"לזמן את הרוע 2": הרוע מוכן ומזומן

לזמן את הרוע יצא בשנת 2013 וסימל שינוי בסרטי האימה שהיו עסוקים בעיקר בהבהלות וריטוש איברים ופחות בסיפור, באווירה ובדמויות שבדרך כלל היו גורמות לצופה להזדהות עם הרוצח ופחות עימן , ג'יימס וואן החליט שהוא לוקח את סרטי האימה ומשנה אותם, הוא מלביש סיפור כזה שמישהו באמת חשב עליו או במקרה הזה הוא קרה באמת, לפחות כך מספרים לנו, כיוון שאד ולוריין וורן הם אנשים אמיתיים בשר ודם, טוב לפחות לוריין, אד ז"ל לא עימנו משנת 2006, אבל זה לא רק הסיפור אלא ההשקעה בדמויות, בתפאורה ובהורדת כמות הקלישאות הקולנועיות למינימום (אך לא לאפס). בסרט הראשון קיבלנו סיפור די רגיל על רוח רפאים שרודפת בית ובו משפחה עם כמה ילדים שבדיוק עוברת אל הבית לאחר שהם השקיעו את רוב כספם ברכישה, הזוג מזעיק שני אנשי מקצוע שיודעים לטפל ברוחות והם עוברים גיהנום לא קטן שמלא בקטעים מלחיצים, מבהילים ואיכותיים, הסוף כמובן מלא בחיבוקים ונשיקות ופחות ברוחות רפאים, אבל לא הסוף מעניין בסרטים של וואן אלא כל מה שבאמצע ושם יש הרבה מאוד.

לאחר שגילינו, בסרט הראשון, שאד ולוריין וורן הם זוג נשוי שמטפל במקרים על טבעיים אנחנו מקבלים עוד שני סיפורים מהיותר מחרידים שהיו לזוג, הסיפור הראשון מתחיל כאשר השניים מגיעים לבית רדוף (איך לא?) ובזמן שלוריין מבצעת סוג של סיאנס היא מגלה נזירה שמראה לה את מותו של אד, לוריין מחליטה שזה הזמן להפסיק עם הרוחות ולהתמקד בהרצאות עם אנשים בשר ודם, כמובן שזה לא באמת קורה ומשם אנחנו עוברים לאנגליה, לאנפילד. קצת לפני שאנחנו נכנסים לכל העניין הזה של הרוחות ההבהלות והילדים שמדברים בקול של גרושות שמעשנות שש חפיסות בשבוע, אנחנו טועמים קצת מהאווירה של אנפילד, אנגליה שנת 1977 וזה קצר קולע, מהנה ומכניס לאווירה וישר קפיצה לתוך הסיפור עצמו בסרט.


(אין, הסבתא הזו הייתה קדושה | צילום: יח"צ)

אבל עוד קצת לפני שנגיע לסיפור עצמו, כמה מילים על סרטי האימה, אם בעבר סרטי האימה היו מוקרנים בקולנוע ויוצרים לא מעט תגובות קיצוניות מאנשים, כגון צעקות בכי והיסטריה כללית, הקהל של היום לא "זוכה" להרגיש את הרגשות הללו, לא מעט בגלל חוסר השקעה באווירה וברגעי מתח לפני הקטע המבהיל, אצל ג'יימס וואן זה שונה והרגעים המותחים לא תמיד מביאים קטע מבהיל ולכן כשיש כבר קטע כזה, זה בא בהפתעה, לא סתם מסופר על כך שבאחת ההקרנות בהודו מישהו קיבל התקף לב ולאחר מכן הוא וחברו נעלמו בדרך לבית החולים, טריק שיווקי או עוד מקרה שיכול לקרות רק בהודו? חזרה לסיפור עצמו שגם הוא לא יוצא דופן, משפחה בת חמש נפשות, אם וארבעת ילדיה בבית באנגליה, אחת הילדות בנתה לוח סיאנס עם חברתה וכשהיא רואה שהוא לא עובד היא שמה אותו מתחת למיטה ו... הוא עובד! ולא סתם עובד אלא מזמן רוח של זקן רוטן ומעצבן שנהנה להפחיד את הילדים, את האם ואת כל מי שהוא יכול. הרוח מפחידה, היא כל כך מפחידה שהיא מעיפה דברים, משתלטת בדיבוק על הילדה הקטנה, ג'נט הודג'סון (מדיסון וולף במשחק איכותי ביותר, מסתבר שהילדה הזאת כבר הצליחה להופיע בלא מעט סרטים: "טרמבו", "ג'וי", "הקמפיין" ואפילו בסדרות כגון "זו" ו"בלש אמיתי", ככל הנראה עוד נשמע על הילדה המוכשרת הזו לא מעט) ומתחפשת ל"איש העקום" - דמות משיר ילדים שהופכת להיות מפחידה לאחר שהיא קורמת עור וגידים.

לאחר שכל אנפילד כבר מכירה את הרוח האיומה, המקרה מתפרסם והכנסייה רוצה להתערב, אך חוששת שמדובר בתרמית ולכן מוזעקים אד ולוריין וורן, השניים מגיעים וכבר מבינים שלא הגיעו לחופשה קלילה באנפילד ומההתחלה, ביחד עם הצופים, הם מקבלים לא מעט קטעים מבהילים ומותחים מבית היוצר של וואן וכמובן שהסיפור עם החיזיון של לוריין והמקרה באנפילד מתחילים להתחבר, אבל בשביל להבין איך, צריך לראות את הסרט. להבדיל מהסרט הקודם שהיה גדוש באימה וכולו היה אימה, בסרט הזה וואן החליט לשלב גם ז'אנרים אחרים של הקולנוע, כאשר קיבלנו כמה קטעים קומיים בסרט, לא מעט רומנטיקה בין הזוג המיוחד ופס קול איכותי ביותר בראשותו של מלך הרוקנרול (אלביס פרסלי), עם חיקוי קומי אך איכותי של פטריק ווילסון.


פתאום התעוררתי, הכל היה בלאגן | צילום: יח"צ)

פטריק ווילסון אגב,כבר הופך להיות שם שגור אצל חובבי האימה לאחר הופעות ב"לזמן את הרוע", "זדוני" ו"גרזן העצמות" ולא רק בסרטי האימה אלא גם בסדרה "פארגו" ובסרטים "באטמן נגד סופרמן", "השומרים" ועוד ועוד . במקרה של ורה פרמיגה שמוכשרת לא פחות, היא העדיפה להשאיר את ז'אנר האימה ככל הנראה לביתה טאיסה, אשר מופיעה בסדרת האימה המיוחדת "בית האימה האמריקאי". סרטי ההמשך בדרך כלל שונים לרעה מסרטי המקור, הם פחות טובים, הם מאבדים כיוון ונשענים, בדרך כלל, על ההצלחה של הראשון, לא מדובר פה במקרה כזה; "לזמן את הרוע 2" אולי קצת פחות טוב מהסרט הראשון, כנראה בגלל שהוא פשוט ארוך מדי (ב-22 דקות יותר מקודמו), אבל הוא איכותי, מושקע ובעל פס-קול מדהים, אשר ממשיך את המסורת של הסרטים בשנים האחרונות להשתמש בשירים מוכרים ואיכותיים. אין ספק שאם ברצונכם לפחד קצת ואתם אוהבים את ז'אנר האימה זה הסרט בשבילכם, אבל לזכור, זה לא סרט לבעלי לב חלש, בטח ובטח לא בהודו.