"עידן הקרח: מסלול התנגשות": לחשב מסלול מחדש

שוב מגיע הרגע הזה בקיץ, שאתם מחפשים סרט קיץ כיפי, קליל וכמובן מצויר ומדובב בשביל לקחת את הילד (וגם את עצמכם) להעביר קצת זמן במזגן וגם לעשות את זה בכיף. עידן הקרח כבר הוכיח את עצמו במשך השנים כסרט קיץ אולטימטיבי לילדים ולמבוגרים כאחד. עם השנים האיכות קצת יורדת, אבל השטאנץ' נשאר ועדיין התוצאה כיפית. גם במקרה הנוכחי, אין ספק שהחבר'ה מיצו את עצמם מעל ומעבר וכל מה שנשאר הוא לגלגל, או יותר נכון, להמשיך ולגלגל את הרעיון הקיים עד תום. החבורה הנפלאה מחכה לכם מעבר לפינה ואיתם סקראט הסנאי, שהפעם מניע את כל העלילה ומסתבר שגם את הבריאה של היקום, במידה מסוימת. נראה שהחבורה כבר די שחוקה וגם לכותבים אין יותר מדי מה לתת לקהל מלבד עוד בדיחות עייפות, שבעיקר מצחיקות את הילדים ואיכשהו עדיין תצאו עם חיוך, מועט, אבל קיים.


(רגע, ממה בורחים הפעם? | מתוך כרזת הסרט)

מי שראה את הטריילר והטריילר המורחב יודע, פחות או יותר לאן מועדות פניו. סקראט רודף אחרי האגוז והפעם מתגלגל אל תוך ספינת חלל שקפאה בקרח. האגוז הוא המפתח להנעתה של ספינת החלל אשר מטיסה את סקראט החללה ומשם מתחילה את תהליך בריאתה של מערכת הכוכבים ביקום וגם את שליחתו של האסטרואיד, שיאיים להשמיד את חלקו הגדול של כדור הארץ. מצחיק וחביב מחד גיסא, אך מאולץ ודי תלוש מאידך גיסא. גשם המטאורים אשר מסכן את חייהם השלווים של החבורה העליזה, מגיע בתור האיום התורן ומפר החיים השקטים, כאמור, של מני, דייגו וסיד. הסרט מציב אותם מול הרפתקאה גדולה נוספת, אשר נועדת לעזור להם לשמור על חייהם וכמובן על הידידות והרעות, אשר פיתחו במהלך השנים יחד.

הפעם, הסרט פונה באופן מובהק גם להורים שלקחו עמם את הילדים לבילוי קליל ולא מחייב ומציב את האתגר האולטימטיבי בחייו של כל הורה בוגר והוא לשחרר את הילד, לחיים חדשים, מלאים והחשוב ביותר – בלי ההורים והליווי המתמיד שלהם. פיצ'ז (או מישמיש, בתרגום העברי הקלוקל והצולע) מצאה את שאהבה נפשה; ג'וליאן, ממותה זכר, צעיר ונלהב, אשר מפר את האידיליה המשפחתית ומנסה ליצור תא משפחתי וקצת שונה ממה שהכירו מני ואלי עד כה. המבחן הגדול של ג'וליאן הוא מבחן האב, מול מני, השמרנות וגוננות היתר על ביתו. ג'וליאן מנסה למצוא חן בעיניי האב, לא פחות מאשר הוא מוצא חן בעיניי הבת ופה נעוץ הגרעין העלילתי המשני, לעלילה המרכזית אשר דורכת שוב במשבצת של ההגנה של החיות על חייהם בעולם אותו הם מכירים ואוהבים להסתובב בו.


(משהו פה לא מריח טוב. אה, זה אני...)

