"קובו: אגדה של סמוראי": קובו וראו

אולפני "לייקה" כבר לא זרים לחובבי הקולנוע המצויר והמצוין בזכות האנימציה הייחודית שלהם - אנימציית הסטופ-מושן. טכניקת אנימציית הסטופ מושן גוררת אשליית תזוזה לחפצים ודמויות, אשר מוזזות מדי פריים למיקום שונה. אשליית התנועה מתרחשת בעזרת מיקרו-תזוזות של החפצים או הדמויות המוצגות בסצנה או סיקוונס מסוים. עד כאן לגבי מושגים וטכנולוגיות אנימציה שאולי לא הכרתם. לדברים ויצירות קצת יותר מוכרות, ניתן לפנות לשנת 2005, השנה בה אולפני לייקה פרצו עם מה שהיה ונחשב עד היום לאחד הסרטים המוצלחים ביותר שיצאו דרך האולפנים הללו. כלומר, עד היום ועד ליציאת הסרט על קובו, הסמוראי הצעיר. בשנת 2005 יצא הסרט "חתונת הרפאים" בבימויו של טים ברטון, אשף סרטי הנושא האפלוליים והביזאריים. כמה שנים לאחריו עלתה "לייקה" על דרך המלך פעם נוספת והשתמשה באותם הסממנים, שניתן היה למצוא בסרטו של טים ברטון, עם "קורליין", ספק אנימציה מרתקת וסרט ילדים, אבל כאשר נברו וחדרו אל תוך לב הסרט גילו שוב כי בתוך סרט הילדים, לכאורה, הוצגו אלמנטים מורבידיים ואפלים של אימה ושוב הפרידו את הסרט מאוכלוסייה צעירה.

הסרטים של "לייקה" כבר הוכחו ככאלו אשר אינם בנויים עבור כלל האוכלוסייה המשפחתית ובכך בידל את עצמו המותג "לייקה" והפריד את יצירותיו מסרטי אנימציה לכל המשפחה לכדי סרטי אנימציה בטכניקה מרתקת ולא פשוטה וכאלו בעלי אלמנטים קצת יותר אפלוליים ומרחיקי צעירים זבי חוטם למיניהם. הסרטים הבאים בתור הגיעו בתקופה הולכת ומתקצרת, אחרי הפרש ארבעת השנים בין הראשון לבין השני, הגיע "פארנורמן" בהפרש של שלוש שנים מ"קורליין" ולאחר שנתיים נוספות פרצו "הקופסונים" המתוקים, הדחויים והרצויים כאחת והרימו שוב את "לייקה" לעוד מסע הופעות. כעת ואחרי שנתיים נוספות, קיבצה "לייקה" קאסט מרשים למדי לדובב את סרטם האחרון, באנימציית הסטופ מושן לעת עתה וסיפרו סיפור אגדה סמוראי, כאשר הם הולכים ותופסים כיוון חדש ומשלבים אלמנטים מהמזרח הרחוק ומשלבים אותם עם סיפור אגדה סמוראי, מרתק, מקסים, שובה לב ופנטסטי.


(אני רוצה לנגן לכם משהו וזה הולך ככה...)

קובו חי את חייו בשלווה יחסית, הוא מטפל באמו במהלך הבוקר ואחרי שקיעת השמש ומתפרנס כיוצר אוריגמי מוכשר, אשר מפקד על חיילי האוריגמי שלו ומקים אותם לחיים בעזרת נגינה על השמיסן, כלי הנגינה הקסום, אשר אמו הותירה ברשותו. באמו סובלת משיטיון מסוים, לעיתים היא איתו ולעיתים היא קצת לא שם. היא מנסה לגונן עליו מפני רוחות משפחתה, אשר רדפוה בעבר ועל כן היא אוסרת עליו להימצא מחוץ למערה שלהם בשעות הלילה. קובו מנסה לדלות פרטים על אביו, סמוראי דגול אשר מסר את חייו על מנת להגן על משפחתו ומהנקודה הזו יגשש הקהל עד להתפתחות הראשונית בעלילה, ההתפתחות שתוביל את קובו מחוץ למערה אל עבר מסע קסום בחברתם של קופה וחיפושית ענק, שנרתמים להגנה על קובו במסעו אל עבר השגת חליפה קסומה, אותה ניסה אביו להשיג על מנת לספק הגנה למשפחתו. העלילה מתפתחת ברובה בקצב טוב והאמת די צפוי, מבחינת התפתחויות מסעירות ואם לא צפיתם אותן, כנראה שאתם משתייכים לקהל הצעיר יותר שהגיע על מנת לחוות חוויה, אשר ברובה מותאמת עבורו, חוויה שלא מתנפצת נוכח אלמנטים, שקצת חורגים מהאנימציה התמימה אותה מציג הסרט ברוב שלביו. כן, ישנם אלמנטים שיותר מזכירים ומשתייכים לז'אנר מתח ואימה, אבל הם ספורים ודי מתבקשים, בעיקר כאשר מדובר בתוצר מובהק של אולפני "לייקה".

