"טרולים": טרול - זה הכל

נשמע שחובה לעדכן לרגע לגבי המקורות של שם הסרט, אז הנה, קבלו הסבר קצרצר בחסות וויקיפדיה: "טְרוֹל הוא מפלצת מיתולוגית דמוית אדם שמקורה באגדות עם נורדיות וסקנדינביות. לרוב מתוארים הטרולים כיצורים גדולים, טיפשים ומכוערים, בעלי אוזניים גדולות ואף ארוך, הנושאים אלות ורוצחים ללא מחשבה. הם מתרחקים מהשמש, שכן חשיפה לאורה הופכת את הטרול לסלע".אז כמו שאתם כבר יכולים להבין, זהו לא המקרה של הסרט אליו תיקחו את הילדים שלכם. בעצם, סביר להניח שאם אתם לוקחים את הילדים שלכם לסרט, אתם מגלים בו עניין מסוים גם מכיוונכם. כנראה שכל הורה לילדים עד גיל עשר גדל על הבובות המכוערות וארוכות השיער של הטרולים הצבעוניים והמתערטלים. ללא בגדים ועם המון שיער (על הראש) הם כיכבו בתור בובות, חוברות וכל מוצר מרצ'נדייז, שאפשר היה לדחוף לילדים של הניינטיז.

הבובות התבססו על יצירתו של דייג ומגלף בובות עץ דני ועני בשם תומאס דאם, אשר הגה את הרעיון לבובות למזל בשנת 1959, על מנת להעניק לביתו מתנה בזול לחג המולד ועל בסיס הטרול הסקנדינבי העתיק והאגדי. משם רשם הצלחות עצומות בעיקר בשנות השישים ושנות התשעים, שם הן חזרו בטירוף עולמי כולל, שכלל בשיא גם משחקי מחשב פופלאריים והנה עכשיו הם מייצרים משהו שנראה כמו הקאמבק התורן של שני עשורים וחצי קדימה. כאשר נחשף הסרט בכיכובם של ג'סטין טימברלייק ואנה קנדריק, חוץ מזה שזה נראה מטופש בטירוף ורעיון הוליוודי נוסף למחזור חומר שאבד עליו הקלח משנות התשעים, זה גם נראה עדיין כמו משהו נחמד לקחת את הילדים אליו וגם להתבונן פעם נוספת ביצורים המתקתקים והצבעוניים הללו, שהיו מנת חלקם של לא מעט בוגרי ילדות הניינטיז.


(לא את אלו תראו בסרט הנוכחי)

ואז הגיע הסיפור המקוריין של פתיחת הסרט וזה הלך, דיבר והרגיש כמו דרדסים – הפרק הבא (עזבו את העובדה שהדרדסים, בפרק הבא שלהם, הופיעו בתור טריילר מוביל קצת לפני תחילתו של הסרט), כאלו שעברו מוטציה ועדכון עלילה. נעימת פתיחת הסרט (הקלאסיקה "בארמון מלך ההרים", מתוך "פר גינט" של אדווארד גריג, אשר עברה עיבוד עבור הסרט) היוותה יריית פתיחה מוזיקלית שסימנה את האלמנט החזק ביותר של הסרט – עיבודים מוזיקליים לשירים קלאסיים ועכשוויים, שהילדים שלכם יוכלו ללמוד דרך היצורים והסרט החביב והלא מזיק הזה.

(הקישור המוזיקלי בין הילדים לסבא ולסבתא)


למרות שהסרט נראה כמו מחזור טוטאלי ודחיפה כוחנית מאוד של מרצ'נדייז לילדי הילדים של הניינטיז, התוצאה הסופית לא נוראית כמו המחשבות שעברו בראש של כל אחד מהצופים הבוגרים בתחילתו של הסרט. על אחת כמה וכמה, אחרי שאותם ילדי הניינטיז בגרו והחלו לגדל דור ילדים משלהם, ובין לבין הבינו אותם נשמות תמימות מפעם, שהשיוך לטרולים יותר מתחבר לספרי וסרטי "שר הטבעות" ו"הארי פוטר", שם אין שום אלמנט נעים ושמח המקושר ליצורים, בטח לא דומה לאיך שהם מוצגים בסרט הנוכחי. דווקא הדמויות השליליות של הסרט: ברגן (כנראה על שם עיר הולדתו של גריג בנורווגיה), נראים קצת יותר מתאימים לתיאור והרעיון של הטרולים המקוריים, אם כבר.

