"עין בשמים": העין הזו צריכה משקפיים

בדיוק לפני יומיים בערב, משפחות חוזרות הביתה עם ילדיהם מהגנים, אנשים עובדים חוזרים מהעבודה ומבצעים השלמות בשווקים המקומיים וסתם אזרחים או תיירים מטיילים להנאתם לרוחבה של הטיילת המקומית. באבחת סכין אחת נקטעת לה שגרת חייהם ואותם חיים משתנים לבלי היכר. מוות, אובדן הם המקרים הקיצוניים ביותר בספקטרום הפגיעות, שיקום פיזי ונכויות הן על קו האמצע וסתם סיוטים, חרדות וצורך בטיפולים פסיכולוגיים עד סוף החיים הן הצרות המועטות והבלתי מוזכרות שנפגעי הטרור חווים על בשרם ונפשם המצולקת.

איך זה קשור לעזאזל לסרטו החדש של גאווין הוד, אתם בוודאי שואלים? ובכן, בזמן שבישראל, ביקור איש ממשל אמריקאי גורר אחריו שרשרת דמים חסרת אבחנה, שליטה או כל קשר להומניות, מציג הוד את הצד ההומאני, הדמוקרטי, המסביר והלוקח בחשבון כל אפשרות אפשרית עד כדי תסכול ועצבים. הוד, במאי ושחקן שלא הפליא עד כה ביצירות שנצרבו עמוק בתודעה, ביים את "צוצי" הדרום אפריקאי הנפלא, את "X-מן המקור: וולברין" ו"המשחק של אנדר" בעלי הפוטנציאל הגבוה, אך הנשכחים למדי וגם הספיק לגעת בראשו של ג'ילנהול המופלא ב"חקירה מעבר לקווים", סרט טוב שמתקשר גם לסרטו הנוכחי ומוהל את התמהיל, הכה מוצלח ומקובל של השנים האחרונות; מלחמה בטרור אל מול אמות מוסר גבוהות והפעם נזרקת לקלחת גם לקיחת האחריות מרחוק בזמן אמת והורדת ההוראה מגבוה, נגזרת ישירה לעידן הסייבר וניהול מלחמות ופעולות דרך הסלולארי ומכל מקום אפשרי, בעזרת כל מדיום אפשרי הניתן לרתום למען מלחמה/פעולה בשטח אויב.

השינויים התקופתיים, מסרטי מלחמה קרה וחמה של שנות השבעים עד התשעים, טומנים בחובם המרה ועדכון לאלמנטים מרכזיים בסוגה הקולנועית של סרטי מלחמה. ראשית, כמובן העדכון של העזרים הטכנולוגיים - מצלמות זעירות, מטוסים נשלטים מרחוק ועוד שלל פלאים טכנולוגיים כבר אינם נחלתם הבלעדית (והבדיונית) של סרטי ג'יימס בונד, כיום הם בגדר עובדה מוגמרת. כאשר מרטי מקפליי הצליח לדבר עם הבוס שלו בשיחה טלוויזיונית מסלון הבית ב"בחזרה לעתיד 2", חשבנו שהעתיד הזה משוגע לגמרי, הזוי ודמיוני ורק אלוהים יודע מתי יגיע, אבל בסרט הנוכחי, יצירת הקשר דרך מדיום ווקאלי ו-וויזואלי הוא קריטי וחיוני עבור מידע לממונים ומקבלי ההחלטות מרחוק.


(טוב נו, אפשר ללחוץ על הכפתור כבר? | צילום: יח"צ)

ב"כוננות עם שחר" כבר חזינו בעין בשמיים ובייסורים אשר מעבירים מקבלי ההחלטות בחלונות הגבוהים את החיילים הפשוטים או את מפקדיהם כבולי הידיים. ב"חיסול ממוקד" הדלוח, בכיכובו של אית'ן הוק, חזינו בטייסי מל"ט ששכחו מה זה תא טייס וכל תכליתם היא הפעלת אפליקציית טיס מתוך מכולה קטנה בחור תחת מדברי ומה שנראה כמו המשך אימוני סימולטורים של טיסה מבית הספר לטיס. הסרט הנוכחי לוקח את את האלמנטים המרכזיים, מחבר אותם ומתבל במנה גדושה של רגשות אשם ומוסר, כאילו התפר המחבר בין שני הסרטים המוזכרים נלקח מהאיסטווד האחרון והמוצלח ("מתנקש אמריקאי" שהטיזר הפרסומי דורש שתיזכרו בו לפני שתלכו לסרט הנוכחי).

האלמנט המרכזי השני שהלך והשתנה לו מסרטי התעמולה נגד קומוניזם ורוסים (אופנה חוזרת, דרך אגב), הוא משהו שרץ חזק כ-15 שנה, מאז האומה האמריקאית נפגעה מטרור מוסלמי ונחשפה לרשע חדש בצורה הכי כואבת שאפשר. איסלאם הוא עדיין הנושא החם והמלחמה בו ומולו מתדלקת תסריטים מדי שנה. החוכמה של הוד בסרט הנוכחי היא לקחת נושא טעון, לשלב עם אלמנטים חדשניים של לחימה מבוקרת (מדי), להציג צד פוגע, נפגע ואת הפרצופים והגופים מאחורי כל שלב ושלב בהוצאה לפועל של חיסול מבוקר ומדוד.

