"לג'יין יש אקדח": עכשיו ג'יין צריכה ללמוד לירות

אז לג'יין יש אקדח, סבבה. אישה במערבון הפרוע עם האייקון הפאלי הגדול ביותר (שרק הולך ומשתכלל בגודלו במהלך הסרט) ולא רק אקדח, יש לה גם אהוב ישן, אוסטרלי מסוקס שמושך באף מדי פעם, או פעמיים או שלושים פעמים והוא פעם היה ארוס שלה, כך אומרים וכעת הוא צריך לשוב אל אהובתו לשעבר, שמה זה התקדמה מאז. כעת היא נמצאת בצרה צרורה והיא חייבת את עזרתו. נשמע כמו התסריט הקלאסי והשידוך המושלם בין מערבון לבין דרמת אוהבים וכך גם מתרגם את עצמו הסרט על המסך.

אחת הבעיות ממנה סובל הסרט היא העובדה שהוא לא מצליח להרים את עצמו בשלבים מרובים והוא סובל, בעיקר, מהיעדר נבל דומיננטי, כך שנותרו שני השחקנים הראשיים והם אכן מתגוננים מפני חבורה מנוולת, בראשה נבל קלאסי (יואן מקרגור), לבוש שחור, עוטה מגבעת/כובע שחור ועטור זקנקן ושפמפם מלוטשים, אבל מה זה לא מעורר בחילה/אימה או כל רגש שפיללתם שיעורר אצלכם הרשע של המערבון, בו אתם צופים.

בסצנה הראשונה, ג'יין, אמא אוהבת מסבירה לבתה הצעירה, דרך סיפור ומעשייה שאנשים טובים מטבעם ואת הטוב הזה אי אפשר לקלקל, אבל סיפורים ומעשיות לחוד ומציאות אכזרית ונושכת לחוד ומיד בסצנה הבאה, אביה של הילדה ובעלה של ג'יין יחזור ירוי במגוון מקומות בגופו והאישה הטובה תנקה אותו מכל שרידי העופרת, שהוא מציג לראווה בגופו. החיים קשים וכך גם הקליעים שהוצאו מביל האמונד (נוח אמריך), חבר הכנופיה לשעבר שנשוי לג'יין. והחיים הקשים הללו מאלצים את ג'יין להתמודד באופן ישיר עם החבורה הישנה של ביל, הבוערת לנקמה בו ובאשתו.


(ניקית את הקנה? | צילום: יח"צ)

על כן, מאפסנת ג'יין את ילדתה במקום מסתור בטוח ויוצאת, חמושה באקדח (משם הסרט), לבקש את עזרתו של דן (ג'ואל אדגרטון המצוין), המריר וזה ששרד מלחמה רק בשביל לחזור כחול אשכים למציאות ועולם שונים, עולם בו הוא לא נחוץ יותר לג'יין, מלבד להגן עליה ועל בעלה הירוי. מעבר לשמחה והששון בחזרתה של נטלי פורטמן לזמן מסך ועוד במערבון, הסרט סובל משיממון כללי, כמערבונים רבים, אבל השיממון הזה נמשך כחצי סרט וממשיך הלאה בקו שנע בקטבים קיצוניים שמתנהלים בין לחישות רכות, מאיימות ומיואשות לבין יריות חדות, מפלחות וקוטעות שלווה.

אי אפשר להגיד שהלך הרוח המערבוני לא מיוצג טוב, הוא מיוצג נהדר ושוב סובל מקיטועים חדים אל עבר פלאש בקים לעבר של שני גיבורי הסרט, עבר רומנטי שקצת שובר את האווירה המערבונית ומרגיש תלוש משאר החלקים הטובים של הסרט. קשה לומר שזהו סרט רע, כפי שמבקרים רבים וציונים רבים נטו להטיח בו, אבל קשה לומר שהוא מהמערבונים המרתקים והעמוקים שהוצגו בשנים האחרונות, הז'אנר הזה מפציע מדי פעם, מרים ראש גאה ומנסה להראות שהוא משמר ערכי עבר, הסרט הזה הוא לא בדיוק אחד מאלה שז'אנר המערבונים ייקחו הלאה להציג בתור גאווה לדור מערבונים מודרני.
צילומים טובים ומשחק סביר מאוד, אין להכחיש.


(לא מספיק רע | צילום: יח"צ)

גאווין אוקונור, שביים את אחד הסרטים המרגשים, החשובים והטובים בסוגת דרמת הספורט מזה שנים, "לוחם" (בכיכובם של אותו אדגרטון וטום הארדי המהפנט), לוקח תפנית בז'אנר ומנסה את מזלו במערבון. הוא לא מצליח להותיר חותם משכנע, אבל בהחלט מגוון את יכולותיו ואולי זוכה לקיתונות בוז לא מוצדקים, מכיוון שהסרט שלו בסך הכל לא רע, אבל עדיין לא מספיק טוב בשביל להיכנס לקטגוריה של מערבונים טובים ששווה להתעכב עליהם בכל הנוגע לעלילה, קצב או סוג כלשהו של חדשנות בתחום.

היכן שאוקונור מצליח בגדול הוא באיסוף של קאסט משובח, שדי מתבזבז לו בסרט הנוכחי. מעבר לפורטמן, אדגרטון ומקרגור, אשר מתנוססים בגאווה בתור הכוכבים הראשיים של הסרט, מופיע גם איימריך בתפקיד טוב ומשמעותי לסרט ומעבר לו שמות כמו רודריגו סאנטורו (קסרסס מ-"300") ובויד הולברוק (הבלש הנהדר מ"נרקוז") בתפקידים מיניאטוריים ותורמים. אין ספק שחובבי המערבונים הקלאסיים לא ימצאו במערבון הזה את כוס התה המהבילה שחיפשו, הוא ככל הנראה יעבור אצל חלקם בפיהוק וייתכן שפשוט יעבור לידם. נמשיך לחפש תוצרת טובה יותר מהמפיקה והשחקנית, נטלי פורטמן ונודה בינתיים על כל שביב אור שהיא מפזרת בימי אובך וערפל.