"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר": בכל הכוח
ביקורות
מי היה מאמין? הכוח התמתח והתעורר משנתו. את המושכות קיבל אבראמס והוא ניווט את ספינת ה"מילניום פאלקון" למקורות ובחזרה לליבם של המעריצים השרופים. האגדה מתחילה להירקם בחזרה.
יום שישי, 18 בדצמבר 2015
"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר": בכל הכוח
כל המילים נאמרו, נכתבו והופצצו בכל מדיום אפשרי ובאמת קשה לדעת מאיפה מתחילים סיכום של התופעה הזו שנקראת "מלחמת הכוכבים". ננסה להתחיל ולספר שהכל התחיל כמעט לפני ארבעים שנים ב"תקווה חדשה" של ג'ורג' לוקאס, אשר הנחית על העולם עולם משל עצמו; של אימפריות בין גלקטיות, טובים, רעים וחרבות אור לכל צד. העולם הזה הפך לתופעה בפני עצמו וייצר מרצ'נדייזינג וסדרת המשך, שלקחה את העלילה אחורה. (זהירות ספויילרים!)
עד כאן כולם יודעים הכל וההמשך, למרות הכישלון הצורם שזכור למרבית אוהדי התופעה, של לומר כמעט דת, שנקראת "מלחמת הכוכבים", היה חייב להגיע מתי שהוא. לוקאס, שהפך, בגלל הפרילוגיה, לפרסונה נון גרטה בקרב מעריצי הסדרה, נתן את המפתחות למעריץ שלו, ג'יי ג'יי אברהמס שמו והעניק לו את הדרור לעצב עולם חדש, בהשראתו.
אבראמס, שבפניו משימה מאתגרת במיוחד, מצליח לעמוד בציפיות וזאת בגלל המחשבה מכיוון ההערצה לחומרים הישנים והמקוריים. העולם של "מלחמת הכוכבים" הנוכחי קיבל שדרוג ועדכון ברוח הטכנולוגיה ההולכת ומתחדשת ואף השתמש מעט בכוכבים המקוריים והוסיף חדשים, הכל נעשה בקו מחשבה שהסרט הנוכחי הוא נר לרגלי הטרילוגייה המקורית.
(וואלה, אין מקום אחד טוב לאכול פה | צילום: יח"צ)
אם זה הומאז׳ים, חיקויים ושימוש בחומרים עתיקים בגרסה עדכנית או אם השבה של הדמויות המקוריות לסיפור, הכל כשר, חוקי, שריר וקיים, במטרה לרצות את כולם ולייצר עוד מהמוצר הכל כך טוב, שרקם לוקאס לפני קצת פחות מארבעים שנים.
אין מעריץ של "מלחמת הכוכבים" שלא בלע בשקיקה כל מילה שנכתבה לפני הקרנת הבכורה הכל כך מדוברת, אלא אם רצו להגיע מופתעים מכל שבריר עלילתי, הרוב היה ידוע, בבחינת קווי העלילה ובבחינת ההיכרות עם הגיבורים והדמויות החדשות וכמובן הידיעה כי כל הגיבורים הישנים יקחו חלק, זה או אחר, בנפח העלילה.
העלילה, פריסתה והתקדמותה היו זהות לקווים המרכזיים של עלילות הטרילוגיה המקורית, שלאחריהן היא הגיעה. הנושאים המסובכים וההצבעות בסנאט נזרקו לעזאזל וחזרו היריות, הרובוטים והגיבורים המובהקים, שיילכו ויגלו את חלקיקי "הכוח" בתוכם עם הזמן. הנסיכה ליאה הפכה לגנרלית ועם התואר הזה גם איבדה את מגע הקסם הסקסי שאפף אותה, בצעירותה (וגם נוכח העובדה שהזדקנה לה בשלושים ומשהו שנים), בסרטי הטרילוגיה המקוריים והיא מחפשת אחר אחיה, עבורו שלחה את פו, המובחר שבטייסיה (בגילומו, הסופר בנאלי, של אוסקר אייזק המוכשר), על מנת שיתור אחרי עקבותיו של לוק בגלקסיה.
