"ווסטוורלד": המערב שוב פרוע

טלוויזיה
לא, זה ממש לא "משחקי הכס" החדש, אבל פוטנציאל למילוי החורים, שייווצרו עוד שנתיים, בהחלט קיים בהפקת הענק של אבראמס ו-HBO. רק מהקראת שני שמות ראשונים גדולים שיש לקאסט להציע נא לעבור לדום ולצפות בפרק הראשון.

"ווסטוורלד": המערב שוב פרוע
"ווסטוורלד": המערב שוב פרוע

בראשית היה סרטו של מייקל קרייטון ובו כיכבו יול ברינר, ג'יימס ברולין (אבא של... אבל נראה יותר כמו כריסטיאן בייל ולא כמו ג'וש ברולין) וריצ'ארד בנג'מין והם היו אי שם בשנת 1973. קרייטון ברא עולם אשר לימים עוד יתכתב עם סרטי מכונות, הקמות על יוצריהן ומפעיליהן ומתחכמות להם, בלשון המעטה. בין אותם סרטים אתם תנדדו לא מעט לכיוונם של "שליחות קטלנית" ו"אקס מכינה", אבל משהו יגרד לכם בחלק האחורי של הראש. לא רק העובדה שהסרט מקים רובוטים נגד אדוניהם, אלא גם בורא עולם שלם של דרואידים או פשוט שחקנים בהצגה אחת עבור לקוחות שאינם יודעים שובע דוגמת: "פארק היורה" (אותו כתב קרייטמן), "המופע של טרומן", "אינטלגנציה מלאכותית" ואפילו "האי". מבחינה רעיונית, המציאות שמתערבבת עם מציאות נוספת גם זורקת את "המטריקס" כל כך הרבה פעמים לראש שזה כבר נהיה פשוט בגדר מטרד.

בכל אופן, בנה לו קרייטון עולם בדיוני, במסגרתו אדם מהישוב (עם קצת כסף מיותר בכיס) נכנס בתשלום לתוך עולם נוסטלגי ומחולל בו מה שבא לו בערך. אם תרצה, תוכל להתחיל עם עלמות חן בטירות עתיקות בתקופת ימי הביניים, או אולי תוכל להשתחל מתחת לטוגה של עלמה רומית ביישנית והקרם דה לה קרם: תוכל להיות בוקר פרוע במערב הפרוע וכל זאת מבלי שתוכל להיפגע מכדור שורק לכיוונך. כל המאווים והחשקים, שיש לאדם להגשים, יכולים לקחת חלק בעולם עם חוקים, אבל כאלו שלא חלים עליו. כל העולמות הללו בעלי מכנה משותף אחד - מיזוגניה וזלזול בוטה במעמד האישה, שתתפקד בתור כלי קיבול וחפץ לשימוש האקדוחן/הגביר/ הקיסר הרומי הכוחני. נשים הן במקרה הרע זונות ובמקרה הטוב שפחות צייתניות וכולן רובוטיות, המחכות למוצא פיו של "האורח" מהעולם האמיתי. ברולין ובנג'מין גילמו שני חברים שמגיעים למערב הפרוע ובמקביל "אורחים" נוספים כמותם נכנסו לעולמות המקבילים, על מנת לנפח את האגו במחיר זעום של 1000 דולר ליום. בסוף המסע תהיו חזקים ופרועים יותר מאי פעם ואולי תוכלו סוף סוף לדבר עם נשים אמיתיות בעולם החיצוני ולפתור סכסוכים בהינף מבט בלבד - או שלא.


(לפני כל הבלאגן, זה היה האקדוחן המקורי בשחור)

יול ברינר גילם את הבוקר לבוש השחורים שחיפש עימותים מזדמנים וליישבם באמצעות האקדח שלו, אבל הוא היה רק רובוט וחוסל אינספור פעמים, עד ש... עד שתקלה מסתורית בפארק הקימה את הדרואידים על בני האדם והם מתחילים במסע חיסול חסר רחמים, ברינר היה כנראה ההשראה לדמותו של רוברט פטריק, איש הכספית מ"שליחות קטלנית 2" ואי אפשר להסביר באופן אחר את הדימיון בין דמויותיהם הקרות, המכאניות והרצחניות. הסרט הציג מן חיזיון אפוקליפטי של מכונות שקמות נגד יוצריהן ואלו המשתמשים בהם לשם בידור והתמקד באורחים בתור הגיבורים הראשיים, הרובוטים היו סביבת העבודה, התפאורה והמניע העלילתי המרכזי, אך אין זה הסיפור של הפקת הענק של HBO וג'יי ג'יי אברהמס.

