"המסתנן": שוב שובר שורות

בריאן קרנסטון כנראה לא ירוץ עם התפקיד הזה לטקס פרסי האוסקר, אבל ללא ספק הוא עולה על המסילה המובילה להצלחה פעם נוספת. אחרי שסיים את אפיזודת "שובר שורות", קרנסטון הסתפק ברסיסים טלוויזיוניים וממש לא הרשים על המסך הגדול, כאשר בין היתר כיכב בקושי במשך חצי סרט ב"גודזילה" המשמים והאחרון במספר החידושים האינסופי שלו, בסרטי B כושלים ודיבב קצת ב"קונג פו פנדה". אבל בשנתיים האחרונות משהו זז אצל השחקן הוותיק שעבר רנסנס בזכות סדרת המופת ההיא. בשנה שעברה הוא פשוט התפוצץ על המסך בתצוגה, השווה אוסקר, ב"טרמבו" והפסיד (איך לא?) בקרב חסר סיכוי לליאו באחת הזכיות הצפויות והמפומפמות ביותר בעשורים האחרונים. עוד, בתחילת השנה הוא גילם את לינדון ב. ג'ונסון בסרט הטלוויזיה All The Way, אשר זכה לביקורות חיוביות ועכשיו הוא מחזיק, כמעט לבדו את הסרט הנוכחי.

"טרמבו" היה מבוסס על מקרה אמיתי וכך גם במקרה הנוכחי, רק שהפעם ישנו חוט מקשר בין העלילה הנוכחית לבין זו שנפרשה על פני חמש עונות ב"שובר שורות" האלמותי - חוט הסמים. וחוט מקשר נוסף הוא במדיום הטלוויזיוני, כאשר שתי סדרות טלוויזיה, אשר דשות בנושא הסמים. מעבר לסדרה ההיא, בה כיכב קרנסטון, ישנה סדרה נוספת, אשר מתעסקת בדיוק בברון הסמים שייצר עלילה עבור הסרט הנוכחי - פבלו אסקובר שמו. הסדרה "נרקוז", אשר בפברואר תישפך מכיוון "נטפליקס" לעשרה פרקים, תיארה את מאבק סוכנויות הביון האמריקאיות בברון הסמים בתוך קולומביה, בעוד הסרט הנוכחי מדבר על המאבק האמריקאי מבית.


(יש למישהו מפית? | צילום: גטי אימג'ס)

"המסתנן" עוסק בסוכן של רשות המס, אשר פחות או יותר מגייס את עצמו למשימת הסתננות כמעט בלתי אפשרית, במעקב חדשני למדי במאבק בסמים והכספים המתגלגלים מהקרטלים הקולומביאנים, אחרי הכסף של אסקובר ומשתפי הפעולה שלו. קרנסטון מגלם את רוברט "בוב" מזור, מכור לעבודתו ולשירותו עבור המדינה, כל כך מכור שהוא מסכן את עצמו ואת משפחתו, איך נאמר.. שלא הכי לצורך, כאשר משימתו האחרונה לפני המרדף אחרי כספי הסמים של אסקובר, נותנת בידיו את האופציה: פרישה או הישארות במקום עבודתו. הוא מתחזה לאיש עסקים לגטימי, אשר מלבין כספים ויוצר קשר עם גורמים להלבנות כספיו של אסקובר בארצות הברית והבור המושחת שהוא מגלה לנגד עיניו רחוק מאוד מלהיות כזה סגור או אפילו קרוב לסגירה. כל השת"פים אשר נוצרים למען הלבנות הון הסמים של הקרטל ממדיין, קושרים קשרים עד לאילנות גבוהים מאוד ומציגים כוחות עצומים, אשר מניעים את הכלכלה האמריקאית וזאת חרף ההתבטאויות של נשיא ארצות הברית באותם הימים (רונלד רייגן) והמצוד שלו אחרי הקרטלים והסמים הקולומביאנים.

למזור יש גם שותף קרוב, שונה ממנו בתכלית תמציתו כאדם, אבל מבריק כמו שד, אמיר אבראו המגולם על ידי ג'ון לגוויזמו הנפלא. השניים יוצאים למרדף סבוך וארוך ובמסע אחרי הכספים המתגלגלים מקרטל מדיין ועד לאחרוני המלבינים האמריקאים. במסע הסבוך והפתלתל הזה הם הולכים בדרכים מוכרות של לא מעט סרטים המספרים את סיפורם של סוכני חרש ("דוני בראסקו" התגלגל לו על קצה הלשון), אשר נקשרים כל כך חזק אל תוך עולם הפשע, עד שהם לא מצליחים תמיד להבדיל בין טוב לרע ובין מציאות למציאות החלופית של הדמות החלופית שלהם תחת המסווה. חלק מהדרך הכה מוכרת היא כמובן עימות עם חיי המשפחה והמשפחה עצמה וכמובן עם דחפים ורגשות אנושיים, אשר מתפתחים עם הזמן אל מול הפושעים.


