"הלילה שלפני": הסאטלה של סנטה

מי שרואה את סת' רוגן בפוסטר של הסרט, עושה באופן אוטומטי את הקישור לסרט סאטלה ובצדק (בדיוק כמו שדמותו, בסרט, מקוטלגת מתקופת התיכון, על ידי חבריו). הקהל יודע מה הוא הולך לקבל והעובדה שהסרט מגיע חודש לפני הכריסמס ועבורו, מאותתת על משלב ז'אנרים של קומדיית כריסמס לסטלנים; יצאנו לבדוק הכצעקתה.

הסרט מיועד בדיוק לתקופת החגים הקסומה של האמריקאיים ולא בוחל בשימוש הקיטשי, עד להחריד ולהגחיך, של החג הנוצרי, אשר מקדש את הקפיטליזם, בעיקר בשנים האחרונות, על בסיס משפחה ואהבה. המשפחה מצטופפת ליד עץ האשוח (לקנות), פותחת אריזות של מתנות לכולם (לקנות, לקנות) ושולחת גלויות משפחתיות דביקות לחצי השני של יונייטד סטייטס אוף אמריקה (לצלם ולשלם) וכמובן שאהבה פורחת בתקופת החגים וידה, ידה, ידה...

גם חברי הקאסט הנהדרים משתמשים באופן ציני בערכי החג, אבל עדיין מייצרים התכתבות בין ציניות לבין קיטש, כאשר האהבה תפרח וכן המשפחה והחברים, אבל לצד השימוש הדביק והניסיון לגשת גם לקהל קצת פחות סטלן, לא שוכחים רוגן והחברים להכות מכה נאמנה ועוקצנית ברשתות החברתיות, הפרסום, הקפיטליזם וגם לטפל בכפפות מחוספסות במסורות משפחתיות חסרות זמן.


(דרוש דאונר לחג המולד | צילום: גטי אימג')

הסרט הנוכחי הוא חצי הצדעה ומיני הומאז' למיליון סרטי חג המולד, שנזרקו למיקסר וקיבלו ערבוב ראשוני... לאחר מכן תוספת עלים גסים של מריחואנה ולבסוף בזקו כמה גרמים יפים של קוקאין, בשביל הטעם ויצא המוצר המצחיק, בעיקר, אך לא מתקדם ולא מצליח לצאת מהקטגוריה "טוב" ל"מצוין", "אגדי" או "קאלט" ורק מגרד אותן מלמטה.

השילוב הסוגתי מתחיל כבר בדקות הפתיחה, אצל הנרייטור טרייסי מורגן, שמקריא ומספר את סיפור הרקע בחרוזים, בדיוק כמו בכל סרטי חג המולד, רק עם תיבול סלנג רחוב וכמובן משחרר את חרצובות לשונו, בשביל להבין שלא באמת הגענו לסרט חג מולד רגיל.

שלושה חברים הולכים לחגוג ביחד, בפעם האחרונה, את חג המולד והם רוצים לעשות את זה בענק וכל האמצעים כשרים. סיפור הרקע מסביר איך הפכו למשפחה אלטרנטיבית, עד שלאחד מהם כבר הולכת ונוצרת משפחה משלו (רוגן) שברור שהוא יהיה המופרע מכולם, בשחרורו מכל כבלי היום יום והמחשבות על ההפיכה ההולכת ומתקרבת לאבא.

מקי הוא ספורטאי, מזריק סטרואידים ולוויט הוא יתום מגיל צעיר ודי לוזר, עם נשים, עבודה והכל והתלותי מכולם בחבריו. החברים ייפגשו פעם אחרונה למה שיהפוך לסשן לילי של ניתוחים עצמיים ובין חבריים וכמובן מסע מטורף, שכולל מסיבה אגדית שהייתה בלתי נגישה עבורם במשך שנים, סמים ואלכוהול ללא הפסקה והרבה קטעים שיהפכו להיות מזוהים עם השנים, בסרט שכנראה יהיה נשכח, יחסית.


(מחווה אחת מיני רבות לסרטי חג המולד | צילום: יח"צ)

רוגן והחבר'ה מנסים לייצר קאלט, בעזרת שימוש אינטנסיבי בקטעים מסרטי חג מולד אגדיים. הניים דרופינג לא נפסק, גם מבחינת שחקנים, סרטים וכמובן הומאז'ים לחלק מהם (ניגון על קלידי חנות צעצועים כמו ב"ביג" והחלקה על מכוניות צעצוע וידיים על הלחיים כמו ב"שכחו אותי בבית" הן דוגמאות בולטות ומצחיקות במיוחד), אפילו דמות גרינץ' נשית קיימת ואין ספק שהומור לא חסר בשביל לעזור לסרט להיות טוב, אך עדיין לא יוצא דופן.

מעל כולם זורחים שני שחקנים באופן מיוחד, סת' רוגן כמובן, שמשכלל קצת את יכולות המשחק הסטלניות שלו ומוסיף פארנויה מוקצנת לארסנל ולצידו, בתפקיד קטן, אך ממש לא זניח, מייקל שאנון, שלוקח את האישיות הייחודית, הרגועה והאדישה על גבול המאיימת, לתפקיד עם נופך קומי. שאנון בתפקיד שהוא כמעין דמות אב, אשר מסתמנת כחסרה בחייהם של שלושת חברי הילדות וכמובן שדמות האב לכל השלושה לא יכולה להיות אחרת מאשר סוחר הסמים המקומי שלהם - גדול, קורע ומשובח.

וכך, הולכים להם, צעד ליד צעד מספר ז'אנרים שלובים, כאשר קומדיית חברים סטלנים מחזיקה את היד לסרטי כריסמס, עם מוזיקת כריסמס מהולה במקצבי היפ-הופ. מסע עתיר באזכורים מסרטים אחרים ונראה גם כמו עוד כמה כאלה, שהחיפוש המתמיד אחר גראס ומסיבת ענק, לאורך כל הלילה, לא יכול שלא להזכיר את "הרולד וקומר" והזיותיהם, שניבטות בסרט הנוכחי, בעיקר מעיניו המטורפות של רוגן הנפלא.


(ואם במחוות לחג המולד עסקינן | צילום: גטי אימג')

מעבר לשני הז'אנרים כמובן שיש את סיפור החברים/המשפחה/ האהבה שמוצאים את דרכם אל לבבות הצופים, גם בסרט עם בסיס קומי מוצק. אחת הנקודות המפוכחות ונעימות בסרט היא, בפעם המי יודע כמה, סיפור ההתבגרות בין חברים ושינוי הסטטוס מעולם רווק והולל לנישואין והורות; נושא אותו רוגן מאמץ ולא בפעם הראשונה בתפקידיו.

לוויט ורוגן בשת"פ שני, גם אם פחות מוצלח מהקודם ("50/50"), תחת כנפיו של ג'ונתן לוין ושיתוף פעולה של לוויט עם ליזי קפלן, תואמת זואי דשנל (איתה כיכב ב-"500 ימים עם סאמר") והכימיה עדיין טובה. לצמד המוצלח מוסיפים את אנתוני מקי, הנהדר, שעוקץ כל דמות ספורטאי מצייץ ומפרסם בצורה מוגזמת, שחיה בשנה האחרונה על פני האדמה, מפזרים קצת טרייסי מורגן וג'יימס פרנקו, בוזקים מייקל שאנון, שמים דובדבן בצורת מיילי סיירוס מלמעלה ומקבלים תמהיל טוב, מצחיק וקומדיה לא רעה בכלל, לתקופת החגים, המגיעה עלינו לטובה.