"אדי הנשר": על כנפי נשרים

סיפור די יוצא דופן, גם בנוף דרמות הספורט השבלניות שאנחנו רגילים לגמוע בדרך כלל. ממש לא סיפור קלאסי של כיבוש המקום הראשון או מדליית הזהב, אלא סיפורו של ילד שפשוט חלם להיות ספורטאי אולימפי וממש לא נתן לשום דבר להפריע לו להגשים את החלום הזה, החל מאב התומך בהיותו פועל רגיל מהשורה, דרך נציגי ממשלה ביורוקרטיים ופוליטיקאים מטונפים מהדרגה הנמוכה ביותר וכלה במסלול קפיצה מושלג, אשר נותן, בגדול, שתי אופציות לצאת ממנו ומקרי הביניים הם מועטים ובקושי קורים.

אדי אדוארדס היה ילד עם בעיות רגליים, כך הוא מוצג ברגע הראשון שאנחנו פוגשים בו, הוא גם מוצג בתור ילד חולמני שבורח באמצע הלילה להגיע לאולימפיאדה והוריו, אשר כבר מורגלים לשיגעונות שלו, אצים רצים לאתר אותו ולאפס אותו בחזרה לחיי הבינוניות השגרתיים שלהם ושלו (לפחות לשם הם מכוונים). ברור שמהאקספוזיציה הזו ייצא סיפור אנושי גדול ומרגש והוא אכן כזה, אבל לא מבלי לתת לו איזה שהוא טוויסט קומי, כלומר, לא לפרוט רק על מיתרי הלב, אלא גם להקליל את האווירה הרגשית ולעדן אותה, כאשר לצד דרמות גדולות ומרגשות מפנה הבמאי את קהל צופיו גם לצד המעופף, שהוא דומיננטי אצל אדוארדס.


(ניחוש אחד מי זה אדי "האמיתי")

לא בכדי זכה לכינוי ה"נשר", כיוון שהכינוי נבע מפעולה אשר ייצגה אותו בהיותו הרבה מעבר לספורטאי שגרתי ומשעמם. הדרך של אדוארדס לפסגה כלשהי עברה כמובן דרך עינוי לוקאלי של הוריו, בילדותו וגם דרך ניסיונות רבים בכמה סוגי ספורט אפשריים, איתם יכול היה לקחת את חלומותיו לשלב הבא. ברגע שהוא פוגש במטרה המועדפת עליו הוא חדור מוטיבציה וממוקד אך ורק בניסוי להבין ולהפנים את הספורט, כאשר המניע המרכזי שלו הוא מוטיבציה עצומה ורצון להצליח. הסרט נבנה בצורה מדורגת ומזורזת, כאשר העלילה רצה מהר מאוד משנותיו הצעירות אל עבר בגרותו וההחלטות האמוציונליות אשר עיצבו את דרכו אל עבר המטרה הלא פשוטה. אין דרך אחרת להציג את הסיפור המקסים הסה מבלי להכניס קומדיה לז'אנר כה רציני כמו דרמת ספורט. הסיפור של אדוארדס פשוט מחייב שחקן ראשי, שנוהג בקלות ראש וגם עלילה זורמת עם הרבה גיחוכים, שימחישו בצורה הכי קרובה למציאות את מה שעבר ועשה אדוארדס הצעיר.


(קפיצה קטנה. זה שלך.)

יו ג'קמן מפנה את הבמה לטארון אגרטון, שדי התגלה ב"קינגסמן" ומאז לא מתכנן ממש לעצור באף תפקיד. הוא מגלם את אדי אדוארדס, האיש והחלום, שעושה הכל על מנת להגשימו והוא עושה זאת באופן מצחיק, שנון וחד. כמה סרטי דרמת ספורט כבר ראיתם, שמרבית העלילה מסופרת דרך ז'אנר קומדיה ובאופן הכי בלתי סביר שיסופר. כך הוא סיפורו של אדוארדס; לא סביר בעליל ויוצא דופן וממש לא הסיפור שמציג גיבור ספורטיבי קלאסי. אם אגרטון מגלם גיבור שהוא אנטיתזה לגיבורי דרמת ספורט, דווקא ג'קמן משיל מעורו את סכיני הזאבון ונכנס בחלקלקות לתפקיד קלישאתי של מאמן הווה, הנושא עימו חתיכת סיפור ספורטיבי עצוב בתור ספורטאי עבר. הקלישאה הזו צפויה למדי, אבל ג'קמן מספר אותה בצורה קולחת ואמינה ומצליח לעגל פינות שמאלץ לכדי תענוג של קינוח מעורר תיאבון.

הסרט מרוויח כל כוכב וחצי כוכב בציון שלו, והוא פשוט פנינה קולנועית נפלאה שלא כדאי להחמיץ, גם בגלל הסיפור, גם בגלל התסריט, המשחק והביצוע הסופי. דרמת ספורט לא שגרתית, כזו אשר זורמת וקולחת ולא מכילה טיפת שומן מיותרת מבחינת אורכה. לראות ולהתאהב.