"חיות הפלא והיכן ניתן למצוא אותן": הנה, מצאנו אחת

איך אפשר לשווק את הסרט הזה לקרובים, חברים ומכרים? כאלו שלא כל כך היו בסוד העניינים ועקבו אחרי הפרסומים? נו... זה ההוא מהעולם של "הארי פוטר", הספין אוף שלו, קוסמים וכאלה, רק בלי "הארי פוטר". אז, כן... הארי פוטר כבר מזמן (לפחות עד שיחזירו אותו, על מנת לקיים את מצוות הפקת סרט ל"הארי פוטר והילד המקולל" החדש, שעדיין לא נקרא על ידי חצי מהעולם המערבי) והשחקנים המובילים שלו כבר מזמן בגרו ועושים את כל שביכולתם בשביל להשיל מעצמם את התמימות והקוסמות ורק הצופים והמעריצים האדוקים באמת יודעים איזו מסכת עינויים עוברים הכוכבים הצעירים בשביל להצדיק את שמם בתור שחקנים לגיטימיים. ביקום הרולינגי דווקא גייסו הפעם כל מיני מוכחים כאלה, כאלו שממש לא מזמן זכו באוסקר לתפקיד הראשי (אדי רדמיין), מועמדים לשעבר (סמנת'ה מורטון) ועוד כאלו שכנראה יפלרטטו בעתיד עם הפסלונים המוזהבים (עזרא מילר) ומעבר להם, כמו ב"הארי פוטר", גם קאסט משובח ועתיר ניסיון, ידע וכישרון (ג'ון ווייט, רון פרלמן וקולין פארל בתפקיד שלא זר לו).

הספין אוף הזה מתרחש בעולם קוסמים/מוגלגים זהה לזה של "הארי פוטר" והוא פשוט מתבצע מוקדם יותר על ציר הזמן ולא באנגליה. המבטא הטבעי של רדמיין כמעט וטובע בתוך האמריקאית הניו יורקית של שנות העשרים, בזה הזמן והמקום בו מתבצע הסרט. על הספין אוף הזה כבר הופקדה ג'יי.קיי. רולינג, אשר דילגה ישר לתפקיד התסריטאית ובעלת השליטה על מה שקורה במסך הגדול וללא תיווכים של מעבר מספר לסרט. על הבימוי הופקד דיוויד ייטס, שביים בערך את כל סרטי ההתבגרות של "הארי פוטר" ועל כן גם התאים לביים סרט שכבר ממש לא לוקח את עצמו לכיוון ילדותי, היכן שילדים לומדים על החיים, הקסמים ודברים אחרים. מעבר לזה שרולינג כתבה את התסריט, היא גם מפיקה בפועל והכריזה על רביעיית סרטי המשך לצד הבמאי הכל כך אהוב עליה ואחרי כל ההכנות הגיע לו גם הסרט למסכים בארץ. קהל המעריצים, עוטה הגלימות והמשקפיים יכול רק לחוש בחיסרון גדול והוא הכוכבים האהובים עליו, מעבר לזה הוא יכול לקבל שדרוג נעים ומהנה בדמותו של סרט מהנה וכל כך עשיר וויזואלית שזה פשוט פשע לא לראות אותו באולם הקולנוע הגדול ביותר בסביבת המגורים.


(משדרים את תוצאות המחזור האחרון של ליגת העל | צילום: יח"צ)

למי שזוכר את סדרת הספרים על הקוסם הצעיר שעולה לגדולה וגם מתבגר בדרך, יהיה מוכר השם "ניוט סלמנדרה", אשר מופיע כך גם בסרט עצמו ובעלילת אחד מספרי/סרטי פוטר הישנים. למי שלא פגש בקוסם הצעיר ולא התוודע למעליליו יהיה קצת מוזר לחבר את המילה "סלמנדרה" ל"סקמנדר", אשר נשמע בשם הסרט וניתן להסיק כי המפיצים המקומיים רצו לשמור וליישר קו עם עלילת הספר ולהקל על הצופים. בכל אופן ניוט הצעיר, הרחפן והחולמני מגיע לניו יורק על מנת ללכוד חיות קסומות ולא, לא בשביל למכור אותן בשוק או לקרקס, ניוט האנטיפת, אשר לא מצליח לתקשר עם הרבה בני אנוש, דווקא מצליח לתקשר לא רע עם היצורים המופלאים אותם הוא אוסף במהלך מסעותיו. אוסף, מתחבר אליהן ומבין אותן הרבה יותר מאשר כל בן אנוש אחר מבין אותם ואותו. בדרכו הוא נפגש בג'ייקוב קוולסקי, בן אדם שאינו קוסם, אשר קרוי אל-קס (מלשון אל קסם) בלשון האמריקאית המקומית (להזכירכם, המוגלגים עדיין קיימים וקרויים כך, פשוט באנגליה), אדם תמים ונעים הליכות שמצטרף למסע, תוסיפו לקלחת עוד שתי מכשפות לבביות וקצת מוזרות, קוסם אפלולי ואת החיה עצמה, השורצת ברחובות וקיבלתם את עלילת הסרט.

