"הג'וב הצרפתי": עובד בבסטיליה

גלובוס מקס החליטו לפנק את צופיהם בהקרנת טרום הבכורה. דרינק וסרט על הגג של עזריאלי, נפתחת מסורת קיץ מסודרת ומעניינת. איכשהו השילוב בין סרט על הגג, משקה חינם וסרט אקשן, במסגרת כרזתו מחזיק אידריס אלבה אקדח ומכוון למעלה, השמיימה, לא משך ולא מושך לחשוב שיש כאן משהו מיוחד מסתתר, מלבד בידור קיץ קליל בחסות הגג, בעל הבריזה התל אביבית והאווירה. אתם לא לגמרי תטעו, כאשר תגיעו לחזות באלבה ומאדן (ר.סטארק במיל') שותפים לסרט אקשן, אבל כאשר הציפיות הן בגובה קומת -1 בחניון מגדלי עזריאלי, אזי העלייה לקומה השלישית ולגג המתחם כוללת בתוכה גם את ההפתעה מהסרט המהנה והמבדר הזה.

קצת לפני הת'כלס על הסרט, אי אפשר להתעלם מהתרגום המגוחך. כרזת הפוסטר זועקת בענק: "הג'וב הצרפתי" וקצת למטה, מתחתיו לוחש התרגום, הלא סימולטני כלל, לשם הסרט: "יום הבסטיליה" (אל פירושו נחזור תיכף ומיד). ידוע שמאז "הג'וב האיטלקי", בכיכובו של מארקי מארק וולברג, כל סרט עם אוריינטציה כלשהי לג'וב תרמית ומתקיים במדינה כלשהי, יקבל את התיוג "הג'וב" והטייה עם שם הארץ. אז מה? בגלל שהעלילה מתרחשת בצרפת זה אוטומטית הופך את הסרט ל"ג'וב הצרפתי"? כרגיל סימן גנאי למתרגמים הישראלים שממשיכים לבנות על המכנה המשותף הנמוך ביותר של צופיהם וחשים שהמילה "ג'וב" תעורר בהם מן רגש פרימיטיבי, כזה שיריץ אותם לקולנוע.


(איך מגיעים מכאן לגג של עזריאלי? | צילום: יח"צ)

עוד לא התחלנו לדבר על העלבון בסוגריים ליד כל שחקן, אלו המשייכים לו את יצירתו הזכורה ואיתה הוא מזוהה, אלו אשר חשפו בפני הצופים כי הפנים המוכרות של ריצ'ארד מאדן שייכים לרוב סטארק, המלך בצפון זצ"ל. הסוגריים הללו עשו חסד למאדן, אבל עוול ענק ומשווע לאלבה, כאשר קשרו את "לות'ר" לשחקן שלנצח יהיה מזוהה עם "הסמויה" ועם אחת הדמויות הטובות בטלוויזיה של העשורים האחרונים - סטרינגר בל. וגם אם "הסמויה" קצת ישן להם (עדיין 12 שנים הן קצת זמן לחלק מהצופים) יש עדיין בארסנל יצירות מרשימות מ"לות'ר", סדרת הטלוויזיה בה מככב אלבה בימים כתיקונם. "חיות ללא מדינה" שצף ועלה בתור באז לשחקנים שחומי עור, שלא זכו להזדמנות להניף את פסלון האוסקר, הוא דוגמה מצוינת וטוב אם מפיצי הסרט היו טורחים לאזכר ולתת כבוד מינימלי לשחקן ענק, בשיוך קצת יותר מכובד.

