"סוכן וחצי": מצחיק וחצי

קווין הארט על הגל. הקומיקאי והסטנדאפיסט המוכשר צועד ועוקב אחרי אדי מרפי, כריס רוק כריס טאקר, מרטין לורנס ועוד מצחיקים וטובים לפניו ומעביר הילוך בשנים האחרונות בפורמט הקולנועי המצולם. הוא מחפש את הפרטנר המושלם והכימיה הטובה ביותר ונראה כאילו, לפחות בשנה האחרונה, הוא מנסה לבנות לעצמו סרט או שניים שייחשבו לקאלט, סטייל ״בחורים רעים״. את דוויין ג'ונסון (דה רוק) והצלחתו ההולכת וגואה בתור כוכב, או יותר נכון ה-כוכב של סרטי האקשן, אין צורך להציג. את השותפות החדשה הנרקמת בין השניים נציג בסרט הנוכחי וייתכן שגם שוב בקרוב (השמועה מספרת שהשניים ישתפו פעולה גם בחידוש לסרט "ג'ומנג'י& quot;), לאור הכימיה הטובה, בסרט, בין השניים.

רק לא מזמן חבר הארט, פעם נוספת לראפר הוותיק - אייס קיוב בסרט השני בסדרת "שחק אותה שוטר" והשניים הראו ניצוצות כימיים וקצת הזכירו את השותפות המוצלחת בין וויל סמית׳ ומרטין לורנס. הפעם ובסרט הנוכחי, העלילה היא אומנם בלשית ומשטרתית במקום מסוים, אבל ישנו משחק תפקידים מהופך, כאשר הארט מאבד את הדומיננטיות לג'ונסון. הכימיה בסרט הנוכחי, עם ג'ונסון, נראית טוב ומצחיקה, אבל יש הרגשה שעם אייס קיוב, האינטראקציה הייתה מגניבה יותר, שיש צד אחד כמעט אדיש מול קפיץ אנושי בדמות הארט. השילוב הנוכחי מפגיש בין קפיץ קפוץ, אשר מגולם על ידי הארט, לבין אישיות חברותית ואנרגטית, שמסתירה שלווה פנימית ויחסית בדמותו של ג'ונסון.


(מה אתה מסתכל? תביא משהו לאכול)

קודם כל, מספר מילים טובות לטכנולוגיה שאיפשרה מראה שובר שגרה לדוויין ג'ונסון, אשר מוצג כילד החנון, השמן והדחוי - נושא בפני עצמו בסרט; כיצד שמנים לשעבר לא מצליחים להוריד את הכל עם השלת הקילוגרמים העודפים וכיצד לא מעט נצבר בראש ובנפש ודי קשה למחוק חרפות והצקות ביריוניות מהעבר. הסרט עצמו מספר על השניים, כאשר ג'ונסון , מגלם את בוב ומוצג כילד החנון והכושל של השכבה, בטקס הסיום הוא עובר טראומה ענקית, שהיחיד שלא מוכן לשתף פעולה בגרימתה הוא בן דמותו של הארט, קלווין, המצליחן של השכבה, האתלט והבחור שנבחר ברוב קולות למלך השכבה וזה שסביר להניח שינצוץ ויזרח בשנים שאחרי תום התיכון והקולג'.

הוא נישא לחברתו מהתיכון ועולה על המסלול של חיי בורגנות פשוטים למדי, כאשר הוא לא מפסיק לאכול תסביך על כמה גדול הוא היה יכול להיות, בהשוואה לפמפומים שפומפמו בתקופת התיכון. החלק הזה של הסרט חושף עוד טפח ועוד צד עלילתי בסרט, הפשוט לכאורה, ומדבר על נושאים אמריקאיים ידועים כמו: הפערים בין הצלחה יחסית בתיכון לבין החיים האמיתיים שאחרי תום פרק הלימודים וכמו כן גם על חיי הנישואין והדעיכה, עקב שגרה. כל אותם הנושאים עולים וצפים כאשר הזוג צריך להגיע לכנס מחזור (כמה אמריקאי מצידם) במלאת עשרים שנים לתום תקופת התיכון. כנס המחזור משיב את הקשר הקלוש שנוצר בין בוב לקלווין, בתום שנת סיום התיכון, כאשר הוא מציג תמונה הפוכה ואת בוב בתור שרירן מצליח ומרשים ואילו קלווין רק נאחז בתהילת העבר ומחזיק הווה די משמים, מבחינתו וחוסר אפשרות לעוף למעלה בעבודתו הנוכחת. הקשר הזה מקבל תאוצה עצומה כאשר מסתבר שבוב הוא סוכן חשאי, לשעבר, אשר נרדף על ידי הסוכנות והוא מנסה להשתמש ביכולותיו של "חברו" משכבר הימים, על מנת לעזור ולטהר את שמו ולשים את ידיו על נבל גדול שמנסה לעשות מהלך ברכש של אמצעי לוחמה שוברי שיוויון.


(אז מה הקטע של החד קרן? | צילום: גטי אימג'ס)

התפקידים שהשניים משחקים די מנוגדים למה שהם מוכרים בדרך כלל, כאשר הארט הוא הנדחף לעשייה ולא הדוחף. בדרך כלל הוא היוזם וזה שמניע את העלילה, אך הפעם הוא מונע על ידי ג'ונסון, אשר מגלם את עצמו בתוספת של היפר אקטיביות והתלהבות של ילד צעיר, הוא שרירי וחסון כרגיל וסוכן מוצלח, אבל מעטר את עצמו במחוות חנוניות ועוטה חולצות של חדי קרן ומזכיר במרבית שלבי העלילה את דמותו המטרידנית של ג'ים קארי ב"כייבל גאי". ראוסון מארשל טאורבר, אשר ביים את "דודג'בול" ; ו"אנחנו המילרים" המוצלח, מצליח להכניס טוויסט עלילתי לסרט השותפים הזה, כאשר הוא משחק עם דמותו של ג'ונסון, שמצד אחד מנסה לטהר את שמו, אך מהצד השני והמטרידני נראה כפושע עצמו - עבודה לא רעה, ובעיקר כאשר מדובר בסרט אקשן קומי, עם עלילת סרט סוכני/בלשי. גם אמי ריאן ואהרון פול מגיעים לתגבר את הקאסט ולא מותירים חותם מעניין מעבר להופעה בנאלית.

הקיץ נפתח, ללא ספק ועם קומדיות שותפים קומיות, אשר מנסות נוסחאות מהעבר. גם ריאן גוסלינג וראסל קרואו מנסים את מזלם באולם הסמוך לזה המקרין את "סוכן וחצי" ואם מוסיפים לכך את קווין הארט בשת"פ שכבר היה לו עם אייס קיוב, את "נראה אותך שוטר" (מאותה שנה של הסרט הראשון של קיוב והארט) וגם על שותפיות נשיות, כפי שהתקבלו בשנה שעברה, בעיקר מצידה של מליסה מקארת'י (עם "עצבנית אש"ו "מרגלת"), אפשר כבר להצביע על דפוס הולך, חוזר ומשתלט על כל חלקה טובה. אין ספק שהכימיה בין ג'ונסון והארט מוצלחת וראויה לשחזור ב-"ג'ומנג' י" ואף מעוררת סקרנות, בכל אופן וללא קשר לשיתוף פעולה הבא בין השניים, הם הולכים להיות עסוקים בשנתיים הקרובות והסרט הזה נותן פתיחה לא רעה לקיץ קומי, לכל הדורש והמבקש להימלט מהחום ולזכות במנה גדושה של צחוק ובידור קליל ואקספיסטי לימים חמים.