אבראמס השתמש בשירותי הבימוי של אחיו של אחד הבמאים המוכשרים בעולם (כריסטופר נולאן) וכותב בחסד עליון גם כן, כזה שכתב את "ממנטו", "יוקרה", "האביר האפל" הראשון והשני וגם את "בין כוכבים". ג'ונתן נולאן מביים את הפרק הראשון והאחרון בעונה הנוכחית וכותב ראשי של מרבית הפרקים בעונה הנוכחית. השילוב ההפקתי, הרעיוני והביצועי מצידה של הסדרה, שהולכת להיות סדרת הדגל של HBO, לקח את הזמן עד שקרם עור וגידים עם שלל בעיות בהפקה ולידה קשה וארוכה, אבל רק ממבט אחד בקאסט העצום של הסדרה, ניתן להבין למה תולים ראשי HBO כל כך הרבה בסדרה שהולכת לתפוס את הכיסא הכל כך כבד שמסמרה "משחקי הכס" אל רצפת הטלוויזיה העולמית.


(תיכף נבדוק מי באמת יותר חזק | באדיבות HBO)

עירום יש כבר בפרק הראשון ובכמויות מדודות, אם תרצו מקור פשטני, דקיק ודליל להשוואה, אבל גם המלחין של פסקול הסדרה, רמין ג'וואדי, משמיע קולות מוכרים כבר בשניות הפתיחה של הפתיח, אליו אתם הולכים להתמכר בחודשיים הקרובים. ג'וואדי חיבר את הפסקול ל"משחקי הכס" ואי אפשר שלא לזהות את התווים המוכרים כבר מנעימת הנושא, על מנת לבסס השוואה שכלתנית ומוזיקלית לסדרה שכבשה את העולם כולו ועונדת כעת את כל התכשיטים שיש לרשת המובילה להציע לה. מעבר לעירום, מוזיקה ומספר לא דל של קווי עלילה, אפשר להצביע בקלות על תו תקן איכותי ועל עומקים עמוסים יותר ממה שניתן היה לקבל בסרטו של קרייטמן.

כאן, כאמור, האוכלוסיות ומגדרים החלשים תופסים את מירב הכוח, החל בשילוב בין השניים, דרך דמותה של אוון רייצ'ל ווד ("המתאבק") שהיא גם אישה וגם דרואידית וסצנת הפתיחה מציגה אותה, איך לא? בעירום פרונטאלי חלקי, כאשר היא על כיסא מתכתי קריר ונשאלת שאלות לבדיקת סטיית התקן התוכנתית שלה. במידה ותענה נכונה, תשוב לשחק את המשחק אותו היא מכירה כל חייה בתור המציאות, אשר אינה משתמעת לשני פנים. מעבר לדולורס, המגולמת על ידי ווד, ישנה ת'נדי ניוטון, השחרחורת הבריטית, שמגלמת מאדאם לא מתפשרת של בית הזונות המקומי וגם מפיקת התוכן של העולם הבידיוני וזו ששולטת בכל הנעשה און ואוף סקרין. הגברים בסדרה, האמיתיים הם רופסים יותר, כנועים יותר ואולי נתלים יותר באילנות ההיגיון היחסי (מלבד בריטי פוץ אחד ומרגיז המגולם על ידי סיימון קוורטרמן) ומגולמים על ידי אנת'וני הופקינס שהוא אבי הרעיון ואילו ג'פרי רייט הוא המתכנת הגאוני, שמנסה לתחקר את התקלות המתחילות לצוץ עקב עדכון גרסה שביצע הבוס שלו, על מנת להוסיף עוד רובד ואמינות לדמויות באשליה הריאליסטית שיצר עבור לקוחותיו.


(לא פגשנו אותך אצל דה-וינצ'י?)