("הכוח מתעורר - הדור הבא")
פו, הטייס, מתחיל לאתר שביביי רמזים, אבל אז נכנסת נציגות הרוע, שלא קוראים לה האימפריה הגלאקטית, אלא "המסדר הראשון", ארגון מרושע, שבראשו עומדים אב רוחני, סנוק (אנדי סרקיס המשובח והלא ממוצה עד הסוף, בסוג של תחליף לסידיוס) וקיילו רן, מן חיקוי מוצלח למדי לוויידר והרבה יותר מאיים, בקולו, בטירופו וברוע שהוא מקרין החוצה.
מעבר לזה שקיילו רן נשבע להמשיך את מורשתו של וויידר, כך אמרו לנו בטריילר, הוא מעריץ מושבע ושולט היטב ברזי הצד האפל של "הכוח", אבל נקודת החולשה של רן מתפצלת לשתיים: הטירוף המוגזם שלו, בעוד אביו הרוחני (וויידר) היה בקונטרול מתמיד, רן משתולל, שובר מסכי מחשב, חוצב במתכת וצורח כמטורף; לא ממש וויידרי לעשות, אבל זוהי אחת מנקודות הניתוק לסממנים, הבלתי נגמרים של הטרילוגיה המקורית. נקודת חולשה שנייה היא השחקן שמגלם את רן (והספקות לכך כבר הובעו בשלהי הכתבה המסכמת את הטרילוגיה), אדם דרייבר שמו. דרייבר מעולם לא הפגין כישורים יוצאי דופן והרשע היחיד שבקע ממנו הוא תחושת המיאוס המצטברת, כאשר רואים אותו על המסך במשך יותר מדי זמן.
(הכל היה בסדר עד שהורדת את המסיכה | צילום: גטי אימג')
בסרט הנוכחי, מסתבר שאפשר לעשות ממנו אחלה דמות רעה, שהוא עם מסיכה וקול מרושע ומפולטר, שיכול היה לשמש למתיחות טלפוניות מרושעות. ברגעים המועטים שהמסיכה עוזבת את גופו; מגלים ילד כאפות גבוה וצנום, שמנסה להיות רע, אבל קשה למכור את הרוע בעטיפה של ממתק בשם דרייבר. הוא, לעין ערוך, טוב יותר מהיידן כריסטנסון, תנוח קריירתו על משכבה בשלום, אבל עדיין רחוק מלהיות המיקס של צמד השחקנים שגילמו יחד את וויידר (גוף וקול), שהפך להיות הרשע האולטימטיבי.
חזרה לעלילה: המסר בבקבוק חוזר להיות מסר ברובוט וכפי שליאה שתלה ב-R2D2 הודעת מצוקה עבור אובי וואן-קנובי, ב"תקווה חדשה", הנציג שלה בסרט הנוכחי (פו) עושה אצל BB8, מוצר הצריכה האהוב, החל מהיום, על מעריצי הסדרה. הרובוט המתוק הצליח לשבור את שיאי החיבה שנרכשו עבור קודמו והוא אחד הכוכבים הבולטים של הסרט, בעלילה ובדמות המגוונת יותר, אפילו מאביו הרוחני הקודם (R2D2).
המסר הזה, שחבוי בתור רובוט יניע את העלילה ויפגיש בין שני צידי הכוח, כאשר אבירי ג'דיי אינם במצאי וכולם מחפשים אחר הג'דיי הפעיל האחרון (לוק סקייווקר), בשביל להציל את המצב ולמנוע מ"המסדר הראשון" להפוך לאימפריית הרשע הנושנה. קו עלילתי נוסף שנשאב מ"תקווה חדשה" (ומשובו של הג'דיי) הוא כוכב מוות משודרג והניסיון הזהה להילחם בו, מבחינת ההתנגדות החדשה (המונהגת על ידי ליאה) וחייליה.
