"חסידודס": חסידות או לא להיות

זוכרים את זה שפעם חשבתם שהחסידות מביאות ילדים לעולם ולהורים? לא זוכרים? נשמע הגיוני. אולפני וורנר חשבו שזה יהיה רעיון טוב למתוח את הקסם הזה עוד קצת, בשנינות האופיינית לסרטי ילדים ולייצר תוכן קורץ לגיל הבוגר ולגיל הרך גם יחד. הילדים יהנו מאנימציה משובבת, סיפור מקסים ומרגש ודמויות שקל להתחבר אליהן ואילו ההורים ימצאו לא מעט הקבלות לחייהם האישיים והמציאות בה החסידות כבר לא מעורבות בשילוח הילד אל בית הוריו.

אז בעולם בו חסידות אכן היו מייבאות ילדים אל עבר זוגות צעירים, השתנו מעט היוצרות והחסידות עברו שדרוג. לא עוד טיפול מסור ודאגני ליצורים הקטנטנים, המיובאים במכולות קטנטנות ואטומות, אלא שילוח סטנדרטי של מוצרים רגילים וכאלו שלא יזוזו או יבכו באמצע המשלוח. בעולם הזה, שעסק השילוח של החסידות הזיז את התינוקות הצידה (ולא ברור איך הם מגיעים כעת - רמז... בדרך הטבעית אולי) ועבר למוצרי מדף סטנדרטיים וחסרי קסם ילדות, בעולם הזה נכנס ג'וניור, חסידה משלחת מוצלחת, לנעליי ענק של בוס קשוח וחסר סנטימנטים.

כאן נכנס אלמנט ההורים היושבים באולם, המרכיב הלא כל כך סודי, שיספר את מה שכולנו כבר יודעים - בעולם האמיתי, על מנת להתקדם צריך להיות יותר עוף דורס מאשר חסידה והמילה "בוס" אומרת שצריך לאפסן את הרגש ולעבור לרציונל ואין שיטה טובה יותר עבור ג'וניור להוכיח למנהל שלו שהוא קורץ מהחומר הנכון מאשר לפטר את העובדת היחידה שאיננה חסידה - טוליפ. טוליפ היא יתומה מהורים, כיוון שלא נמסרה אליהם מעולם ואומצה על ידי מפעל השילוח של החסידות, היא חסרת כנפיים ומנסה לפצות על כך בהמצאות והרבה רצון טוב, ברגע שג'וניור נקלע לסיטואציית "לפטר", שם מתחילה העלילה לקרום עור וגידים, מגוללת ושופכת את אינספור הלבטים של אדם בדרך לקידום, בעיקר אלו אשר מדברים על הפיכה מחסידה לזאב (כן, גם הם מצויים בסרט, בצורות והרכבים שונים) ולאבד צלם אנוש, רק בשביל המטרה. הקידום לא טומן בחובו רק הצלחה מסחררת, אלא גם חבלי לידה קשים ומתסכלים.


(חסידוש, צריך אח דחוף)

ג'וניור וטוליפ נקלעים להרפתקאה, הכוללת מסירת תינוק שלא בתכנון של המפעל ושל האג'נדה הנוכחית השוררת בו. מהצד השני - המשפחה "המזמינה" של התינוק, אשר כוללת ערכים די זהים העומדים בפני בחינה, כאשר שני הורים עובדים במשרה מלאה ומהבית, מתקשים להיות יעילים, טובים ומוצלחים בעבודתם מבלי לזנוח את הקשר לבנם היחיד, שיוצר את כל הסיטואציה ומזמין לעצמו אח חדש, דרך ההורים תחילה ואחר כך גם דרך תוכנית המשאלות הנושנה של שילוחי החסידות. טוליפ וג'וניור הופכים, בשלב מסוים, לזוג צעיר לכל דבר ועניין והסיטואציה מוצגת בחן רב עבור ההורים הצופים וגם עבור ילדיהם, שכנראה לא יבינו לעולם את המסרים הבולטים, לפחות עד שיהיו הורים בעצמם. שני צידי המתרס עוסקים בתיעדוף של מטרות קרייריסטיות אל מול ילדים. כל חלק מוצג באופן שונה, אבל הרעיון הכללי הוא זהה. צחוק הגורל והסרט הוא על זוג צעיר שאיננו מורכב במאה אחוזים מגבר ואישה, אלא מחסידה זכר ונערה צעירה.

אין ספק שהקסם התינוקי והילדותי עובדים שעות נוספות ומצליח להיות יעיל דרך תסריט לא רע וסיפור נחמד. בגרסה האנגלית ישנם לא מעט שחקנים מוכשרים שכנראה גורמים לזה לעבוד ולעבור בצורה חלקה, כאשר השמות המשתתפים בסרט כוללים את ג'ניפר אניסטון, אנדי סמברג, קלסי גרמר, דני טרחו וטיי בורל, בגרסא הישראלית מפיחים חיים בדמויות המצוירות איתי חיון, ליאנה עיון ועמי מנדלמן, אשר עושים עבודה טובה, אבל כנראה פחות טובה מהצוות דובר האנגלית שמדבב את הסרט.


(בוא ל"שטיפת זאבים", קבל ווקס חינם)

לא פורץ דרך ולא יוצא דופן, אבל סרט מצוין עם המסקנות הרגילות והלעוסות אשר תוכלו לקחת את הילדים שלכם איתכם וללמד דרכו קצת על סדרי העדיפויות בעולם והמרכזי שבהם הוא תמיד לשים את הילדים מעל הכל, או לפחות למצוא את הדרך החכמה לשלב את הקריירה עבורם וזאת מבלי לאבד צלם אנוש. הצלחה מסחררת לא תהיה כאן, אבל סרט מתוק ומקסים להורים ולילדים, בהחלט מתקבל.