"החיים הסודיים של חיות המחמד": תנו לחיות לחיות

אפשר רק לשער שהכיוון הראשי יהיה סוג של "צעצוע של סיפור" ומ-Illumination Entertainment, אשר הביאו לעולם להיטים כמו "גנוב על הירח" ו"המיניונים" ;, גם אפשר לצפות ולקבל תוצרת שאולי תצליח לגרד את הרגליים של פיקסאר והלהיט המטורף שהביא להם תהילת עולם שלוש פעמים וללא נפילות. אז אומנם חברי הקאסט הצהבהבים של IE מעולם לא הסתכלו ישירות בעיניים של וודי ובאז, אבל בהחלט לא סביר להניח שתראו בית עם ילדים קטנים, שאין בו איזה מיניון רגיל או עטוי תחפושת לרפואה. למרות שאין פה מיניון אחד לרפואה, הם עושים את כל הפתיח וגם פותחים את התיאבון עם מתאבן ראשוני, בצירוף סיקוונס קצר עם מכסחת דשא. אם זה לא מספיק, הם מעטרים את הלוגו הרשמי של החברה ומעבירים את הלפיד לתחילתו של הסרט, שם כבר נפגוש, לראשונה, את גיבורי הסרט, אשר ריצדו על מסכי הפרומו הקולנועיים מזה תקופה לא קצרה והגבירו את התיאבון עד למפגש איתם.

הסרט הנוכחי יצא תקופה קצרה, יחסית, אחרי שיגעון "זוטרופוליס" ; ואפילו מרגיש דומה לו, בלא מעט קווים וגם בסיפור שמאחורי הדיבוב והחיות הפרוותיות והמתוקות, אבל בסופו של דבר הוא ממשיך להתיישר עם קו מוכוון מטרה, אשר דן בהסתגלות לחבר או בן משפחה חדש והכל תלוי בסיטואציה ובאיזה שהוא אינסטיקנט עתיק ובסיסי של הישרדות. מקס, המדובב על ידי לואיס סי.קיי היה כלב עזוב, כלומר, עד שקייטי מצאה אותו. הוא והיא זה סיפור אהבה והיא בכלל לא הנושא, כפי שאפשר להבין. מקס ממלא תפקיד חשוב בחייה של קייטי, אבל עבורו היא כל עולמו וברגע שהיא מחליטה לפרוש את חסותה על כלב נוסף, מקס מתחיל לראות את חייו בצורה ואור שונים לחלוטין.


(עוד טיפ-טיפה שמאלה, כן...בדיוק שם | צילום: יח"צ)

ברגע שדיוק נכנס הביתה, ישנו מאבק על השליטה בבית וכמובן על אהבתה של קייטי לכיוון השניים, העלילה הזו לא מצליחה להתפתח ולהתבשל יותר מדי, אפילו לא לכדי מונטאז' קצרצר,וזאת על מנת שהסרט יתחיל בריצה מהירה לקראת האקשן. אצל פיקסאר, זמן ההסתגלות של וודי לבאז היה קצת יותר, אבל ממש טיפה, ארוך יותר, אבל המאבק והרצון לשלוט ולהיות זכר האלפא היה אותו המאבק, באופן שלא משתמע לשני פנים וגם תחת מסיכת חמידות ובדיחות שנונות, מטרת העל הייתה ברורה והיא: להיפטר מאיום מיידי על שליטה ודומיננטיות לוקאלית. אם אצל פיקסאר ו"צעצוע" העלילה הייתה עם גיבורים ילדים (שמתבגרים עם הסרטים והשנים), שהצעצועים רבים על תשומת ליבם, הלא שהפעם העלילה מכוונת כבר לשלב הבא; דירה לבד וכלב במקום צעצוע, שלב אחד לפני משפחה מלאה ומתפקדת (והגלגל ממשיך להסתובב לו).

מפה לשם, קורה מה שקורה והסיטואציה מציבה את דיוק ומקס במצב שהם חייבים לשתף פעולה בשביל לשרוד וללא קשר לכמות הקצבת אוכל, אותה יקבלו מקייטי. העלילה מפגישה אותם עם חתולים מאיימים ובעלי מבטא בריטי, אחת הדמויות הביזאריות שהציגו סרטים מצוירים לאחרונה וגם עם שחזור נוסף לרשע מטעה, ארנבון קטן וצמרירי, שהוא בעצם ראש ארגון מהפכני של חיות דחויות, שנועד להתנקם בבני האדם, באשר הם. משהו על משרתים שלא רוצים ולא צריכים אדונים. בני ההרפיה מ"משחקי הכס" כבר עברו למצב כוננות אדומה. יש פה קצת מעבר, כאשר נכנסים אל עובי הקורה ומחפשים את עניין האדונים והכנועים, הבדלי מעמדות של חיות שאומצו ואוהבות את כלוב הזהב שלהן אל מול אלו שנדחקו מאותו כלוב ואולצו לחפש מחסה ברחוב, צוברים שעות של נקמנות עקב מרירות מתמשכת.


(אז מי אמר שארנבים חמודים?)

אפילו כמו ידידתה הזוטופית, גם לעלילה הנוכחית ישנו ניחוח של ביקורת על חלוקה לגזעים וגזענות וכל זאת למרות שדווקא קווין הארט, עם הקול הצורמני, הצורח, הזועק צבע מסוים לשמיים מגלם ארנב לבן, שמתנהג כמו "קינג פין" הכי סטריאוטיפי שהמציאו - כן, רבותיי, דווקא חלקים מסוימים בתסריט שלכם מריחים מגזענות, אבל אנחנו לא ניקח את זה לשם ונהנה מהעלילה שמתפתחת בכיוון בוגר יותר, למרות האוריינטציה המשפחתית השולטת במרבית הזמן.

לואי סי.קיי ואריק סטונסטריט הם המובילים הגבריים של הקאסט, לצידם אלברט ברוקס, לייק בל וקווין הארט המצוין בתפקיד הכי טוב בסרט, ג'ייני סלייט שגם הייתה חלק מהקאסט של "זוטרופוליס" ; (הכבשה בלווטר) עושה חיל בתור גידג'יט, הכלבה הפוש, שדלוקה לגיבור הסרט על הזנבנבון ובסך הכל הצוות עושה עבודה מצוינת וקולע למטרה בכל אספקט אפשרי של דיבוב ויציקת חיים לתוך דמויות מצוירות. אולי לא זוטורופליס והעלילה הבלשית והמצוינת, אבל גם הסרט הזה זורק את הדמויות שלו למריבות רחוב, משחקי שליטה ועלילה מסחררת ומצחיקה שפשוט לא תשאיר את צופיה אדישים. אין ספק שהגיע הזמן הזה בקיץ, שהדמויות החדשות שאולפני Illumination Entertainment יתחילו לפרוח, לזרוח ולהופיע אצלכם בבית בכמויות מסחריות.