"מומנטום": מצלם לבמאי

מדובר בצלם של לפחות חצי מהסרטים ששמעתם עליהם בהוליווד בשנים האחרונות. "רד", "טרון", "שכחו אותי בבית" ואף צילם הרבה לבמאי קטן שלקח אותו תחת חסותו לכל סרט שלו והפך להיות חברו, אולי שמעתם עליו במקרה, קוראים לו קלינט איסטווד.

אני מניח שבשלב הזה כבר תפסתי את תשומת ליבכם. אז קמפנלי לקח הפסקה מאיסטווד לאור הצלחת "צלף אמריקאי", והצילום שלו בפרט, והחליט שהוא מספיק מנוסה בשביל לביים בלוקבסטר משלו עם הפקה גדולה שתשים אותו על המפה. זה לא ממש הצליח כמובן והוא נאלץ להסתפק בתקציב של 20 מיליון דולר שזה אולי התקציב שבזמנו היה ל"מלחמת הכוכבים", אבל כרגע זו בדיחה לא מוצלחת לסרט הוליוודי, בטח לא סרט שצריך לעבור ממקומות בעולם.


("מספיק מנוסה בשביל לביים בלוקבסטר משלו", סטיבן ס. קמפנלי)

העניין הוא שקמפנלי הוא צלם כל כך מוכשר שבמהלך הסרט הוא מצליח ליצור אפקטים מבלי לעשות אותם בכלל, כל זאת בעזרת הצילום. הוא משתמש בטריקים ישנים בשביל לעבוד על הצופה ולגרום לו לחשוב 'ואו איזה יופי של אקשן'. במאי אחר, כזה שלא מבין בצילום ברמה הזו, אולי היה מצליח אבל למחצה, במיוחד שהטריקים האלה כל כך ישנים (כפי שאמרתי) שכבר קשה ליצור אותם. בשלב כלשהו הוא אכן הצליח לעבוד עלי עד שנזכרתי שעם תקציב כזה הוא בחיים לא היה יכול לעשות אותם. לכן הרמה של האפקטים והצורה שבה מבוימות סצנות הפעולה לא כל כך נופלים מסרט פעולה של 50 מיליון דולר.

קמפנלי גם משתמש בהרבה מחוות קטנות ומבדרות שחלקם לסרטי ריגול ישנים כמו לג'יימס בונד או ג'ק ראיין. גם מספר מחוות לסרטים של קלינט איסטווד, ובמיוחד לגראנד טורינו שקמפנלי סיפר כי זהו אחד הסרטים האהובים עליו שהוא צילם ואחד האהובים עליו של איסטווד בפרט.

היעדר התקציב גם לא הפריע ללהק כמה שחקנים ידועים. הראשון הוא מורגן פרימן שגם נשאר חבר טוב של הבמאי אחרי צילומי "מיליון דולר בייבי". נראה שפרימן היה מוכיח את חברותו טוב יותר אם הוא היה מופיע בקצת יותר מ-5 דקות (לא אני רציני, זה זמן המסך שלו) ועושה קצת יותר מאשר שוב להשוויץ בקול האפי והבלתי נשכח שלו.

בתפקיד הנבל העיקרי נמצא אחד השחקנים הנשכחים, ולא בצדק, של הוליווד הלוא הוא ג'יימס פיורפוי שאני עדיין זוכר לו מהסרט הגות'י "סולומון קיין". פיורפוי הוא מושלם לתפקיד הנבל ואני משבח מאוד את ההפקה שהבחינה בכך. מדובר בנבל הקומי שאני כל כך אוהב בסרטים מה הסוג הנ"ל, וכן, יש לו הומור שחור ומאוד אכזרי שגורם לקהל לשנוא אותו ולהרים חיוך, בסגנון של הג'וקר (ועדיין רחוק שנות אור). העניין הוא שמר וושינגטון, הדמות שאותה הוא משחק, הוא כל כך טיפש ומצליחים לעבוד עליו כל כך הרבה פעמים שמדי פעם אתה מרחם עליו על זה שפשוט לא מצליח לו. נראה שאדם מרקוס("המנסרים מטקסס 3D") העדיף כמה שיותר לעשות את הגיבורה חכמה שבדרך הזו הוא גזל הרבה מהנבל. פיורפוי אולי משחק נבל אכזרי ואף מפחיד (אמרנו תסריטאי של סרט אימה לא?) אבל הוא מוצא את עצמו יותר משבח את היריבה שלו מאשר מצליח להערים עליה בעצמו.


