מואנה את דרכה, בדרך לגילוי עצמי ובדרך של דיסני להעשיר עוד קצת את הקופה.
"מואנה"
אורך הסרט: 103 דקות
במאים: רון קלמנטס, ג'ון מוסקר, דון האל, כריס וויליאמס
שחקנים: אול'י קראבליו, דוויין ג'ונסון (דה רוק), אלן טודיק, ניקול שרזינגר.
סיכום המבקר
10/
5.5