הקווים החדשים בעלילה הם שני הגיבורים הראשיים של הסרט: פין (ג'ון בוייגה) וריי (דייזי ריילי), שמות קצרים לגיבורים מהזן החדש, אישה וגבר כהה עור, אשר יאחדו כוחות עם האן וצ'ואי, על מנת לבצע סוג של העברת לפיד קולנועי ומודרני.
(פאדיחות, ביבי משיג אותי | צילום: יח"צ)
ריי היא אספנית גרוטאות ופין חייל סער של "המסדר הראשון", שכנראה מקבל קצר חשמלי במוח ומתחיל להבין שמה שהוא עושה לא מתאים למצפון שגידל לו בשקט, בלילות הקרים. ריי נהדרת ומגוונת ופין, גם הוא ויש היגידו שבוייגה די מוגבל ביכולות המשחק שלו, אבל הוא משחק מצוין דמות שניעורה לחיים ממהלך חיים רובוטי למדי והתלהבותה ניכרת בכל צעד ושעל.
פין מתרגש, צועק, מחזיק ידיים ופועל על פי הרגש ובלי יכולות משחק יוצאות דופן, הוא שובה את לב הצופים, ריי היא סיפור שונה ועוברת שינוי פחות חד ויותר הדרגתי ולשיא היא תגיע בתום הסרט, שאת סופו תצטרכו להשלים לבד. העברת הלפיד והשילוב הבין דורי הוא גם האות להורים מבוגרים דיים, שגדלו על הסדרה להעביר את ההתמכרות באופן מודרני לילדים, כאשר הסרט כולו נראה, בשלבים לא מעטים כשעתוק של אברמס למקור של לוקאס, אבל הכל נעשה בחן, ביראת כבוד ובמודרניזציה, ככל שהסיפור והעלילה מאפשרים לאבראמס לקחת את הסרט שבשליטתו.
העלילה די ברורה, הרקע קצת פחות והפרטים שנחשפים, בשביל לשפוך אור על הרקע, לא מקבלים אור מספיק ברור, אבל זה לא באמת מפריע. מה שנגלה בסופו של דבר הוא התמונה הגדולה, הסך הכל הכללי והוא ריענון מרענן לטרילוגיה המקורית, שאוסף לא מעט מחוות ושואב המון השראה, מאותה טרילוגיית מקור. קרבות מרשימים, עיצוב עולמות מהפנט, צבאות משובטים, שממשיכים במצעד לרקע "הצעדה האימפריאלית" הווידרית וכמובן חלליות משתוללות וביניהן זורחת באור עכור, כהרגלה, המילניום פאלקון.
(זקנים, אבל עדיין כאן | צילום: מתוך כרזות הסרט)
התמהיל בין ישן לחדש, בשחקנים, בעיצוב ואפילו בבימוי, העריכה והצילום יוצר את אותה תחושת הכיף שכנראה נתקפתם, כאשר חזיתם בסרט הראשון בפעם הראשון, בילדות או בבגרות וזוהי ההצלחה הכבירה של אבראמס. אבל וזה אבל גדול, אם אבראמס לא ישכיל לקפוץ צעד אחד (או יותר) קדימה, בשני הסרטים הבאים, שהסרט הזה היווה עבורם כסרט הכנה, במרבית שלביו, קהל המעריצים השרוף לא יסתפק בשחזורים ומחוות ויחפש את החידוש העלילתי (ואת ראשם של אבראמס או לוקאס), כפי שראוי לבקש מסדרת סרטים שמתחדשת מדי כמה עשורים.
מבחן הזמן יגלה לכולנו האם השחקנים הראשיים יעלו על מסלול המלוכה או שיצנחו בדיוק כמו קודמיהם (האמיל וכריסטנסן), בשתי הטרילוגיות הקודמות ויותירו את כס המלוכה הבלעדי תחת ישבנו של הריסון פורד. הכוח התעורר, חזר ושב לפקוד את מחוזותינו, אבראמס הצליח בענק וכסיסת הציפורניים הבאה תישמר לשנת 2016, אז תתחילו לגדל אותן עד לשנה הבאה.
סיכום המבקר
10/
5.5