אז אחרי הקיטורים והפרגונים אפשר לעבור למנה המרכזית: יום הבסטיליה נחגג היום (ה-14 לחודש יולי) ומסמל עבור העם הצרפתי חג לאומי ויום עצמאות רשמי עבור אותה אומה שזה עתה סיימה לארח את טורניר היורו והוא נחגג בתאריך המסוים הזה כזיכרון רחוק ליום נפילת הבסטיליה, באותו התאריך, בשנת 1789. בית הכלא המפורסם היה סמל השלטון, ולכן כיבושו בידי המהפכנים היה אות הפתיחה של מרד גלוי נגד המלך. התרגום המיידי של הסרט למאורעות הבסטיליה הוא המצב הכלכלי והקיטוב במעמדות, העבודה ("הג'וב") מקבלת משנה תוקף כאשר כוחות משטרה המייצגים את השלטון נאבקים בהמון מוסת, בחסות הטוויטר (עוד תופעה חברתית בעלת יתרונות וחסרונות, שהסרט רק נוגע בה כעוברת אורח), יום יומיים לפני חגיגות "יום הבסטיליה" וביום החג עצמו.


(היית המלך בצפון או לא?!| צילום: גטי אימג'ס)

התסריט עצמו לא באמת מגיע לרמות תחכום של עיסוק ביום הבסטיליה ואין פה עלילה סבוכה, שתדרוש מכם לאמץ כל מיני סוגי תאים שמעולם לא השתמשתם בהם (או לא יצא לכם לאחרונה). הסרט כן מעיד, תחת שמו, על "ג'וב", משהו שלא תצליחו להסיק מהשליש הראשון שלו. הוא זורק את אחד מגיבוריו למצב שמעולם לא חשב שייקלע אליו, על אף העיסוק המפוקפק שלו בכיוס אזרחים צרפתיים. גם לכייס ישנם כיוסים קצת מחוסרי מזל ובשביל להניע עלילה משתמשים, כותביו של הסרט, שימוש נכון בפיתול מעניין ואולי קצת אפשרי, לפחות בקו המחשבה. משם המחשבה וההיגיון די הולכים לעזאזל, עם התפתחות העלילה. הבנאליות והקיטש תופסים מקום קצת יותר מרכזי, אבל עדיין הסרט שומר על רמת מתח, עניין ומעל הכל - על רמת אקשן מסחררת. שקוף, צפוי ולעיתים דבילי וחסר כל היגיון בסיסי, אבל לעזאזל, זה כל כך כיף וכאמור, ככה אנחנו אוהבים את סרטי האקשן האסקפיסטיים שלנו לקיץ.

אלבה יוצא מתפקידים מסובכים לשנייה ורבע ונכנס לאיזור נוחות ועם כימיה טובה, עם השחקן שלצידו, הוא פשוט מוציא את הטוב שבו גם בתפקיד פשוט יותר. ריצ'ארד מאדן זונח את הכתר הישן שלו (אליו ראשו עדיין מחובר, מבחינת צופי "משחקי הכס") ולובש תדמית שונה לחלוטין וזה תמיד נחמד לראות שחקן שלא נתקע בתפקיד, לא משנה כמה תהילה הוא הביא איתו. השניים מתפקדים נפלא ביחד ומחליפים עקיצות שנונות לכל אורך הסרט ומציגים כימיה נהדרת ו"זוגיות" קולנועית נפלאה וקולחת, כזו שעוזרת לכל צופה להתחבר למה שהם מציגים. מעליהם מנצח ג'יימס וואטקינס, אשר ביים בעבר שני סרטי אימה ראויים ("אגם גן עדן" ו"האישה בשחור") ועד כה והוא שומר על רמה קולנועית טובה בכל שלושתם, כאשר הוא פשוט מספק. בלי פומפוזיות ובלי הצהרות, הוא פשוט עושה עבודה טובה בכל סרט שהוא מביים, נגיש לקהל ועושה את העבודה.


(מתחת למסיכה אני סתם איש עצוב | צילום: גטי אימג'ס)

אז תשכחו מהפוסטר של הסרט ומהשם המעוות שמעניקים לו מתרגמי הסרטים המקומיים. תשכחו מזה שאלבה לפעמים עושה תפקידים שהם פחותים לרמת המשחק אליה הוא הרגיל אתכם ותשכחו שריצ'ארד מאדן פעם היה "המלך בצפון", פשוט תשכחו מכל אלה ותתמסרו לאחד מסרטי האקשן הכיפיים והמפתיעים של הקיץ הנוכחי.