סיכום שנת 2015 בקולנוע: חלק א'

אז איך הייתה 2015 בקולנוע? שנה מורכבת, הייתי אומר. צריך להבין שככל שהשנים מתקדמות לקולנוע יש הרבה פחות מה להציע. זה אפילו לא תלוי בקולנוע עצמו, אלא בנו, הצופים. הסטנדרטים שלנו נהיו גבוהים יותר. נהפכנו לביקורתיים יותר. סרטים שהיו קלאסיקות לפני 20 שנה כיום יחשבו כסרטים בינוניים וסתמיים, ואני מדבר על כאלו בסדר גודל של "לאון" או "קן הקוקיה". אנחנו מחפשים חידושים, מחפשים ריגושים, מחפשים חוויות שיכולות להציג זווית שונה בקולנוע שכל כך התרגלנו אליו. השנה, היו כמה וכמה סרטים שניסו לחדש לנו, ואפילו היו כאלה שהצליחו. 2015 היא אחלה שנה, לא טובה כקודמתה, אך כזו שבקלות ניתן להגיד שמצאתי בה לא מעט סרטים מצוינים שבכיף הייתי מעוניין לצפות בהם שוב. אבל רגע, לפני שנגיע אל הרשימות הסופיות שכל כך הורגלנו אליהם, בואו נתחיל להיזכר בקטגוריות שאנו תמיד נוטים לדלג עליהם: הסרטים הז'אנריים שהכי אהבנו.

הקומדיה המצחיקה של השנה: "מרגלת"



מליסה מקארתי כאמנית ההומור הנשי, הוולגרי והלא מתבייש, פשוט לא מפסיקה לקרוע מצחוק בכל פעולה שעושה. זהו סרט כל כך מצחיק ומבדר שפשוט לא רוצים שייגמר. יש בו אפילו עלילה חביבה וכמה קטעי אקשן לא רעים בכלל. ישנם לא מעט שהתאכזבו ממנו, אז מה. ישנם גם כאלה שלא אוהבים גלידת אוראו.

סרט האקשן של השנה: "משימה בלתי אפשרית: אומת הנוכלים"



הסדרה הזו כל כך מיצתה את עצמה בכל כך הרבה מובנים, מחזיקה בשחקנים כל כך נשכחים וישנים ועם עלילות שמאסו עלינו כל כך מזמן, כך שעצם העובדה שממשיכים אותה היא הטלת הימור אחד גדול, אבל ההימור הזה עבד בצורה מדהימה. טום קרוז גם בגיל 50 פלוס פלוס מצליח להיות ספורטיבי וכיפי, והסרט כולו זורם, מעניין ועשוי בטעם טוב. כאמור, גם האקשן שבו נפלא.

סרט האימה המפחיד של השנה: "פעילות על טבעית: מימד הרפאים"



בואו נודה בזה: הסרט הזה מפחיד. לא משנה כמה הסדרה "הידרדרה", "איבדה כל הגיון עלילתי שהיה בה", "משעממת", "מיצתה את עצמה", בסרט הזה בבית הקולנוע אני פשוט פחדתי כמו ילדה קטנה שחטפו את אמא שלה, ואת הבהלה והמתח שהייתי בהם אף אחד לא יוכל להשכיח ממני. בנוסף לכל הסרט גם מצליח להתחבר אל עלילות הסרטים הקודמים ולמצוא להן פתרון, שזה נפלא. הייטר גונה הייט, אם יש סרט אימה שעבד עלי השנה, זה זה.

סרט המד"ב או פנטזיה של השנה: "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר"



אלא מה. כל כך הרבה שנים שאנו מחכים שהסדרה הזו תתעורר ותחזיר את המעריצים הצוהלים אל בית הקולנוע, והנה, אחרי עשור מהסרט האחרון בסדרה, היא חזרה ובגדול. גדול מבחינת ההפקה, גדול מבחינת הנוסטלגיה, גדול מבחינת הריגושים והשמחה. חבל שהעלילה הייתה קטנה ואף מאכזבת, אבל נו, אי אפשר להתעלם מההנאה כולה.

סרט האנימציה של השנה: "הדינוזאור הטוב"



אני רק רוצה להבהיר: כשאני מתייחס לסרט מסויים שטוב בז'אנר מסויים, אני מתייחס למצויינות שלו בז'אנר ולא למצויינות שלו בפני עצמו. כלומר, כמובן ש"הקול בראש" היה בעיני הרבה יותר טוב מ"הדינוזאור הטוב", אך "הדינוזאור הטוב" זכה בקטגוריה הזו כיוון שמבחינת האנימציה עצמה הוא טוב ממנו הרבה יותר. "הדינוזאור הטוב" הוא סרט האנימציה שכולנו התעלמו ממנו השנה, כנראה בגלל שהוא נשכח בין כל המעולים שיצאו בז'אנר השנה. מדובר בסרט מקסים ומשעשע שמצליח לרגש, והאנימציה שבו היא אחד מהדברים האמנותיים והאמינים ביותר שראיתי בקולנוע אי פעם. כדאי לכם.