הפעם, בדומה לפעמים האחרונות, העלילה הופכת להיות מופרכת יותר ויותר ממה שהכרנו, ספינת חלל שבוראת את היקום וגורמת למטאורים להמטיר בחמת זעם על אזור מסוים בכדור הארץ ומי שיגן עליו יהיו חבורת הממותות, הטיגריסים, העצלן וסבתו הקרועה והקורעת. נשמע קצת מוגזם גם לחבורת "עידן הקרח" ועדיין שובה לב עבור האוכלוסייה הצעירה. מעדות בגוף ראשון אפשר לומר כי הזאטוט הפרטי של כותב שורות אלו בלע בשקיקה כל מה שהסרט הנחית עליו ואפילו מדד הבהלה, נוכח היצורים המאיימים שהפציעו מעת לעת, נרשם בירידה תלולה אל מול מעט הסרטים האחרונים בהם צפה. אין ספק שהעניין מורכב מבגרות ובשלות עבור חובב הקולנוע הצעיר מחד גיסא ומהאופן בו בחרו להציג, יוצרי הסרט, את החבורה האהובה - בעידון ובאהבה עבור הדור הצעיר שלא חווה את הסרטים הראשונים בזמן אמת. יוצרי הסרט מנסים להכניס, די בכוח, נבלים אחרים, מלבד כוחות הטבע והיקום, בדמותם של מספר דינוזאורים מכונפים, שאיכשהו חושבים לנכון שזה הזמן לנסות ולמנוע את הצלת העולם, אבל גם הסרט עצמו די צוחק על הסיטואציה והחלק העלילתי הזה, בהמון בדיחות ועקיצות פנימיות, בדיוק כשם שהוא עושה על המנוע העלילתי המרכזי שלו והוא יצירת היקום דרך חללית, אשר מונעת בזכות כפותיו וטירופו של הסנאי עם הקיבעון לאגוזים.

ריי רומנו, דניס לירי וג'ון לגוויזמו חוזרים לתפקיד שמציל את הקריירה המדשדשת שלהם (וגם עוזר לקבע אותה), קווין לטיפה, ג'ניפר לופז, סיימון פג ושון וויליאם סקוט נמצאים בדיוק באותו הסטטוס ורק אדם דווין, שמבריק בחוש ההומור הייחודי שלו באולם ליד, ב"מייק ודייב מחפשים דייט", נראה ככוח העולה היחיד מבחינה קולנועית, ביחס לשאר החברים התקועים, שסדרת הסרטים הזו מפיחה מכות חשמל בקריירה העצורה שלהם. בצד המדובב וההיבט הישראלי אפשר לציין מספר נקודות מעניינות, אשר הראשונה מגיעה בדמותה (או יותר נכון בדיבובה) של משי קליינשטיין (ביתם של רמי וריטה), שגילמה את מישמיש (ביתם של מני ואלי), קליינשטיין הצעירה לוקחת תפנית חדה מהקריירות של הוריה ועושה זאת בהצלחה מרובה. לא התבלט מדי, גם בסרט וגם בקהל הצופים בהקרנת הבכורה, היה ניר פרידמן המתולתל שהגיע עם ביתו לחוות את תוצרת עמלו וגם להנות משישי קריר במזגן. מעל כולם, איך לא? הוורסטילי והמצחיק מכולם, בתפקיד ששמור למצחיקים מכולם - פרידמן אחר והבכיר שבהם: טל פרידמן, אשר מדבב את סיד בהצלחה מרובה. פרידמן, אשר מרבית קהל ההורים גדל על תפקידיו הפסיכוטיים ב"חלומות בהקיציס", מכניס בדיוק את הצד הקומי המושחז שלו ויוצק אותו אל תוך סיד העצלן - המבדר והמרענן הקבוע של סדרת הסרטים. אמנם חלק מהבדיחות הולכות לאיבוד בתרגום לעברית ויעיד קהל הצופים המבוגר, שאולי זכה להצצה על הסרט הלא מדובב, או לפחות על הטריילר שלו, אבל זה לא גורע כהוא זה מההנאה הכללית מהסרט.


(הגיע הזמן לארגן לנו סרט משלנו | צילום: גטי אימג'ס)

לא מדובר בסרט המצויר הגדול של הקיץ, אפילו מדובר בסרט בינוני פלוס ודי לעוס, אבל בכל הנוגע להנאת הזאטוט שלצידך והחיוכים החוזרים והנשנים מצידך, ההורה המלווה, אפשר לומר שהחבורה עושה שוב את מה שמצופה ממנה ומצליחה להמשיך ולהצדיק את ההמשכונים, אשר היא מייצרת ללא הפסקה. השאלה היחידה, אשר נשאלת, היא מתי סקראט יקבל איזה ספין אוף משלו (שאורכו יעלה על חמש דקות) יוריד את "עידן הקרח" ממסלול ההתנגשות ויעזור להזניק את סדרת הסרטים על מסלול ההצלחה בחזרה.