"מקבת'": סיפור ישן-חדש

מה עוד אפשר לומר על יצירותיו הנושנות וחסרות הזמן של שייקספיר? נראה שלא משהו חדש שטרם נאמר, אבל הכותבים והבמאים ההוליוודיים עדיין מנסים אמנות חדשות, עם נופים עוצרי נשימה, עם שחקנים עוצרי נשימה ומשעתקי תיאטרון ובמה אל עבר לוקיישנים משכרים של צילום. הבעיה הטמונה בסרט היא לא התוכן שלו או טיב המשחק של הקאסט המשובח, היא אפילו לא בביצוע והדקלום של הטקסט על ידי השחקנים - הבעיה נעוצה בטקסט עצמו.

אין ספק שמייקל פאסבנדר ומריון קוטיאר כבר הוכיחו ביצועים גבוהים בסרטים אחרים והם אדירים ומתאימים לצקת את איכויות המשחק שלהם בדמויות השייקספיריות, אבל מה שמושם בפיהם הוא טקסט מיושן וארכאי, ספרותי ואפילו יותר מדי ספרותי, ואם אתם לא נמנים על קבוצת "שרופי שייקספיר" כנראה שתנדנדו את ראשכם מצד לצד, תסתכלו על השעון, תמתינו לסיומו של הסרט ועל הדרך תתפעלו מתצוגות משחק כובשות ומיופיו הוויזואלי של הסרט עצמו.

כך בערך אפשר לחלק את החוויה השייקספירית, כאשר היא מומרת למדיום קולנועי; השפה הגבוהה משתלטת על מרבית החלקות ומדירה רגליים ועיניים של צופים רבים, שמנסים לראות אם את הפער בין שייקספיר לבין אחד האדם אפשר יהיה מתי שהוא לגשר מבלי לפגוע בתוכן המקורי, מבלי להוזיל ולהנמיך את יצירותיו העל זמניות, אשר ממשיכות להילמד ולהיות מוצגות במיטב התיאטראות בעולם כולו.


(מאמי, נראה לי את צריכה לעשות שפם)

אין ספק שהתוכן והעלילה מועתקים באופן נאמן למקור ועל מנת להמשיך את אותה נאמנות למקור, השפה השייקספירית נשמרת. השאלה היא האם יש לזה טעם? הביצוע פנטסטי, אבל עדיין ישכח בין ערימות הניסיונות לחדש ולהקים לחיים חדשים את אותן היצירות. התוכן העלילתי עצמו לא סתם נותר על זמני, הסיפור הוא נפלא והוא סיפור אופי והתנהגות, אך מעבר לזה יש צורך עז בחידוש מקורי ועדיין בהיצמדות לתכנים הקלאסיים.

תחילת הסרט מוצאת את מקבת' במראה וויליאם וואלאסי, הוא מעוטר בפסים כחולים סקוטיים ורץ אל שדה הקרב בהילוכים סופר איטיים, על מנת לכבוש יעד נוסף שהוגדר לו על ידי מפקדו ומלכו. לאחר דקות ארוכות של קרבות בהילוכים איטיים נותר מנצח ברור ונבואה שמשתמעת לכמה פנים ובעצם מניעה את עלילת הסרט ואת טירופו ההולך וגדל, אקספונינציאלית, של מקבת׳. המוזיקה האיטית והמלנכוליה והעלילה התואמת יוצרות ובונות את האווירה והלך הרוח הנדרשים, השחקנים המוכשרים מוכיחים שגם תפקיד שייקספירי אינו גדול מדי למידותיהם ופסבנדר כבר מזמן הוכיח, בלא מעט תפקידים, שתפקיד היישות המיוסרת, הסובלת והעגמומית תפור היטב למידותיו הידועות והאיכותיות.

הסרט מתבסס, לא מעט, על מונולוגים של פאסבנדר ושל מריון קוטיאר, אשר מגלמת היטב את התפקיד של ליידי מקבת' ההפכפכה, שהיא מנוע עלילתי חשוב לסיפור. לשם כך השחקנים מותאמים וקולעים היטב אל תוך התפקיד המוגדר להם וכל מה שנשאר הוא להתייסר בשקט ולהתפעל מהאתרים, אשר הוקצו לצילום הסרט ובהם הוא מתנהל ברובו, כאשר הוא יוצא החוצה.


(שמישהו יביא מגבת | צילום: יח"צ)

את העלילה אולי יש צורך להציג, למרות שסביר להניח שמי שפחות בקיא בשייקספיר או פחות מתחבר לתכנים המעובדים הקולנועיים לא זקוק להצגה, כיוון שיוותר ויסנן את עצמו החוצה. מקבת' הוא גנרל שמקבל תחזית משלוש מכשפות על הפיכתו למלך ושליט בלתי מעורער ומאותו הרגע הוא מתקשה להתאפק בסבלנות וגם בעזרת אשתו, הפאם פאטאל האולטימטיבית, הוא יקבל את כל ההחלטות השגויות בדרך להגשים את הנבואה ולצאת מדעתו בדרך להגשימה. אורסון וולס ורומן פולנסקי כבר עיבדו את המחזה השייקספירי בעבר ונחלו הצלחה יחסית, שייקספירים אחרים שעברו עיבודים בשנות ה-2000 והלאה מקבלים קרדיט מסוים, אבל לא כולם נחקקו בתודעה הקולנועית, רובם התאיידו ונשכחו בתהום הנשייה שבין הבמה לבין הסט.

לג'סטין קורזאל אין יותר מדי עבודה, מאחוריו בתור במאי, אבל הסרט הזה מהווה עבורו מקפצה, ברגעים אלו ממש, לעבוד עם שני הכוכבים שלו שוב, בשת"פ מחודש בסרט המדובר "אססין קריד", שיגיע למסכי הקולנוע אי שם בסוף השנה, שזה עתה החלה. קורזאל מצטיין ביופי, בצילום ובאיחוד בין היופי לצילום ומקבל רוח גבית, צידית וחזיתית מהקאסט המשובח שלו, שכולל גם את דיוויד ת'ווליס (שהצטיין במתן קולו עבור סרטו של צ'ארלי קאופמן - "אנומליסה") המשובח, פאדי קונסידין הנהדר ומעל כל שחקני המשנה, שון האריס, אשר זורח בתור אחד הכוחות החזקים במחזה/סרט ולוקח עליו את תפקיד מק'דאף ויוצר מהדף הזה חתיכת אבן מוצקה של משחק נפלא, קשוח ועוכר שלווה, לא פחות ממשחקו המדויק והמטריד של פאסבנדר עצמו.


(בוא, אני אגלה לך את כל התוצאות של הווינר)

איך שלא תבחרו לתקוף את הסרט הזה, רצוי שתצטיידו בכמה שעות ספייר של מנוחה, שלווה וסבלנות עד האוזניים, כי בהחלט שווה לראות את היופי הקולנועי הזה, את תצוגות המשחק המשובחות הללו ולהיכנס במודע לסרט שאיננו פשוט לצפייה ולעיכול, גם לחובבי קולנוע וותיקים וסבלניים מאין כמותם.