"ברוקלין": האישה הטובה

תחילת חודש פברואר הולכת ומגבשת, בישראל, את המועמד האחרון לסרט השנה בטקס פרסי האוסקר בסופו של החודש. הסוס השחור ו(כנראה)חסר הסיכוי לזכייה כלשהי, מציג שלוש מועמדויות, שלא בטוח שכולן מגיעות לו וכנראה שלא יזכו את הסרט על פרסים מעבר למועמדויות, אבל הסרט מציג עלילה טובה ומרגשת, בימוי קלאסי וטוב לסיפור אהבה ושייכות ומשחק משובח של סירשה רונאן, הצעירה, ההולכת ומשתבחת מסרט לסרט.

סרט על מהגרי אירלנד, שלאו דווקא נוגע במלחמות הפנימיות שהתחוללו באירלנד בשנים שעוד יבואו, אלא כזה שמספר את סיפורה של מהגרת אחת, אשר מחפשת להגשים את החלום האמריקאי ומנסה להתרחק מארץ מולדתה בשביל לזכות בהזדמנות השווה להיות בעלת ערך במדינה שקולטת אותה.

רונאן (22) מגלמת צעירה שקטה וביישנית, אשר מתעתדת להגשים את עצמה מעבר לים, בברוקלין, ניו-יורק של שנות החמישים. היא עוזבת את חנות המכולת בה היא עובדת, עוזבת את אחותה ואמה ויוצאת למסע לא פשוט, אל עבר משרה פשוטה למדי, בארצות הברית של אמריקה, שאולי תפתח בשבילה צוהר הזדמנויות, אותו לא הצליחה לקבל בארץ מולדתה.


(הלו, תיזהר לא להוציא לי עין)

הסיפור מביא איתו מסע בבטן באוניה השטה לארצות הברית והסתגלות לא פשוטה לחיים ללא המשפחה והסביבה המוכרת לה. אמנם היא נשלחת ללב הקהילה האירית והמחבקת בברוקלין, אבל גם האווירה החמימה והמזמינה והסביבה התומכת לא מצליחות להקל על הגעגוע הביתה. התרבות השונה, הקפיטליזם באוויר והמרדף, של הבנות סביבה, אחרי בעל מוצלח שימנף אותן מחיי בינוניות, לא מרגישות טבעיות לאייליש, המגולמת באופן יוצא מן הכלל על ידי רונאן הצעירה.

רונאן, בוגרת "האנה", "כפרה" ו"מלון גרנד בודפשט", ממשיכה בתהליך פריעת שטרות ילדות עם מועמדות שנייה לאוסקר (הראשונה הייתה על שחקנית המשנה ב"כפרה") וראשונה על תפקיד מוביל בסרט שהוא כל כולו שלה ובהובלתה. אחת הבעיות בסרט, היא העובדה שגם אם הוא מנסה לייחד את עצמו ולבדל בעזרת מינון גבוה של הומור עדין, שמשתלט בחוזקה על הרבה חלקות טובות של הסרט, הוא מתברר כעוד דרמה סוחטת דמעות שמורכבת כפסיפס ז'אנרי, שנראה בכמה וכמה סרטים.

השייט בלב ים, מלא בחילות וטלטלות אופייני למדי וטיפוסי לסרטי מהגרים. ההשתלבות וההיטעמות בסביבה חדשה וספציפית של אירי המתארח באמריקה כבר עברה גילוח ישן עם בראד פיט ב"יריב אינטימי" עם האריסון פורד ועם עוד לא מעט סרטים, בשלבי המשך. לאחר ההיטמעות וההתרגלות לסבב החדשה, מגיעה גם אהבה גדולה וגם בין "עדתית", כאשר אייליש החביבה מכירה את טוני, האיטלקי מהמשפחה האיטלקית הממוצעת ואהבתם לא יודעת גבולות וגם מבחנים אמיתיים עד ש...עד שאותה האידיליה מתרסקת ונשברת, עקב אירוע טראומטי בחייה הישנים של אייליש ושם האהבה תעמוד למבחן לראשונה.


(בואי נלך למצוא לך איזה חתן טוב | צילום: יח"צ)

אייליש צריכה לחזור לאירלנד ואהבתה הצעירה עוברת לממתינה ולמבחן האופי הראשון והגדול שלה. העבר חזרה לאירלנד טומן בחובו עוד נרטיב מוכר, כאדר סביבתה המוכרת והאוהבת של אייליש מחליטה לעשות את כל המאמצים על מנת להשאירה (ודוגמא לכך כבר ראינו בסרט האירי, "הפיתוי הגדול", בכיכובו של ברנדן גליסון וטיילור קיטש) ולגרום לה להבין היכן ביתה האמיתי נמצא. החזרה לאירלנד מחליקה בטבעיות בגרונה של אייליש ובזכות משפחתה וחבריה הוותיקים הקרב על הבית ניצת מחדש, כאשר היא נאבקת בליבה בשביל להחליט לאן היא שייכת; לכרך הברוקולנאי או לעיירה האירית, שם כולם מכירים וגדלו עם כולם.

כל הסרט ממרכז את עצמו לשלושה נושאים מרכזיים: געגוע לבית/משפחה, שייכות למקום אשר מזוהה עם בית, משפחה וחברים וכמובן אהבה, שובר השיוויון הקלאסי. כאשר כולם מתחברים זה נראה קלאסי, לפרקים מסוימים, אבל בהיזכר בכל כך הרבה סרטים שעשו אותו הדבר ונראו לא פחות טוב, קשה להבין למה הסרט הזה זכה להזדמנות לעמוד על במה אחת עם הסרטים הבאמת גדולים של השנה העשירה הזו. ואיך אפשר לייצר סרט עם טעם, ריח ואופי אירי ללא בן למשפחת גליסון הענפה, המשובחת וכתומת השיער, כאשר גם פה, כמו בחצי מהסרטים בהוליווד בשנתיים האחרונות (שמונה סרטים, ליתר דיוק) מוצאים את דומנל גליסון בתור חבר בכיר בקאסט.


(מותק, ביס אחד למצלמה ותעיף, אתה יודע כמה סוכר יש בזה? | צילום גטי אימג')

שלוש מועמדויות קטף לו הסרט המרגש והמבדר הזה. הסרט שעשוי טוב, מהחומרים הנכונים ומהמינונים המדודים של משלב הז'אנרים, שביניהם: דרמה, רומנטיקה וקומדיה, על מנת לנסות ולייצר קלאסיקה על זמנית. בזכות אריזה המוצלחת הזו השתרבבו להם, איכשהו לקטגוריות: הסרט הטוב, התסריט המעובד והשחקנית הטובה ביותר. ללא ציפיות לאף זכייה ובצדק, אבל עם הרבה סימפטיה ואהבה של הקהל, הסרט ייזכר בתור אחת היצירות המהנות של השנה, אבל בהגדרות הללו הוא גם ייעצר ויכבד את אחד מהמועמדים הגדולים לקטוף את כל הפרסים החשובים ויעשה זאת בתור צופה מהצד.