לא תוכלו לשבת באולם הקולנוע, לפצפץ את הפופקורן עד אחרון חלקיו הפריכים מבלי לנסות ולהבין איך הפכו את מטות הקסם למקלות המחיקה המבזיקים מ"גברים בשחור" ואיך הוחלפו החייזרים בחיות פלא? נראה שמעבר לכך, ג'יי.קיי. רולינג השמיטה את מהאלמנט העלילתי את השותף הזקן והשותף הצעיר, שחום העור. "גברים בשחור" מבליח לרגע במחשבתו של כל צופה ועם זאת, אין ספק שמאז ועד היום עבר הקולנוע לא מעט שינויים, רולינג נשענת על העולם שהיא עצמה בראה ודיוויד ייטס נשען על טכנולוגיה מתקדמת יותר ואפילו מצליח לעשות משהו שרבים לפניו לא הצליחו לשחזר מאז הצלחתו הכבירה של "אוואטר" - להשתמש בתבונה בטכנלוגיית התלת מימד. הוויזואליות של הסרט הזה היא גם גולת הכותרת שלו ואחד האלמנטים המרכזיים, שמצליחים להתעלות מעבר לדלות עלילתית ויחסית, שבאמת מזכירה קצת יותר חומרים ממוחזרים ומשומשים.


(אני אשחרר ואת תתגונני | צילום: יח"צ)

אין ספק כי רולינג ו-ייטס רצו לספר את הסיפור החדש שלהם באריכות ובאופן דומה לסיפורים שקדמו לסרט הנוכחי ועל כן גם הרגישו צורך למשוך את הסרט הזה מעבר לגבולות השעתיים, אבל נראה כאילו הצעד הזה הגיע בשביל לנסות ולהצדיק את ההייפ, אשר נוצר מסביב לסרט וישנו אפקט מריחה הולך ומתמשך לעת סיומו של הסרט, שבעצמו מרגיש כסיום סגור יחסית לסרט, אשר מתעתד להפוך ולהיות סדרת סרטים. אין שום ספק שעל אף המגרעות העלילתיים והמריחתיים, הסרט מצליח לקשור את הצלחתו לאופן בו הוא מבוצע ומעבר לאופן והפן הוויזואלי הוא מצליח לשבות בזכות השחקנים אשר מפארים את הקאסט: אדי רדמיין כבר ממש לא צריך עוד להוכיח את עצמו, אבל הוא פשוט עושה את זה נהדר ושובה עם משחק עדין ואלגנטי בתור החוקר הצעיר. קתרין ווטרסון היא יפיפייה ומוכשרת, לא פחות מאשר היא יפה – עדינה ואלגנטית אף היא ומתאימה כמו כפפה ליד לככב לצידו של רדמיין. את ההצגה ואתנחתא הקומית גונב בחן וקלילות דן פוגלר הנפלא, שכל תנועה ומחווה שלו פשוט שובים ומשעשעים, קולין פארל נהדר ועזרא מילר שם עוד סיכת ציון דרך, בדרכו להפוך לאחד השחקנים המעניינים והאיכותיים של הדור הצעיר הנוכחי.

רולינג הבטיחה עוד ארבעה סרטים וברור ששיתוף הפעולה, אשר יוביל את אותם ארבעה יורכב מהצוות הנוכחי והמבטיח. עם אותו הצוות גם עלילה קלושה יחסית ובתוספת לאפקטים הנפלאים ועם ההבטחה לשחזור עולם הקוסמים הנושן והנוכחי (שהוא נושן בסדר העלילה שלו) יובילו את הפרוייקט המעניין הזה לקצור הצלחות רבות בדעת הקהל העולמית ויככבו מדי כמה שנים במצעדי ההכנסות הגדולות מסרטי קולנוע בראש רשימת המרוויחים לאותה עונה.