"התכתבות": מתכתבים מצייצים

ג'יוזפה טורנטורה רוצה לגעת לכם ברגשות, אבל חייב להוסיף גם טוויסט של מתח מסוים, הוא עושה זאת בשנים האחרונים, בסרטיו שמשתחררים תחת הפקה איטלקית, אך לעיתים מדוברים בשפה האנגלית ומשתמשים בכוכבים הוליוודיים. סרטו האחרון, אשר ראה אור ("ההצעה הטובה ביותר"), טיפל בסיפור מתח בין צעירה יפיפייה לבין אדם מבוגר, השכל דיבר לא פחות מהרגש וההיגיון היה למצע טוב עבור המתח והטוויסט העלילתי, שלקח חלק בתור הגונג של הסיום. הפעם הוא לא מותח יותר מדי ושם הרבה יותר דגש על הרומנטיקה והמיסתורין, בלי טוויסטים ובעיקר דרך הלב ועדיין דרך מערכת יחסים שמתבססת על חוסר ידיעה מושלמת, על שכל ורציונאל שמתנגשים עם אהבה ותשוקה, אשר מתוחזקת בעיקר דרך התכתבות, כשם הסרט.

גם כאן, אולגה קורילנקו, במערכת יחסים בלתי אפשרית בעליל עם ג'רמי איירונס הקשיש והמתפורר; השניים מבריקים - מרצה וסטודנטית, שהשיח בינם לבין עצמם הוא לא רק התגרות רגשית, אלא אינטלקטואלית ומתוזמנת על בסיס עובדות ועבודת שטח מתוחקרת היטב. בסצנה הראשונה אנחנו פוגשים את בני הזוג במן סצנה בלתי פתירה ואינטימית, עם נגיעות, גיפופים וגם שיחה על ההיכרות המוגבלת, למרות שש השנים של הביחד וכולל ההפרש הגילאי הבלתי סביר בעליל. כאשר הסצנה מסתיימת השניים מתנתקים בפעם האחרונה, באופן פיזי, בסרט וכל השאר מתוחזק בהתכתבות דרך כל מדיה אפשרית. הניתוק נעשה בידי אומן, כאשר טורנטורה משתמש בצילום מדוקדק ואומנותי, במעקב אחרי הפרופסור במצלמת טילט לכיוון חדרה של אהובתו וחוצה את המסדרון אל עבר חדרו שלו, בעוד החלל הריק של מסדרון בית המלון משמש הצהרה על מה שיהיה עולם ומלואו של הפרדה, כאשר השניים יכולים לתקשר אך ורק דרך המדיה ואף דרך מכתבים, ללא קשר למרחק הפיזי בינם שיכול להיות עצום וקטן כאחד.


(היי, היא נראית בדיוק כמו... | צילום: יח"צ)

הוא פרופסור לאסטרופיזיקה ומרצה מוכר, שנע ונד ברחבי העולם, על מנת לפזר מחוכמתו ובין סטודנטים שווה בשווה את הידע העצום שצבר בין השנים והיא, הסטודנטית שלו, שמקבלת את הכל במרוכז, בנוסף לשוטים של ביטחון עצמי ועל בסיס ידע והסתברויות, גם מקבלת מושג כמעט על כל מה שתישאל במבחניה, אצל מרצים אחרים, שלא ממש קשורים אליו. היא בעלת עולם ומלואו, כאשר חוץ מלימודיה היא מתריסה, באופן אומנותי, במוות בתור תפקידה כפעלולנית בסרטי אקשן ומעל שני אלו היא מבלה את כל זמנה בציפייה להודעות, סרטונים וכל פיסת כתב או פרח ששולח לה אהובה המזדקן. הסיפור בין השניים מקבל טוויסט, אשר מותיר אותם משך כל הסרט בתקשורת מרחוק (ממש מרחוק) וכל מילה מעבר לכך היא ספויילר מטורף, למה שיילך ויתגלה אחרי כרבע שעה של צפייה בסרט המעניין הזה.