HBO כמו HBO יצרו סדרה שמשקיעה בפרטי הפרטים הקטנים ביותר, בין אם מדובר ביצירי הכפיים המכאניים של בני האנוש עבור דומיהם או אם מדובר במארג העלילות, אשר נטווה מחוץ לעולם הממוכן, כלומר, גם לדמויות היוצרים ישנו משקל לא מועט בעומק העלילתי עצמו. השימוש במשלב הז'אנרי לא נותן רגע אחד משעמם כבר מהפרק הראשון, כאשר ישנו אקספיזם לעולם המערבונים, אבל כזה המופרע על ידי העולם הריאליסטי, שהוא בעצם שואל את זהותו מז'אנר המדע הבידיוני ומספר על תאגיד ענק, אשר אחראי על יצירתו של העולם אליו מנסים לברוח הלקוחות שמשהו חסר בחייהם. מה שחסר בחייהם הוא הגשמת, החצנת ומימוש כל מה שהם לא יכולים לממש בחיי היום יום - בין אם זה לקחת את הבחורה הרותחת ביותר בסביבה, לזרוק לה הערה או מטבע ולכבוש אותה בחדר המיטות, אולי להציל את אותה עלמה מאקדוחן רשע וליירט את הנבל המקומי או אפילו במקרה הקיצוני ביותר, לגרום לאותה הנערה להתחנן על חייה בעוד היא נגררת בשערה, ללא יכולת להגיב או להתנגד התנגדות אמיתית. את המפלצת האנושית הזו מגלם אד האריס, עוד שם ענק שההפקה הזו מתהדרת בו.

האריס מגלם את האקדוחן הנודד, לבוש שחורים ולקוח ותיק, שנהנה מאלימות ברוטאלית ומנסה להבין ולפענח הצפנה של מבוך פנימי שייתן לו תשובה לחיפוש בלתי פוסק במשך היותו לקוח וותיק ואלים. ואיך אפשר בלי מטאפורה מובילה לפרק הראשון ומי יודע, אולי גם לכל הסדרה עצמה - מטאפורת הזבוב. הוא מסמל בכל צעד ושעל את התקלה שחווים הדרואידים, הוא עוצר אותם מלכת, מטייל על פניהם מבלי לקבל תגובה הולמת ובסוף הפרק נמרח על פניה של דולורס ומסמל שינוי תודעתי בבינה המלאכותית, שכנראה הולכת להשתחרר מכבליה. כפי שצוין קודם, לא פעם, אם הסרט של קרייטמן הציג את הדמויות האנושיות והגבריות בתור הגיבורים המרכזיים, כאן אלו הנשים והרובוטים, אשר מנתצים את שלשלאות הברזל לאט, אך בגסות. הפרק הראשון מכוון את הצופים לכך בדרך בוטחת, אבל כנראה שרק הפרקים הבאים ייתנו חותמת לתחילת ההתנתקות מהחברה האנושית והאכזרית, על מנת לייצר תכונות אופי אנושיות וחמלה עבור אותן הדמויות הממוכנות.


(לפגוש את הבורא כבר לא תספיק היום | באדיבות HBO)

גם רודריגו סנטורו (כסרסס מ"300") וג'יימס מרסדן (ציקלופ מ"אקס-מן") כאן לתגבר את הקאסט העמוס, ממילא, במה שהולך להיות עוד שנתיים הדבר היחיד שתדברו עליו, כאשר תאמרו את השם HBO ולאחר ירידתה של סדרת הדגל שלה. אך בעוד "משחקי הכס" מתחילים להישחק ולהתיש לא מעט מצופיהם הקבועים, החדשנות, ההתעסקות בעולם בדיוני מרתק לא פחות וסדר הגודל של ההפקה העכשווית של המותג שנקרא HBO, הם כנראה העתיד, כאשר לעבר וההווה יש יכולת של גרירת שני חורפים נוספים ופינוי מקומו בבטחה בעבור השליטה החדשה של הטלוויזיה העתידנית והחדשה.

"ווסטוורלד" משודרת (סוף סוף) גם ב-yes וגם ב-HOT בין שני לשלישי בשעה 04:00 בבוקר ובמקביל לשידור בארה"ב וגם ב-22:00, למי שמעדיף שעה סבירה יותר. כמו כן הפרקים גם ניתנים להשגה בפרומט ה-VOD אצל שתיהן.
סיכום המבקר
10/
5.5
תגובות
כתוב תגובה ותהיה הראשון להגיב על "ווסטוורלד": המערב שוב פרוע
סרטים בקולנוע