"הגל": הנה בא עוד גל גדול

אוגוסט נגמר עבר וחלף לו, החגים בפתח והיעדים התיירותיים כבר מיצו את עצמם כמעט מכל מקום ואתם מחפשים משהו חדש. אולי איזו ארץ מוריקה ומלאה כחול של ים, מיקס מלטף של עננים ושמיים נקיים ואם אפשר קצת הרים וירוק מסביב. הופ! נחתנו בנורווגיה. אבל מסתבר שגם שם לא רוצים אותנו ועל כן המפיצים הישראליים מצאו דרך לדלל את אוכלוסיית התיירים הישראלים לנורווגיה והוציאו אלינו את "הגל", שכנראה בכל מקום אחר היה סרט הוליוודי עם דוויין ג'ונסון (דה רוק). אתם תרשמו את הכפר הנורווגי הקטנטן ועוצר הנשימה הזה ברשימת היעדים התיירותיים שלכם בערך כל חמש דקות מפתיחת הסרט, כאשר הנופים המוריקים והמזמינים יקרצו לכם, אבל אזהרת הנסיעה פותחת את הסרט וגם חותמת אותו. אם תרצו להתפנק בנופיו המדהימים של גירנר, כפר הנופש האינטימי והמקסים הזה, אתם חייבים לקחת בחשבון שההרים המקיפים את הכפרונצ'יק המתקתק הזה מאיימים לקרוס בכל רגע נתון. אז... אורזים מזוודה?

כאן,כאמור, אין דווין ג'ונסון חסון ומסוקס, אשר מוכן, בפקודה, להרים אתכם דרך השריר התלת ראשי שלו מתוך מסוק, יש כאן איזה כריסטיאן (כריסטופר יונר, שהשתתף בסרט "האיש שנולד מחדש"), שבכלל נראה יפני לפרקים מרובים והוא גיאולוג ומה שפול ג'יאמטי פספס בענק ב"סאן אנדראס", מגיש יונר בתוספת משפחה ענפה וחיבה מוגברת לעינטוזים של הר אחד מעורער ברוחו ונפשו. הכי קרוב לסרט אסונות שחווינו בשנתיים האחרונות היה האסון הנוראי בו כיכבו ג'ונסון וג'יאמטי ("סאן אנדראס", כאמור) וזה היה יותר מדי הוליווד ומצוץ מכל אצבע, הפעם אתם תקבלו את המתח בבנייה איטית וללא לוחות טקטוניים שזזים כל רבע שעה ומשנים את כיווני החלקים של ארצות הברית ככיווני מחוגי השעון.


(כן, זה הזמן לברוח | צילום: יח"צ)

עד שלב מסוים הסרט עוד נראה ומריח מריאליזם, הוא לועס לאט לאט את העלילה ואז, איפשהו שם באמצע, הוא מתחיל להזיז את כל הטקטוניים שבסביבה ומאלץ את כל הדמויות המרכזיות של הסרט להסתדר עם עשר דקות למטרה פשוטה של מציאת מקלט או גובה מסוים ועבור כל אלו מגיעים רעיונות מק'גיווריים להישרדות אינסטנט. איפשהו בשליש או הרבע האחרון של הסרט הוא מתחיל הדרדרות תלולה לשלל הקלישאות ההוליוודיות ויוצר מן סופר גיבור מגיאולוג כחוש. הוא גם חוטא לריאליזם עם כל מיני פספוסים עלילתיים, אבל בגדול הוא נראה ומריח כמו סרט הוליוודי מצוי, רק קצת יותר טוב מהממוצע ובעיקר ללא מילה אחת באנגלית ועוד יותר מעניין וחשוב הם הנופים עוצרי הנשימה, שבאמת ובתמים גורמים לך לשכוח את מה שאתה יודע שעשוי לקרות ביעד התיירותי הזה, ומכריחים אותך להתחיל לארוז מזוודה ולהעיף את עצמך לשם.

אז כריסטיאן, הגיאולוג בעל הבייבי פייס, מקבל הצעת עבודה מהעיר הגדולה ומחליט להשאיר את גרינגר מאחוריו, משפחתו חצויה בהותרת הכפר הציורי והבית עם "הנשמה" מאחוריה, אבל הפטריארך הנורווגי החדש עדיין קובע דבר או שניים בסדרי העדיפויות המשפחתיים ועם המון תמיכה של הסביבה שלו, מקבל את האישור להמריא מבחינה קרייריסטית ולעזוב מקום קסום ומופלא מאחוריו. אבל רגע... נשאר עוד הקטע הקטן הזה של שינויים בדגימות האחרונות שנלקחו מההר, שנייה לפני שהוא יוצא (כמה הוליוודי ובונה עלילה) והמצפון שלו לא מאפשר לו לעזוב ולמרות שהוא לא מקבל שעות נוספות ממקום העבודה הישן שלו, הוא יוצא, באקט אחרון של דאגה, לבדוק את השטח ולראות מה מנסה לאותת לו ההר - צונמאי בדרך! זה מה שהוא מנסה לאותת.


(מה זה משנה שאת עוצמת עיניים? | צילום: יח"צ)

באמת שאין שום דבר מיוחד בסרט הזה מבחינה עלילתית, אבל הוא עולה על ידידיו ההוליוודיים בדרך בניית העלילה והצורה בה הוא גורם לנו להאמין קצת יותר מלגיבורים עם משפטי מחץ לעוסים וידועים מראש - רק תשמעו את ג'יאמטי ב"סאן אנדראס" ותבינו בדיוק את ההבדל בכתיבה עבור קלישאה לא מוצלחת באנגלית לאחת קצת יותר טובה בנורווגית. מעבר ל-יונר, שהוא השחקן והדמות הראשית אין יותר מדי שמות שיגרמו לכם להרגיש טוב אחרי שתשברו את השיניים בהגייתם ועוד יקרה שתכירו את פועלם מימים עברו. רק אחד - תומאס בו לארסן, מצלצל מוכר, כאשר השתתף בהצלחה כבירה, באחד מהסרטים הדניים המוצלחים של השנים האחרונות - "ניצוד" של מאדס מיקלסן.

הסרט יחתום לכם, עת סיומו, שאכן עלילת הסרט (לא!) מבוססת על סיפור אמיתי, אבל הסיפור הזה יכול להתרחש בכל רגע נתון וכל התנאים כבר מוכנים ומבשילים לכדי יצירת סרט מבוסס סיפור אמיתי, על בסיס ההכנה הרעועה שעשו בתשתיות של ההרים. יעד תיירותי אחד פחות בשביל כולנו וזה מצער, אבל סרט אסונות קולע, קולח, ישר ולעניין וכזה שמשתמש במינימום מושגים מבלבלים, ממעט בהעצמת דרמה בעזרת עוד ועוד רעידות ופשוט ניגש בזמן ולעניין לסיטואציות ש(רובן) עשויות לקרות באותו האזור בכל שלב ורגע נתון. בהחלט מרתק, מרשים ומשב רוח הוליוודי מרענן, דווקא לא מכיוונה של עיר המלאכים.