"הגל החמישי": גל חייזרים נוסף בא לשטוף אותנו

ג'ניפר לורנס קיבלה אחד, שיילין וודלי גם קיבלה אחד, מה לא ייתנו לקלואי גרייס מורץ איזה אחד קטנטן? מי אמר טרילוגיית סרטי אפוקליפסה לנוער ולא קיבל? מי? המסלול הבטוח של הסרטים הללו בדרך כלל מתחיל ככל טרילוגיה קלאסית - סרט ראשון מפתיע, מטלטל או סתם מהנה וכיפי, אפילו אצל "הרץ במבוך" הנוסחה עבדה, פחות או יותר. בסרט השני והשלישי (שמתפצל בדרך כלל גם לסרט רביעי, שלא לצורך) כבר מורידים הילוך ועוברים לירידה ברמה, עד כדי מיאוס וגיחוך ("משחקי הרעב") במקרה הטוב או עד קריאה לעזרה ורחמים, על מנת לסיים את הסאגה במקרה הרע ("הרץ במבוך" והוא עוד לא הגיע לנקודת הרתיחה והסיום).

ואז מגיע לו "הגל החמישי" וקלואי גרייס מורץ בראשו והם מוכיחים שאפשר לעשות דברים אחרת, אפשר להתחיל מהסרט הראשון איפה שהאחרים בדרך כלל מסיימים - כן, גבירותיי ורבותיי הצעירים, אפשר לעשות את זה בינוני עד גרוע כבר בסרט הראשון. בלי אמינות, בלי משחק משובח ועם עלילה שקופה וצפויה יותר מתכולתו של חלון ראווה בחנות בגדי ילדים ונוער, יוצאים שני היפיופים הצעירים המרכזיים למלחמה כמעט חסרת סיכוי. מה שמתחיל כמו אחד הסיקוונסים המוצלחים ב"מחוז 9", שם חייזרים התמקמו בנוחות מעל שכונות הסלאמס של דרום אפריקה, ממשיך להתרסק דרך כינוי החייזרים, בשם חסר המעוף: "האחרים" ומסיים את מסלול ההתרסקות אחרי שניים-שלושה גלי הרס מוצלחים אל מה שנראה כמו אחד המיחזורים המצוצים ביותר שהצליח הקולנוע המודרני להעניק לבני הנוער חסרי השאיפות הקולנועיות שלו.


(נהגוס! שכחת את דובי המזל שלך | צילום: יח"צ)

הוא ממש לא אחד הסרטים הגרועים שניפקה שנת 2016 עד כה, אך הוא בקושי מגרד את מחוזות הבינוניות. יש כוונה ויש אמצעים, אבל הדרך עמוסה בבעיות, חורים וכל כך צפויה שזה די מעיק, אם לא מרגיז. הוליווד הבינה שמה שייצר לה הכנסות ברמה הגבוהה ביותר הם סרטי הקומיקס, שמיועדים לצעירים ולגיקים מבוגרים ובעצם, עם הזמן כבר קבעה שפחות או יותר היא פונה לקצת יותר משבעים אחוז מאוכלוסיית צופי הקולנוע. הוליווד גם הבינה, שישנו פלח עצום של אוכלוסייה צעירה, שמה לעשות, לא גיבש לעצמו מנטרה גיקית עדיין, כל מיני טינאייג'רים שרוצים קצת סיפורי אהבה שלא כוללים חליפות צמודות ושם של גיבור על ועבורם הולכים ומתרגמים התסריטאים ההוליוודיים את כל דרמות האפוקליפסה המיועדות לקהל הצעיר. יש יריות, סיפורי חברות, סיפור רומנטי ואם יש לכם מזל, אז גם ישנם יצורים שמנסים להיפטר מהאנושות ומי שמיועד להצילה הם חבורה אמיצה של בני נוער. כן, כאילו שזה יקרה.