("הוא לא יכול למות אלא אם כן אני אומר זאת", ג'יימס פיורפוי בתור מר וושינגטון ההחלטי)

ועם כבר אנחנו מזכירים אותה, בוא נעבור לדובדבן שבקצפת אולגה קורילנקו. קורילנקו היא פשוט הבאד אסס האולטימטיבית, זה פשוט בדם שלה. אפילו הפרצוף שלה כבר מסמל כאילו 'תוריד את העיניים שלך ממני, תוריד אותם או שאני אעקור אותם' או 'אני הולכת להרוג אותך, אני הולכת להרוג אותך באיטיות ובכאבים' ואני רק מנסה לדמיין אותה בסרט קומי שבו היא תצטרך לחייך ולהצחיק את הקהל. הייתי אומר שהדמות הזו מתאימה לשחקנית, אבל הרי כל דמות של סרט אקשן תתאים לה. אם שואלים אותי אני עדיין חושב שההופעה הטובה ביותר בקריירה שלה היה ב"קירות" הישראלי שבו היא קצת יצאה מהטייפקאסט שלה למחוזות שמשלבים גם את המתנקשת הקשוחה וגם נערה עדינה ורגישה. כאן היא ממש לא עדינה ורגישה, היא חוזרת לדמות הבאד אסס שאולי מאתגרת יותר את הפעלולים שלה מאשר את המשחק שלה אבל עדיין כיף לראות אותה בתפקיד הזה.


("הבאד אסס האולטימטיבית", אולגה קורילנקו היא המנסרת החדשה בטקסס)

התסריט מאוד נחמד, בהחלט מספק את הסחורה. מרקוס השתפר בהרבה מאז התסריט הנוראי שכתב לעיבוד האחרון של המנסרים בטקסס. כן אני יודע שמדובר ביותר סרט אקשן ומתח שנועד יותר להיות קצבי ומותח מאשר חכם, אבל עדיין ליוצרי הסרט יש הרבה ביקורת חברתית שהם מעבירים בעקבות הסרט הזה. הם מדברים על המאבק בין אנשי הממשל והרובע העליון באנשים הפשוטים שרק מנסים לחיות את חייהם. עצם הליהוק של פרימן כסנטור כבר מעביר ביקורת לא קלה על הממשל של אובמה וישנם גם מספר אלמנטים לקראת סופו של הסרט שיזכירו קצת על הממשל של ג'ורג' בוש.

הסרט כבר מתחיל עם הסצנה הטובה ביותר שלו (לדעתי) שהיא סצנת שדידת הבנק ע"י מספר פושעים שהלבוש והדיבור שלהם הם בואו נגיד לא הכי ידידותיים. ההתחלה ואמצע של הסרט הם פשוט מעולים, מצליחים למתוח אותך וגם קצת קצת גורמים לך לחשוב (וזה הרבה יחסית לסרט בז'אנר הזה), הבעיה מגיעה כשאנחנו מגיעים פתאום לסוף.

הסוף הזה הוא לא רק מרגיש מאולץ ושנלקח אך ורק בשביל לסיים כבר את הסרט, הוא גם לא מבדר. הם בנו עלילה מאוד מותחת ודווקא כשאנחנו מגיעים לנקודת השיא שבה אמורה להיות הפתעה גדולה או סצנת אקשן מותחת, הסרט נגמר. לרגע אחד, היה לי אכפת מהמתרחש שיקרה ובאותו רגע הסרט נגמר. אתה רואה את הסוף וחושב מה? זהו? אחרי כל מה שקרה זו התוצאה? זה לא מספיק.


("לרגע אחד היה לי באמת אכפת ממה שיקרה ובאותו רגע הסרט נגמר"- קורלינקו ופיורפוי ברגע לבבי)

גילוי נאות; התמונה מלמעלה לקוחה מאחד השוטים היפים של הסרט. הצילום ממחיש את כוחו של מר וושינגטון (הממשל, הדומיננטי וזה שנמצא בחשכה) לעומת ההשתקפות של אלכס (האדם הפשוט, שנראית באור ועדיין חצי נעלמת, דבר שמראה על חוסר הכוח שלה וכמה שהיא השקפה לעומתו).

בסך הכול זה סרט נחמד. יש לו קטעים מאוד נועזים מבחינה קולנועית (ואין עירום אגב, שזה משהו שלא קורה הרבה בסרטים של קורילנקו) ויש לו קטעים מותחים. כן יש בעיות של תסריט כמו דיאלוגים שחלקם זולים (ואני לא מדבר על דיאלוגים שבהם נמצא פיורפוי) וכמובן הסוף המאכזב שסיפרתי עליו מקודם. כשהסרט הזה התחיל, קמפנלי באמת ציפה ליצור סדרת סרטים שתתחיל עם הסרט הזה. אולי זה היה עובד בשנות השמונים אבל כנראה שמישהו היה צריך לספר לו שבשביל לעשות סדרה בשנים האלו צריך באמת להשקיע בסרט. זה סרט טוב וכולם עשו בו עבודה טובה, אבל קשה לי לומר כמה כבר מושקע הסרט בשביל ליצור סדרת סרטים.


(חברו ובן חסותו - סטיבן ס. קמפנלי ועוד מישהו שכבר תזהו לבד)