הדרמה הטובה של השנה: "גשר המרגלים"



אני חושב שבתחום הדרמה-ביוגרפית קשה כבר לקולנוע הנוכחי להחזיק איכשהו מעמד, אבל דווקא "גשר המרגלים" מצא חן בעיני בעובדה שהוא פשוט בא לספר סיפור מעניין עם בימוי קולנועי מוצלח ומלוטש. זה סרט מרתק, משוחק היטב, שכולו מלווה בקונפליקטים בירוקרטיים בין עורכי דין ומייצגי מדינות שמנסים ליצור חלופת שבויים. אין כאן הרבה מורכבות מעבר לכך, אך המסר הוא פשוט; גם המדינות השונאות ביותר מסוגלות להגיע להסכמי פשרה. עד שהעולם יבין זאת, נצפה בסרטים על כך.

המותחן הטוב של השנה: "המתנה"



וואו. "המתנה" במובן מסויים הוא גם הסרט המפתיע של השנה, מכל הבחינות. זה הסרט הראשון בבימויו של ג'ואל אדגרטון, והוא הצליח ליצור עבודת בימוי שניתן לקרוא לה מושלמת. כן כן, מושלמת. מבחינת השוטים האיטיים והמדוייקים, המוזיקה המטרידה, האווירה החודרת לנשמת הצופה. גם הסיפור נכתב על ידו, ומדובר בסיפור מותח, חזק, מפתיע נורא וניתן להגיד במקרה שלי אפילו מרגש. במהלך הצפייה נמתחתי כמו קפיץ, ולאחר הצפייה יצאתי המום - זה כל מה שצריך במותחן מעולה.

סרט הקומיקס - גיבורי העל של השנה: "הנוקמים: עידן אולטרון"



החבורה האפית שהצליחה לסחוף עולם שלם בסרט הראשון מצליחה לסחוף את כולו שנית. אומנם הייתה התעלמות כללית מן הסרט השנה, והיא מובנת, אך בין ההתעלמות לא שמנו לב שהוא נהפך לאחד מהסרטים הרווחיים אי פעם. גם אני כמעט ושכחתי ממנו לחלוטין, אך אם אני נזכר בחוויית הצפייה עצמה, אני זוכר שהיא הייתה מהנה להחריד, מרגשת ומלאה באפקטי מחשב שלא ראיתי כמותם בחיי. זה כיף בסך הכל, ולא מצאתי סרט בז'אנר שהיה מעבר לכך.

הסרט המוערך יתר-על-המידה של השנה: "להציל את מארק וואטני"



מארק וואטני הולך להופיע בלא מעט סיכומי הסרטים הטובים של השנה, ואולי הוא אפילו הולך להפתיע בנוכחות מוגזמת במועמדויות האוסקר, אך אני שוב ושוב לא מבין את ההתלהבות מן הסרט ה..נחמד הזה. כלומר, אין ספק שהוא סרט לא רע. רידלי סקוט מוכיח שהסוס עדיין מצליח לדהור, ועבודת הבימוי בסרט בהחלט מרשימה ומהוקצעת. אך מעבר לכך, זה סרט פשוט טרחני מידי. הוא פורס ומפרט לצופים את כל הפרטים המדעיים שהם ממילא לא יודעים, הוא מטריח את הצופים בדיאלוגים ארוכים ומייגעים בנושאים פיזיקליים שממילא אנחנו לא מבינים, הוא מחזיק ביותר מידי קווי עלילה והדמויות שבו לא מספיק רגישות בכדי שנתחבר אליהן. אז מה ההתלהבות, לעזאזל?

הסרט הלא מוערך מספיק של השנה: "על חבל דק"



"על חבל דק" יצא כאן בקולנוע בהפצה לא מוגזמת, ונעלם מן המסכים כמה שבועות לאחר שיצא ונעלם כלא היה. המבקרים שהספיקו לבקר טענו שהוא היה נחמד או סביר, וכך נעלם מן העולם סרט נפלא. באמת נפלא. "על חבל דק" הוא פלא תלת מימדי שאסור להפסיד; הסרט הזה כל כך מרהיב בתלת מימד, עם אפקטי מחשב כל כך מרהיבים שכל הסרט הרגיש כמו לונה פארק אחד גדול. הצילום המטלטל שבו גרם לי לשקשק לא פעם. אך פרט לכל אלו, מסתתרים מתחת לאפקטים 2 סיפורים: האחד הוא סיפור הצלחה של אדם שהלך בעקבות לבו למרות הקושי והצליח להגשים את ייעודו (קלאסיק הוליווד) והשני הוא תכנון העליה הסודית לראש מגדלי התאומים שהזכיר סרט שודים. שניהם משתלבים נפלא, עם דמויות מרגשות ומעניינות והומור דק ומוצלח. זה פשוט סרט נפלא, אז למה התעלמו ממנו?

רוצים עוד? בקרוב תקבלו. בחלקים הבאים מחכים לנו הופעת השנה, הזוכים בפרטים הטכניים של השנה וכמובן שהסרטים הטובים והגרועים של השנה. אבל עד אז, נאחל לכם שנה אזרחית חדשה שמחה ומלאה בכל טוב, אהבה ואינסוף סרטים.