"מכסחות השדים": עוד קצת מהעיסה הירוקה

תמו ההשתוללויות ברחבי הרשת ואולי קמו מחדש, על ידי מרבית המקטרגים, אבל אין ספק שהסרט הזה יוציא גם הרבה מהם מחוץ לעמדה המקורית שלהם ויעביר אותם לצד אלו שצחקו בכיף מפארודיה, שנעשתה ברוח ועל בסיס הקומדיה משנת 1984. הגל המודרני של נשים, המככבות בסרטים שפעם היו שייכים ביג טיים לגברים, ממשיך לשטוף את הקולנוע ההוליוודי. מליסה מקארת'י מובילה אותו ומוכיחה בפעם המי יודע כמה שאישה לא חייבת להיות עדינה, מנומסת ויפה ולשרת את כל מה שלימדו אותנו לחשוב שהוא נשי. אישה לא חייבת להיות נשית, לפי מה שמקובל היה לחשוב עד כה, היא יכולה להיות גסת רוח, שמנמנה, חצופה ומצחיקה ודווקא בסרט הנוכחי זו לא מליסה מקארת'י שנותנת הצגה קומית משובחת, זו דווקא קייט מקינון הפרועה, אשר לוקחת כל חלק טוב וקומי בהצגה הזו, שנקראת "מכסחות השדים" ובאמת מכסחת כל חלקה יבשושית והופכת אותה לרגע קומי נפלא.

מי שזכתה לקיטונות של בוז וגזענות היא לסלי ג'ונס, חברת צוות נוספת מ"סטרדיי נייט לייב" (כמו גם מקינון), שאילולא הפיאסקו הגזעני, אליו נקלעה בגלל צבע עורה והמראה הכללי שלה (הדי גברי, יש לומר את האמת), הייתה יכולה להיות חשופה, בצדק, לביקורות על משחקה ועל הדעות הקדומות שהיא מיטיבה לשמר, דרך משחקה, של אישה שחורה (ודווקא אינטליגנטית למדי), שמעדיפה להיות הכי בולטת בצעקות, דיבור שכונתי וסיסמאות סלנגיות, שאוכלוסיה שחורה שלמה מנסה להתנער מהן השכם וערב. היא מצחיקה ובכך אין ספק, אבל הסרט הזה, שעלה על טיל מכל כך הרבה כיוונים, היה עושה בשכל אם היה נותן תפקיד אלגנטי או מרוסן יותר לשחקנית השחורה שלו בקאסט והיה מונע ביקורת מוצדקת על הדמות הטיפוסית, אותה היא מגלמת.


(אז למי אתם תקראו? | צילום: EmpireOnline)

הסרט הנוכחי הוא סוג של אתחול ורימייק לסרט המקורי, הוא לא רק סרט בנות, אלא מנסה להיות סרט לגיטימי של מכסחות שדים ורוחות, ללא התעלמות מוחלטת מהסרט המקורי, שכן שניים מכוכביו רובצים למספר דקות בקאסט הנוכחי, בתפקידים קטנים וחסרי משמעות. קריסטן וויג ומליסה מקארת'י מגלמות צמד מדעניות שדרכיהן נפרדו, לאחר שכתבו ספר על נוכחות וישות מעולם אחר ובעוד אחת (וויג) מנסה להתנער מזכרונות הספר ולפתח קריירה רצינית במוסד מכובד, השנייה ממשכיה עם שותפה חדשה (מקנון) לנסות ולהוכיח לעולם כי יש רוחות ושדים ולא רחוק היום ממתקפה של אותן ישויות על העולם השליו, בו כולנו חיים. דמותה של ג'ונס היא הדמות המאולצת והפחות קשורה לחברות המשכילות והיא עובדת רכבת תחתית שפוגשת רוח אחת (יותר מדי) ומחליטה לתעל את כישורי הרחוב והידע העצום שלה על ניו יורק, על מנת לתת כתף לחברות הנלחמות ברוע החדש העולה מן הביבים ומכל מקום אפשרי בו שותל גיק מתוסכל (ניל קייסי, עוד חברת צוות מ-SNL) רוחות קריפיות.