קלואי גרייס מורץ כבר הוכיחה את איכויות המשחק שלה לא פעם ולא פעמיים, בתור ילדה קטנה ובתור נערה מתבגרת וכעת בתור אישה צעירה, היא מרגישה שהיא צריכה דווקא לקחת את הקריירה למקומות שיקנו לה הבטחת עבודה ולאו דווקא יקנו זיכרון לתוויות איכות. אחד התפקידים המיותרים והגנריים שהיא ביצעה לאחרונה, ללא שום אתגר מבחינת יכולות המשחק, ללא הפתעות ועם המון אובר אקטינג ומעט מאוד אמינות במשחקה ובכל מה שהיא משדרת לדור אשר גדל עליה. היא מגלמת את קאסי, מתבגרת עם קראש על החתיך של השכבה, כזו שאוהבת את הוריה ואת אחיה הצעיר ופשוט חיה את החיים, עד ש... עד שמגיעים חייזרים וחוסמים לה את השמש בחצר האחורית, משם עד להשמדה של כל מה שהיא אוהבת, מאמינה בו וחושקת בו, הדרך קצרה כפתיל של נפץ דלוק שצופי הסרט הדליקו בתקופת פורים.


(לא מצליח לקרוא מה כתוב בשורה האחרונה למטה | צילום: גטי אימג')

כל הרגשות הילדותיים שלה מתעממים והיא מגדלת אשכים, לומדת לירות ברובים וראשה קודח מרוב תוכניות יעילות למציאת אחיה והצלת העולם, כל זאת על רקע ניסיון השמדת העולם על ידי ספינת החייזרים שמבצעת מספר מכות מצריים בכמה פעימות, כמו הסכם השלום ופעימותיו, רק שכאן כל פעימה היא גל, גל של רשע ואשמדאי. בזמן שקאסי מנסה להציל את עצמה ואת הנותרים החשובים לה על פני האדמה, מגיע פטרול צבאי ומבטיח הבטחות להצלה בשם הממשלה ומפזר הצהרות על הצלת הנותרים ועל חוסר היכולת לסמוך על אף אחד מלבד אבינו שבשמיים וצבאינו על פני האדמה.

באמת שברגע הזה אתם חייבים להבין שמשהו מאוד חשוד מתרחש - איזה צבא, בשם מדינה כלשהי, עושה משהו על מנת להיטיב נטו עם תושביה? ולרגע רצינות... כן, זה הקו המנחה של הסרט, לסיים סיקוונס מסוים, של גל אסונות עולמי, בחסות החייזרים ולהמשיך להתקדם במעלה העלילה (הממש לא מפותלת), ללא שום מחשבה יצירתית ודרך כל נקודות הציון הצפויות ביותר וחסרות האתגר המחשבתי המינימלי. ישנם לא מעט רגעי אסונות מרהיבים והם, בנוסף לכרזות הסרט מטעים לרגעים מועטים, שמדובר כאן בסרט אסונות. לא, לא מדובר באחד כזה ואפשר לעלות על הריח הפשוט הזה תוך כדי עלילת הסרט ולהבין, די מהר, שמדובר כאן בעוד גרסת סרטי אפוקליפסה לדור הרך.


(איפה לוחצים פה? | צילום: יח"צ)

קלואי גרייס מורץ, כאמור, באחת ההופעות החלשות שלה וזה נראה כקו מתדרדר ומדאיג אחרי ההופעה מעוררת המחלוקת שלה ב"מקומות אפלים" ולא נראה ששאר הסרטים שהיא הולכת להשתתף בהם בשנה הנוכחית הולכים לנפץ את הקו התלול הזה, אך הילדה עדיין לא בת 20 ומייצרת תכנים קולנועיים כמו שאחרים מייצרים שערוריות שנתיות, אז אפשר לקוות שהרצף הרע יישבר. ליב שרייבר, מריה בלו ורון ליוונגסטון הם ה"מבוגרים" של הסרט וכפי ששניים מהם מגלמים חיילים, כך הם נראים - מכאניים ודי כבויים. ליוונגסטון בתור האב המודאג לא יכול להוציא מעצמו עוד משהו והשניים האחרים פשוט מאכזבים בתפקידים בנאליים ופלקטיים, שלא תורמים שום אפקט מרעיש או מסעיר לעלילה המדוכדכת הזו, ממילא.

עוד סרט צעירים על עולם הולך ונעלם, הולך ויורד לו במורד האסלות המבריקות והזוהרות ביותר שהוליווד יכולה לספק. אולי חלק מצופיו יהנו מפעימות קלות של אפקטים מרשימים, אולי חלק מהצופים יתמוגגו מרומנטיקה בחסות אפוקליפסה ואולי חלקם יהנו לצפות בחייזרים הולכים ומשתלטים על עולמינו, מה שבטוח המיקס הזה לא יעורר אתגר מחשבתי או ייזכר יותר מכמה דקות אחרי תום הצפייה בו וטוב שכך.