"הניסוי": אל תנסו את זה בבית

כמה חבל, חבל כי הסרט הנוכחי היה יכול היות הרבה יותר... פשוט הרבה יותר. סרט מצוין על ניסוי חשוב מאין כמותו, סרט אשר מתחיל נפלא וגם ממשיך כך, אבל באיזה שהוא שלב מאבד את עצמו ואת הצופים, כאשר הוא שוקע לאיזו שהיא תבנית חוזרת והרבה פחות מרתקת מבחינה עלילתית. הסרט מביא את ניסויו, פורץ הדרך של סטנלי מילגרם, פסיכולוג וחלוץ בחקר התנהגות, שבוחן תגובות של אנשים אשר מצייתים יצר על המידה, הניסוי לקח חלק בתחילת שנות השישים והוא הגיע בתור תגובה וניסיון הבנה להתנהגות אינדיבידואלים אשר סייעו לשואה לקרום עור וגידים. כיצד אנשים מסוגלים לבצע פעולות איומית כל כך? מסתבר שבציות כמעט עיוור וחסר הבחנה.


(יאללה, נמאס לי לצרוח בכ"אילו" | צילום: יח"צ)

סטנלי מיליגרם ביצע ניסוי שמנסה לבדוק מה גורם לאנשים לציית לסמכויות ולפעול בקונפורמיות. גם כאשר מושאי הניסוי שלו חשבו שהניסוי וההשלכות שלו עשויות להיות מרחיקות לכת הם המשיכו לבצע את הניסוי וצעדו בתלם, עם ייסורי מצפון ועם חרטות, תוך כדי ביצוע הניסוי ויצרו מצב שנוי במחלוקת, כאשר הם יוצרים סיטואציה, במסגרתה הם מבצעים סוג של פשע מוסרי, אך עם גושפנקה מהמפעיל שלהם, יוצר והוגה הניסוי. הניסוי בדק אנשים נורמטיביים, שקיבלו הוראה לבצע עונש כואב, של שוק חשמלי ב"נבדקים" שלהם, שלא ביצעו את הוראותיהם, כאשר טעו בתשובות פשוטות של זיכרון וידע. מכות החשמל הלכו והחריפו, אבל הנבדקים המשיכו ליישם כאב, כמעט ללא חרטה ועם ידיעה שהם פועלים בצורה נכונה. גם צעקות מדומות, גרמו ייסורי מצפון, אבל לא הפסיקו את הניסויים, מושאי הניסוי – המפעילים, לפי ידיעתם והמופעלים, לפי מילגרם יצרו סיטואציה בעייתית, כאשר בפועל גרמו ל"מוות" לנבדקים שלהם והדבר לא גרם להם להפסיק את הניסוי.


(טוב, חלאס עם הצעקות האלה כבר | צילום: יח"צ)

מילגרם הוכיח, לפי הניסוי הזה, שגם אנשים נורמטיביים לחלוטין מסוגלים לבצע רצח, די במודע וכל עוד יש להם אישור, מצפונם נותר בגדר קול מציק בראש, קול שלא עוזר למנוע אחריות למעשים נוראיים, אותם עשו בכפוף להוראות האנשים ששילמו להם, על מנת שניסויים יעבוד. חלק ממשתתפי הניסוי "נשרפו" מבחינה מנטלית ונפשית, כאשר פיתחו צרור בעיות נפשיות, שנגרמו בגלל העובדות שגילו על עצמם ועל אופיים אשר איפשר להם לבצע מעשים כה נוראיים בשביל סכום קטן ומייצג של כסף, כזה שלא מחה את נוראיות מעשיהם. אחת הבעיות המרכזיות של הסרט שהוא יוצא מהנושא המרכזי של הניסוי ומתחיל להסתרבל דרך עוד ניסויים אחרים, שלא ברורה תרומתם לניסוי המרכזי וכמו כן מביא את הסיפור הבנאלי של האיש מאחורי הניסוי, פרט שמסתבך הכול בעלילה ולא מוסיף עניין.


(היי, מתעלל קצת באנשים ובא אלייך | צילום: יח"צ)

פיטר סארסגארד מגלם תפקיד נפלא ומדויק בתור פרופסור סטנלי מילגרם, הוא יודע בדיוק כיצד לכוון את דמותו על מנת שלא תראה מתרגשת או מונעת מרגשות במהלך הניסויים ובכלל, גם כאשר התיאוריות והמתודות שלו עומדות על המוקד. וינונה ריידד, האישה שלצידו, קצת פחות בולטת ומשמשת דמות רקע טובה, אבל פלקטית למדי ומוכיחה פעם נוספת ששיאה עדיין מצוי מאחוריה. ג'ון לגוויזמו, אנטון ילצ'ין וקלן לוץ בתפקידים קטנים ומניעי עלילה, שותפים גם הם לסרט עם פוטנציאל עצום, אבל כזה שלא מצליח להתמקד ולהתפקס ובכך לא ממצה את מלוא הפוטנציאל הטמון בו, למרות שהוא לא ארוך מדי ויכול לייצג בשעה וחצי, היטב, את הרעיון המרכזי ואת האדם שמאחוריו. סרט חשוב עם נושא חשוב - ניסוי משמעותי מאוד, וסרט אשר מבוצע היטב עד השליש האחרון וכאמור, קצת מאבד כיוון, עניין ואת עצמו.