הסרט, כמה שהוא מנסה להיות לגיטימי בזכות עצמו ולא בגלל העניין המגדרי, עדיין מדגיש חזק מאוד את העובדה שעצם העניין שה"מכסחות" הן נשים, תורמת להתעלמות מעבודתן ומהעובדות שהעלו אל מעל פני השטח ובשביל לעשות את החגיגה המגדרית שלמה יותר הן מוצאות פקיד, חתיך הורס, בגילומו של כריס המסוורת', אשר היופי הוא היתרון היחיד שאפשר למצוא בו. הוא אהבל מקצועי ובאמת היחיד שמשיב לבקשה שלהן לפקידה במשרדן החדש. המסוורת', שניחן בכישרון קומי, מעבר לכישרון המשחק ויופיו הבולט ובתפקיד הנוכחי הוא פשוט מקצין כל רגע גיחוך מ"ת'ור" ומעצים אותו אל על כאשר הוא יוצר, בקומדיה על בסיס נשי, את אחת הדמויות המוצלחות וגונב, כמעט באדישות, את ההצגה בזכות כשרון המשחק הקומי ובעצם ממשיך את הקו ההפוך על הפוך, בעוד הנשים הן הגיבורות, הוא הדביל המושלם.


(אתנחתא קומית שבקומיות | צילום: יח"צ)

פול פייג, הבמאי של "מסיבת רווקות", "עצבניות אש" ו"מרגלת" מוסיף עוד סרט עם כוכבות ראשיות נשיות והוא מסתמן כאדם הנכון להפוך את הנורמות המקובלות בהוליווד על פניהן, הוא ממשיך לתת חופש קומי לנשים חזקות ורותם למשימה את כוכבי העבר ובשילוב עם הומור מאוד מודע לעצמו ופשוט מוצלח, הוא מצליח להוציא ולזקק רגעים קומיים מוצלחים ולשלב אותם ביחד עם תסריט קליל ועל אף שהסרט נמשך קרוב לשעתיים, קשה לומר שמרגישים סחיבה ומשיכה יתר על המידה, עובדה שאי אפשר לומר על מרבית הסרטים בקולנוע שנמשכים חצי שעה יותר ממה שהיו צריכים להימשך.

עצם העובדה שהסרט הזה נוגע בנקודה רגישה וקלאסית, אפשר לומר ולא סתם לוקח קומדיות נעורים, סרטי ריגול או סרטי אקשן על פרטנרים גבריים, עצם העובדות הללו מראות תמונת מראה להוליווד והמוני מעריצי סרט הקאלט, בכיכובם של ביל מארי ודן אקרויד, תמונת מראה לא מלבבת במיוחד והיא טוקבקים מרושעים ודיסלייקים לטריילר נחמד ולא מזיק והכל בגלל שנאת העובדה שנשים וקומדיות נשים הולכות ומשתלטות על כל חלקה טובה בקולנוע ההוליוודי של היום. כבר לא מדובר בקומדיה זניחה או בז'אנר שהיה שייך פעם לגיבורים גבריים, את זה הם יכלו לסבול עד כה, אבל כאשר נוגעים בציפור הנפש של מעריצים של הקומדיה משנות השמונים, הרבה רפש לא נעים יוצא החוצה וטוב שפייג מצליח לסובב את הזרקורים גם לעוד מקומות חשוכים, מעבר לסרט הראוותני שהוא מייצר עבור צופיו.


(כאן כדי להישאר, תתרגלו! | מתוך כרזת הסרט)

כן, יש עוד הרבה עבודה על מנת להיפטר מהרגלים ישנים, כמו למשל לסלי ג'ונס ותפקידה השערורייתי ולא בהכרח מצחיק ברמות אחרות ממה שהורגלנו זה עתה מדמות "שחור" טיפוסית או עצם העובדה שקריסטין וויג (שהיא במקרה או לא, היפה בנשות המ"כסחות") שחומדת בפקיד האידיוט, על אף טיפשותו ובגלל מראהו החיצוני. העובדות הללו מראות שהמטמורפוזה הושלמה, אבל השדרוג עדיין מתעכב בכל הנוגע לתפקידי נשים אשר מנסים לדחוק או להשוות לתפקידים הגבריים.

בסך הכל ובסופו של דבר "מכסחות השדים" היא קומדיה קלילה וזניחה למדי, עם כל הטעם הקיצי וההומור הנדרש בשביל למלא אולם של צעירים, שלא גדלו על קלאסיקת העבר, שכבודה במקומה מונח והיא מיועדת עבורם וגם קורצת אל עוד כמה מגזרים, שלא בטוח מצליחים לעכל עד היום את התפיסה ההוליוודית החדשה. כן, הנשים שולטות והן כאן להישאר, אז כדאי להתרגל, אחר תהיו היעד הבא לכיסוח של הרביעייה השנויה במחלוקת.