(עזבו אתכם מקוקאין, בואו נמכור קריסטל מת' | צילום: גטי אימג'ס)

בראד פורמן, אשר ביים עד כה שני סרטים בינוניים ("הגניבה", שגם שם לגוויזמו היה חלק מהקאסט ו"ההימור") ועוד אחד טוב ("סנגור במבחן"), לא סוטה מהתבנית המוכרת בסרטים מהסוגה הנוכחית ולוקח אפס סיכונים, כאשר הוא ממצב את קרנסטון בסוג של איזור נוחות, הבימוי די בנאלי והסיפור מספר את עצמו טוב, כלומר קשה להרוס סיפור טוב שהתקיים בעבר וכאשר יש תצוגת משחק נפלאה כמו של קרנסטון וגם הסיפור כבר כתב את עצמו בהצלחה מרובה, אז אין יותר מדי מקום לטעויות ולפאשלות וזאת על אף שפורמן עדיין מחפש את עצמו ועושה זאת בזהירות מרבית.

קרנסטון ולגוויזמו באים לעבוד ובונים את הדמויות שלהם באופן וצורה אמינים בהחלט, כלומר ללגוויזמו יש כבר את התווית הלטינית קלת הראש שלו, לא משנה היכן הוא ידרוך הוא יכול להשתמש בזה והוא עושה זאת בסרט הנוכחי ובריאן קרנסטון מתפקד נפלא בתור זן קצת שונה של "וולטר ווייט", כאשר יש לו תדמית של שימור איש משפחה ועימה תדמית אפלה יותר, במסווה ובתפקיד. השאיבה המוחלטת הזו לחיי הפשע וההליכה על הקו הדק בין מעידה לטובת העולם המפתה הזה הם הליבה של הסרט והם החומר המשמר עבור הצופים בסרט, למרות שהוא קצת חורג והולך לאיבוד בשלבים מסוימים ומועטים בו. בתור הסיידקיקס המועילים תמצאו גם את אמי ריאן, בתפקיד קטן וחד, דיאן קרוגר בתצוגת משחק מהטובות שהציגה עד כה ואיך אפשר להותיר סרט בניחוח פשע-סמים לטיני ללא בנג'מין בראט הבלתי נגמר? גונב את ההצגה לכל הדמויות הקטנות והזוטרות דווקא רובן אוצ'נידיאנו, אשר מגלם את גונזאלו מורה ג'וניור, שנותן יופי של הופעה - מטורפת, פסיכית ופשוט מצחיקה בים של עצבים מרוטים ורצינות תהומית.


(מי אמר בראט ולא קיבל?)

לא תמצאו הרבה קורלציות והתאמות בין הדמויות המוצגות, כמקושרות לאסקובר בסרט הנוכחי ובסדרה "נרקוז" החוזרת אלינו לטובה בחודש הבא, אבל בהחלט תמצאו רסיסים של אכזריות, אשר אפיינו את "אנשי המשפחה" הקולומביאנית ההיא. כמו כן ומהצד השני של המתרס, תמצאו את הסוכנים אשר מוכנים לסכן כל כך הרבה ולא בשביל תהילה, אלא בשביל תחושת סיפוק ומילוי חלקם במערך הצדק, תחת הדגל המתנופף של הדוד סם והמאבק שלו בכספים "המלוכלכים" שחודרים אל ומקולומביה וממשתפי הפעולה של ברון הסמים. הניווט העלילתי פשוט ביותר והסצנות קלות למשתמש ומותחות בחלקים לא מועטים במהלך הסרט, העלילה זורמת והסרט קולח במרבית חלקיו, טוב היה עושה פורמן לו היה מקצץ שומנים מיותרים, אבל התוצאה הסופית, שאולי לא כל כך שווה קולנוע, היא טובה מאוד ולו בגלל הסיפור המרתק והמותח וכמו כן בגלל תצוגת המשחק הנפלאה של בריאן קרנסטון, שהשנה הבאה כבר הולכת להיות עמוסה וצפופה ביצירות קולנועיות ואתגרים מקצועיים, שאולי יעזרו לו לקחת את עצמו לקצוות נוספים ומחוזות חדשים. יש בהחלט למה לצפות.