הסרט הנוכחי מציג את אנה קנדריק בתור הנסיכה פופי, נסיכת הטרולים המאושרת שבטרולים וזו שעונה על כל קריטריון מאוס של אושר ושמחה קורנת. היא מאושרת, מחבקת, גוזרת ומייצרת חוברות עמוסות בנצנצים וכמובן שרה את דרכה עד לסוף היום ומולה, בראנץ', הטרול הכי מבעס בעולם, זה שחושש ממתקפת ברגנים (הרעים של הסרט, כאמור) בכל רגע נתון וזה שלא מוכן לחייך, לחבק ולשיר. הוא זועף ונרגן במשך אחוז גבוה מהסרט וג'סטין טימברלייק מגלם את דמותו בדיבוב המקורי של הסרט. שני הטרולים הללו יוצאים למסע כנגד כל הסיכויים, על מנת להחזיר ולהשיב מספר חברים שלהם שנחטפו על ידי ברגנית רגזנית ומתוסכלת עד מאוד (כריסטין ברנסקי, שהדמות אותה היא מדבבת נראית כמו העתקה גסה מ"הקופסונים" ;).


(יותר נראים כמו טרולים קלאסיים)

מה שמוביל לסיפור הפתיחה - הברגנים הם הייצורים הכי עצובים ועלובים שיש לעולם להציע, מלבד כיעורם הם מסרבים לשמוח ולחייך ולא יודעים איך לעשות זאת, אלא אם הם לועסים טרול, עניין שאמור לפתור את בעיית השמחה אצלם - רעיון קצת קריפי עבור ילדים שבאו לראות, אך אין דאגה, מכיוון שאין אלמנטים גרפיים מדי באכילת הטרול עצמו. לסיפור הסרט חזרה: הברגנית הזעפנית תרצה כמובן לשלוט בממלכה, דרך האכלת המלך הצעיר גריסל (כריסטופר מינץ-פלאס) - הן בטרולים והן בשאר שטויות, שיעזרו לו לרדת מכס מלכותו בטרם עת ולהשיב תהילת עבר לממלכת הברגן, שנראים לפרקים לא מועטים כמו שלוחות של חזיריי "אנגרי בירדס".

לצד שני הכוכבים המזמרים של הסרט מופיעים עוד שלל דמויות מזמרות (זואי דשאנל, ראסל בראנד וגוון סטפני) וגם כאלו שלא (ג'פרי טמבור וג'ון קליז הוותיקים) והמסר המרכזי הוא להיות שמח, יש תקווה והכל יהיה בסדר, כאשר הם נסמכים על לא מעט חומרים מוזיקליים שזכו להצלחות ענק ואפילו מייצרים הומאז' בולט לסיפור ילדים מפורסם ("סינדרלה"). הפנייה להורים היא דווקא מינימלית מבחינה עלילתית ודווקא התווים המוזיקליים (שהם ללא ספק הקו המקשר בין ההורה לילדו) והקריצות הסרקסטיות הן רגעי הנחת, שההורה מתרווח ופולט אנחת רווחה או נחרת צחוק.


(צרכני הטרולים - הדור הבא)

הסרט, ברוב שלביו נראה כמו מופע מגניב של צבע, מוזיקה והמון מצב רוח ואפילו אחרוני הציניים לא יכולים לעמוד בפני חלק מהביצועים המוזיקליים המרגשים שיש לסרט הזה להציע. ואם המשפט שנחרט בתום הסרט הוא: "שמחה נמצאת בלב של כל אחד, רק צריך מישהו שיראה אותה..." אפשר לומר שהוא ממצה למדי את מה שתקבלו ביחד עם ילדיכם במשך שעה וחצי של מתיקות לא מזיקה ונמחית בין רגע, מיד לאחר שיוצאים מאולם הקולנוע... אה, כמובן עד אותו הרגע שתצטרכו שוב להביט ביצורים הללו דרך חוברות, קלפים ובובות של הטרולים - הדור הבא. שיהיה בהצלחה.

"טרולים"
במאים: מייק מיטשל, וולט דוהרן.
שחקנים ראשיים: ג'סטין טימברלייק, אנה קנדריק, זואי דשאנל, כריסטופר מינץ-פלאס.
אורך הסרט: 92 דקות