"משחקי חובה": כל האמת

הגל של ג'ניפר לורנס ("משחקי הרעב") חלף עבר לו, הגל של שיילין וודלי נתקל בשובר גלים והתנפץ לא פעם והוא כבר מזמן בסימן החלשות, על "הרץ במבוך" כבר אין טעם לדבר וסרטי פוסט אפוקליפסה של צעירים הולכים ושוככים, אז למה שלא נמציא עוד "משחקי..." ונזרום על העידן שלפני? העידן שבו הטכנולוגיה שאבה אותנו כל כך חזק לתוכה, שכבר קצת שכחנו אמות מוסר וכיוון כללי.


עברת את גיל 16? תביאי תעודת זהות | צילום: IMDB

בימים שבהם נערים ברחבי העולם (וגם באשדוד) מקפדים את חייהם, או לפחות מתקרבים לכך באופן מטריד למדי, בגלל שיגעון "פוקימון גו", מה הפלא שסרטים כמו "משחקי חובה" נראים כמו מה תמונת מראה לתהליך המתרחש אצלנו ברחובות או ברחובות של ניו יורק, אשר היא טיפה יותר גדולה מארצנו.אפשר היה להתחיל ולספר על הסרט "בעולם שבו...", אבל העולם הזה, גבירותיי ורבותיי, הוא העולם שלנו ואם הפוקימונים מסובבים לאנשים את הראש ומוליכים אותם למותם בלי להתכוון בכלל, אז הסבירות שגיימרים יובילו נערים צעירים לחפש את מותם ולו רק לצבור מעריצים וקצת ג'ובות, היא סבירות גבוהה למדי.

הסרט הזה לא קיבל גל פרסומי כמו שאר סרטי הקיץ המאוירים לשעבר, הוא לא נחשף והתבלט מעל ומעבר לאחרים, אבל משהו בטריילר שלו אמר שזה הולך להיות אחד הדברים המגניבים של הקיץ, לנוער וגם למבוגרים וביקורתיים יותר. וכפי שהוא הוצג בטריילר, כזה הוא בדיוק על המסך ובאורך מלא ונכון של שעה וחצי. הוא פונה לקהל יעד צעיר בעזרת כוכבים צעירים וקרובים של כוכבים וותיקים ומפורסמים קצת יותר, אבל מלבד שם המשפחה המחייב, שלא פעם נמצא בעוכריהם של דייב פרנקו ואמה רוברטס הצעירים, הם מעניקים לצופיהם הופעה ראויה, כפי שהעניקו בלא מעט סרטים לפני הסרט הנוכחי.


99.....100...יאללה, אפשר לרדת | צילום: IMDB

וי (אמה רוברטס, אחיינית של... אתם יודעים) היא הילדה היפה, אבל היציבה והשקטה שבין חבריה וחברותיה, יציבה במשמעות של משעממת עבור בני הנוער הנוכחיים, היא לא אקסטרים, היא דלוקה על החתיך של השכבה, שחקן הפוטבול הפופולארי והיא מצלמת אותו לרוב. היא נחשפת לראשונה, בזכות חברתה הפרועה, למשחק און ליין אקסטרימי, בו הגולשים והצופים מחליטים על משימות לנועזים שיסכימו לקבלן וזאת תמורת פרסום זמין ומהיר וכמובן כסף זמין יותר לחשבון הבנק. המשחק הלא תמים הוא בעל חוקים ברורים וזמנים מוגדרים, אבל עם משימות משתנות ובלתי צפויות, שמה לעשות, גם בוחנות את אומץ ליבם ורצונם ללכת עד לקצה של אלו שמוכנים לקחת את אותן משימות.

וי עושה שינוי קיצוני בדרך מחשבתה ונסחפת אל המשחק, כאשר הצופים בוחרים בה ובאיאן (פרנקו, אח של...יו נו) למלא משימות משותפות והולכות ומשתדרגות. ככל שהמשחק והסכומים מתקדמים, המשימות הולכות ונהיות קיצוניות יותר ויותר והשניים מתחילים לעמוד בסכנת חיים. מבלי לגלות פרטים חושפניים על סיום הסרט, אפשר לומר שהוא לא עמד בקנה אחד עם הרמה של מרביתו. אל מול קצב אירועים מסחרר ולא צפוי, הסרט דעך מעט בסיומו והיה אפשר לחלוב הרבה יותר מהעלילה הבלתי צפויה והקצבית הזו.


(נשאר לך קצת לכלוך שם על השפתיים | צילום: גטי אימג'ס)

בימי קיץ מהבילים, בהם ג'ייסון בורן עולה (ועולה) בקצב אש, מסעיר וחסר מעצורים, "משחקי חובה" נותן מאבק ראוי בגזרת הלהיט המרענן ואפילו בגזרת האקשן למאט דיימון המתקמבק בתפקיד חייו. גם אם האפוקליפסה לא נמצאת בתור אקספוזיציה, יש לצופים הזדמנות לבחון את האופציה שלה להגיע במהרה והם מקבלים בפעם המי יודע כמה סרט, אשר אומד את יחסי הדור הצעיר עם הטכנולוגיה. מאזן הכוחות העדין שבין הדור הצעיר לבין הרשתות החברתיות והזמינות שלהן, בכל רגע ובכל מקום, נבחן מכל זווית וכיוון, בעזרת טכנולוגיית צילום מתוך כל מדיום צילומי אפשרי. יכולת התמרון בין זוויות וטכניקות הצילום כמעט שוות ערך ליכולת התמרון של האוחזים בגזר, במשחק עצמו, על המאותגרים הצעירים ועל הצופים שלהם.

ככל שאתה צעיר וחסר ביטחון, יש לך את הרצון להוכיח אחרת וככל שהשנים חולפות, הטכנולוגיה והזמינות שלה עבור בני הדור הצעיר, הולכות ומתקרבות, כך מקבלים הצופים את החוליים של הדור הנוכחי, אשר אוהב לתעד הכל וקצת פחות לעזור ברגע האמת. מבחינתם עדיף לחזות, לתעד ולהעלות מאשר להיות מעורב וגם אם חיי אדם נמצאים בסכנה, זה לא אומר שהמצלמה תרד והיד תעלה להושיט ולהגיש עזרה ואלו הן בעצם הנקודות המרכזיות שמנחית עלינו ולא בפעם הראשונה בקולנוע הנוכחי, צמד הבמאים הנרי ג'וסט ואריאל שולמן, שעבודת מצלמות ריאליסטית לא זרה להם (ביימו שני פרקים מסרטי "פעילות על טבעית" ואת הסרט התיעודי "קטפיש").


(סיבוב קטן בעיר וחוזרים | צילום: יח"צ)

מפלט קליל לצעירים וגם לקצת יותר מבוגרים מהם, סוף שמנחית את המקוריות קצת למטה, שני במאים טובים, אשר שולטים ברזי המצלמות ושני שחקנים עולים בסצנה ההוליוודית הצעירה, שיש להם כימיה טובה ומגניבה וממש בדיוק כמו שגירו אותנו בטריילר כך הם מספקים בסרט. לא סרט השנה ולא כזה שייכנס לתוך תיקיית סרטי הנוער בעולם חרב, אבל אולי מקום שהולך ומסמן פעם נוספת את המקורות לחלק מהסרטים על אותם עולמות קורסים וכזה שמגיש לצופה את הכל באווירה הרבה יותר קלילה ונגישה.