הרפתקאתם של קובו ושני החברים החדשים בעולם שטרם הכיר כוללת מפגש עם יצורים מיתיים מעולם האגדות המזוויעות וכוללת מסע התבגרות, אשר בסיומו הוא יעשה את הצעדים המתבקשים על מנת להפוך לסמוראי שלם, בניסיונותיו להשיג את השריון, החרב והקסדה, אשר יכתירו אותו כאחד כזה. מעבר לניסיונות להשגת הגשמי, הוא מוכרח להשיג גם שלמות רוחנית, אשר במקורה מכריחה אותו להתמודד עם שדים מהעבר וגם עם העובדה שהוא נוסע עם שתי חיות וללא שני הוריו, אשר עוזבים בשלבים מסוימים של חייו ומותירים אותו במסלול התבגרות מהיר. הסרט משתדל לשמור על שילוב בין אלמנטים מעולם סרטי הילדים, מעולם ההרפתקאות וכאמור על קורטוב מעולם האימה, אבל בשביל להגיש את התבשיל המחומם הזה ישר לגרונות שלכם, הסרט מקפיד לאזן בכל שלב אפשרי עם הומור מדוד ואפילו קצת יותר, כדי שהכל יירד היטב ובקלות בגרון של כל אחד מהצופים, אשר מעבר לחוויה הוויזואלית נכנסים לעולם מענג של בידור קליל, בכל שלב שנראה שהסרט תופס כיוון רציני ונטייה לכובד משקל מסוים.


(לדגדג אותו בכף היד?)

מעבר לקאסט המרשים, עולה וזורח במאי, בסרט הבכורה שלו - טרוויס נייט, אשר הפיק את "פראנורמן", "הקופסונים" והסרט הנוכחי, הוא גם הבמאי שלו. העבודה במחלקת האנימציה השתלמה ונייט מגיש תענוג וויזואלי וכזה המבוים היטב, מכיר לקהל נופים רחבי יריעה ומרשימים וכמו כן דואג לחוויה עבור הקהל שנהנה ממגוון פיתולים עלילתיים, המגובים בעומק נארטיבי, עושר סוגתי וחוויה מבוצעת היטב מכל קצוותיה. שרליז ת'רון מגלמת את הקופה הנודדת לצידו של קובו, היא דמות אימהית, חמה ומגוננת וכזו שנופלת מדי פעם למלכודות קומיות ולא מעט בזכות חיפושית הענק, המדובבת היטב על ידי מת'יו מקונוהיי (שכל כך נשמע כמו ג'ורג' קלוני במרבית השלבים, עובדה שרק משפרת את החוויה למי שלא היה לו מושג לגבי המדובב). החיפושית היא האתנחתא הקומית המרכזית של הסרט ובשביל כל פליטת פה שלה שווה להישאר מרוכז למשך מרבית שלבי הסרט. את קובו עצמו מגלם ארט פרקינסון (השחקן הצעיר ההזניח לעת עתה, אשר גילם את ריקון מ"משחקי הכס") בתפקיד לא רע בכלל וכזה שיכול לתת לו את הדחיפה, לה היה זקוק ולא כל כך קיבל בסדרת המופת בה הוא שותף בתור משתתף נשכח למדי. רייף פיינס מגלם את מלך הירח בתפקיד קטן למדי ולצידו, באותו סדר הגודל של תפקיד מגלמת רוני מארה את שתי האחיות התאומות, אשר רודפות את קובו ואימו.

אגדתו של קובו היא פאר יצירה של אנימציה מורכבת ומשובחת, הסיפור של קובו הוא משב רוח קיצי ומרענן שפשוט כיף לחזות בו קורה, בעיקר בטכניקה שהוא מוצג. השילוב בין הקאסט המוצלח, האנימציה המרתקת וגם הנמכת האלמנטים ה"מפחידים" אל מול אלו המשתייכים לעולם האגדה וההרפתקאה, כל אלו הופכים את הסרט לכיף אחד גדול שיש לקולנוע להציע, בעיקר בימים בהם הוא בעיקר עוסק בגיבורי על בקצב מסחרר, הסרט הזה לוקח אוויר ונשימה פנימה ומחזיר קצת מהקסם של הילדות בצורה מרהיבה ומרתקת.