מעבר לרעיון המרענן שמציג הסרט ישנו הבימוי, שלעיתים קצת מטרחן, אפילו הרבה מטרחן, כאשר טורנטורה מנסה להפוך את כל השיח בין השניים בעיקר בצד הדי סנובי של המפה וההפרעה המרכזית לעניין היא הניסיון לייצר מקורלינקו, בתה הגאה של אמא רוסיה, שחקנית בעלת מבטא בריטי וגינונים סטודנטיאליים מופרזים; כאשר היא מדברת "בריטית" היא נשמעת לא אמינה, מאולצת, מרוחקת (בייחוד עם הטקסט המרוחק שניתן לה לקרוא כחלק מטרחנות טורנטורית מובנית) ודי פלצנית. אבל היי, יש לה שתי סצנות עירום, שמפצות על כל שביב בריטי שעוזב את פיה, אך הפיצוי המפתיע במשחקה מגיע כאשר היא מביעה רגשות, ללא מילים כמעט ונותנת למשחק הבינוני, איתו החלה את הסרט להתפורר מאחוריה ולהותיר שביל צח בהמשך הדרך. העיניים היפיפיות שלה אומרות כל כך הרבה יותר ממה שהיא אומרת דרך הטקסטים המרוחקים של טורנטורה, עובדה הגורמת לתהות ולחשוב למה הוא היה צריך את כל זה מלכתחילה.


(מי שולח מכתבים, מי? | צילום: יח"צ)

ג'רמי איירונס הוא בעיקר תולדה של נפלאות הטכנולוגיה אל מול רומנטיקה לא מוסווה מדור ישן ו-וותיק, השילוב המרתק הזה בין ישן לבין חדש והתחזוק של מערכת היחסים דרך סימוס, שליחת קבצי וידאו מוקלטים וחיים הוא ההתכתבות של הדור הנוכחי, בשימוש של הדור הקודם וזה שתקוע באמצע. ג'רמי איירונס מגלם בריטי קליל, למרות כל הכובד של הסיטואציה הבלתי אפשרית בין השניים ולמרות שהוא, בגדול, אמור להיות פוץ משעמם ומשמים בתור פרופסור חלל בוגדני, שנוטש משפחה על מנת לממש אהבה מופלאה, שאין לה עתיד גדול מדי. טורנטורה מדלג בין לוקיישנים - בין אדינבורו לבין עיירות קיט איטלקיות נפלאות, אשר מסמלות את החופש ואת הבריחה מחיי היום יום ומקבלות את מירב תשומת הלב במהלך הסרט. מעבר לכך שטורנטורה מקפיד להשתמש בכל מבעי הקולנוע לטובתו, הוא גם משכיל להשתמש פעם נוספת בעזרתו של הסופר מלחין האיטלקי, אניו מוריקונה, שממשיך בגילו המופלג (בן 88) לשת"פ ה-12 במספר עם הבמאי האיטלקי המוערך.

קורילנקו, שהייתה בחודש רביעי להריונה במהלך צילומי הסרט (לא רואים בכלל וכל בדל עירום שלה הוא יצירת מופת בפני עצמה) הצליחה, למרות הופעה בינונית על גבול המבריקה (אל תשאלו איך זה עובד בסרט אחד), להרשים בשליטה במונחי אסטרופיזיקה ומוכיחה שהיא לא רק "נערת בונד" לשעבר, אלא שחקנית לגיטימית, שעדיף שתדע עליות ומורדות תוך כדי אותו הסרט ולא תרכז את כל מורדותיה בהופעות מביכות בסרטי אקשן סוג ב' ומיותרים. התזה של דמותה בסרט היא מטאפורה מדויקת ומכוונת לנושא הסרט בכללותו ועל הצד היצירתי אין תלונות, אבל, עם זאת טורנטורה היא יכול לקצץ בכחצי שעה, על מנת להגיע לעיקר מהר יותר ובצורה ממוקדת ולוותר על הרבה זמן של מזמוזים

טורנטורה ממשיך לייצר סרטים ראויים, עם תכנים מעניינים ומרתקים באופן וצורה ייחודיים רק לו, אבל בהחלט זה לא הסרט שמפיצי הקולנוע ברחבי העולם יצליחו למשוך איתו צופים רבים לקולנוע ובעיקר בתקופה בה הטסטוסטרון הגברי המאצ'איסטי שוטף את אולמות הקולנוע, דרך עוד כוכב קומיקס של Marvel או DC. 0לסרטים של טורנטורה יש מקום יותר טוב בספריית הוידאו הביתית שלכם, לצפייה רגועה ושקטה וללא ספק בעלת אפקט רומנטי ומרגש.