הלן מירן מגלמת את קולונל פאוול הבריטית, אשר עוקבת אחר בת ארצה, אשר התאסלמה והפכה להיות אחת מהמבוקשות הגדולות ביותר של הטרור האיסלאמי העולמי, מירן מגלמת אישה חזקה, חיילת קלאסית שאין לה בעיות לחיצה על הדק, כאשר מדובר בלכידת אויביה ושמירה על אוכלוסייה חפה מפשע וגם במחיר פגיעה בחלק מאותה אוכלוסייה. שלב אחד למעלה, במעלה השרשרת הפיקודית, מתיישב לו אלן ריקמן, עליו השלום, בתפקיד לוטננט בנסון הבריטי, שיושב עם מיטב פוליטיקאיי הממלכה, על מנת לצפות בהבאתם למעצר של טרוריסטים מוסלמים, אחריהם רודפת פאוול מזה שש שנים. אהרון פול ופיבי פוקס הם מטיסי מל"ט מצפוניים, שרואים יותר מדי פרטים בנוגע למוקד אליו הם אמורים לשגר את הטילים המורכבים על המל"ט וגם גאווין הוד לוקח תפקיד קטן בתור מפקד ה"טייסת" שלהם (שורת המכולות שתקועות באמצע המדבר). החבורה המתוגברת נעזרת בשירותיו של איש מבפנים, קנייאתי מקומי וכחוש (אותו מגלם ברחאד עבדי, הזכור לכולם מהופעתו המסחררת ב"קפטן פיליפס"), אשר עוזר להם בתור מסתנן מהסביבה המקומית.


(יאללה, תעשה עוד פעם פרצוף פינקמן)

ההתנגשות המוסרית מובאת, איך לא? דרך ילדה מקומית, אותה רואים כל המשקיפים והשותפים לקבלת ההחלטות הראשוניות. אותה ילדה חמודה טורפת את הקלפים הפוליטיים ומאלצת את כל מקבלי ההחלטות להתחשב במוסר ומהווה סלע מחלוקת רציני עבור קבלת ההחלטה לבצע פעולה. את הילדה צובע הוד בצבע אדום ומשם פותח קשת של פרשנויות אופציונאליות - כיפה אדומה המדלגת בין יער של רובים וזאבים אנושיים, בדרכה למכור את הלחם בסלסלת הקש שלה, הילדה באדום "מרשימת שינדלר", כפתור אדום לביצוע פעולה ממנה אין חזרה וכמובן ההקשר הראשון שיתקשר לכם עם הצבע האדום.

הוד לוקח נושא שכבר דשו בו, לא פעם ולא פעמיים ומעלה אותו על המוקד פעם נוספת. האם המוסר מאפשר הרג אזרחים תמימים? גם על מנת למנוע אסון בקנה מידה גדול יותר ולייצר בלימה דרך חיסול מנהיגים אסטרטגיים של תנועות טרור. הבמאי משתמש בשטיקים, תכסיסים ופעולות של הרגע האחרון ממיטב סרטי סוגת המתח, על מנת לשמור את הצופים בתמונה, כאשר הם כבר גמרו אומר מבחינת בחירתם בגלולה הכחולה או האדומה. גם ניהול פעולות רגישות הדורשות אישורים מהקודקודים הגבוהים ביותר הם נושאים שכבר הוצגו בלא מעט סרטים, אבל באף סרט אי אפשר היה לחזות במחזה שמזכיר יותר פארסה, כאשר המושכים בחוטים מסרבים לקבל החלטות או שמקבלים אותן מהר מדי וגורמים למל"ט אחד, לעין בשמיים, לחוג יותר מדי זמן באוויר ללא קבלת החלטה אמיצה.


(לאן לעזאזל חאליסי נעלמה? | צילום: יח"צ)

השילוב המצוין עם אלמנטים שחוקים של מתיחה עד הרגע האחרון, קבלת ההחלטות מורטת העצבים, אשר הופכת קומית בשלב מסוים וההתנגשות בין חיילים, פוליטיקאים, מוסר, מצפון ורצון לבצע את העבודה, כל אלו נכנסים לדייסה של הוד, בהוד והדר ויוצרים יצירה נפלאה, מורטת עצבים ומותחת עד לרגע האחרון. אולי תרגישו שכבר הייתם בסרט הזה פעם, פעמיים או יותר, אבל בוודאי לא תחושו לשנייה אחת שירדתם מהרף שהוצב לפני כן בידיהם של יוצרים מיומנים ומנוסים יותר מהבמאי, לו זו הפכה להיות היצירה המוצלחת ביותר עד כה.