"משחקי הרעב: עורבני חקיין - חלק 2": אל תחקה ת'עורבני

ביקורות
הסוף לבאז הגיע, לורנס חוזרת לסרט רביעי ואחרון בסדרה, שקצת לפני שגלשה למחוזות המוגזמים מדי, הניפה אל על את דגל הפרק האחרון ונמלטה מהידרדרות מסוכנת, נותרה בגבול הטעם הטוב ושמרה על רמה כמעט אחידה לכל אורכה; לטוב ולרע.

"משחקי הרעב: עורבני חקיין - חלק 2": אל תחקה ת'עורבני
"משחקי הרעב: עורבני חקיין - חלק 2": אל תחקה ת'עורבני

ו........ סטופ. הסרט הרביעי, שפוצל מאחיו השלישי, שם קץ לטרילוגיית "משחקי הרעב". ג'ניפר לורנס מסיימת, ביחד עם סוללת זוכי ומועמדי האוסקר, את תפקידה בתור קטניס אוורדין, התפקיד שהביא לה את התהילה הבורקת ההוליוודית (לפני זה היא הייתה סתם אינדית מוערכת). כעת גברת לורנס יכולה להשיל את חליפת העורבני ולהתפנות למועמדות הבאה, כנראה על תפקידה בסרט "ג'וי" (יחד עם הצוות שהביא לה אוסקר) ואולי, אם ירצה השם, או אומת הבמאים המוערכים בהוליווד, היא תפסיק להשתתף בפרויקטים, על בסיס ספרים המיועדים, במקור לנוער.


(גברים בשחור, בחורה באדום)

כמו ב"הוביט" וכמו אצל האחות הטלוויזיונית למילה "משחקי..." והמשך כלשהו, הספר האחרון נמתח על פני שני סרטים, ככה סתם בגלל שבא להוליווד לייצר עוד קצת כסף ולחלוב את עטיני הלורנס, נוטפי הזהב. לזכותם ייאמר שסדרת ארבעת הסרטים (על בסיס טרילוגיית ספרים) שמרו על רמה די יציבה, כאשר הראשון היה הטוב מכולם, פחות או יותר ואילו החלק הראשון של "עורבני חקיין" הכי פחות טוב ומסתבר, שגם הכי מיותר בפיצולו.

הסרט האחרון קושר את כל הקצוות, הורג את מי שצריך וגם מי שלא ומותיר את הצופים עם סוף מטריקסי (לא במובן החיובי של הסדרה), די מאכזב, המציג מן התרה מאולצת, שתשמח לבב בני נוער קלי ראש. נתחיל ונחזור לעסק ההוליוודי סוחט הכסף והפרסום: ההקרנה הנוכחית לא התאפיינה בחלוקת חטיפים מפנקים לצופיה, אבל דווקא כן חילקה צמידים עם הכיתוב: "פרמיירה" - דבר יוצא דופן בנוף הקרנות העיתונאים הטרום בכורתיות.


(ללא חטיפים, אבל אחלה צמידים - הפרמיירה)

מעבר לכך ובקישור ישיר אל "האח הגדול" המרצד בסדרת הסרטים הנוכחית ובשלל סרטים אחרים, ונוכח העידן המצולם, הזהירו עובדי אולם הקולנוע כי אין להכניס פלאפונים ומי שייתפס, יקבל נזיפה, ייצא החוצה להרשמה יביא פתק מההורים ולא יבוא בלובה יותר בחיים שלו...

המחצית התמימה והלא מודעת של הקהל איפסנה את הפלאפונים מחוץ לאולם, בשמירת פלאפונים ואילו השאר לקחו את הסיכון, שאם הבייביסטר שואלת איפה מאחסנים את המוצץ הספייר, יש מצב גדול שהם יוכלו לחזור הביתה ולהראות לה בדיוק איפה, לאחר שנזרקו כלאחר כבוד בגלל שסימסו בחזרה ובהצנעה.

הסיבה, כמובן, הייתה למנוע את צילום והפצת הלהיט התורני של החורף לפני שהוא משתחרר לאקרנים באופן רשמי ובכלל. מה מיוחד בהקרנה הזו מאחרות? כנראה הצורך לייצר הייפ ולשמור על עירנות המעריצים, לאחר שהסרט הקודם התיש את צופיו הנאמנים ומרח את תוכן הספר הנועל על פני שני סרטים. חשבו המפיצים המקומיים וייצרו אחלה ספין, כולם נכנסו בידיעה שמשהו מיוחד קורה באולם הקולנוע וגם ההמולה שמסביב ייצרה עניין לקראת ההקרנה היום, ביום הבכורה ועל זה נוריד בפניהם את הכובע.


(ג'ני, בואי תראי. חתול מנגן על פסנתר | צילום: יח"צ)

לגבי קו המחשבה הכללי, אפשר לומר שמרבית הצופים נהנו מאי החשיפה לאורו המעיק של האייפון/גלקסי/ סמסונג ושאר ידידיהם ה"חכמים" והמציקים ומהצד השני, היה באקט הזה משהו פולשני, בעצם ההוראה/בקשה מנומסת והפיכת צופים בוגרים לתלמידים לא מחונכים, שנאלצים לשקר לגבי העובדה שהפקידו את הפלאפונים מחוץ לאולם.

הפטרול הקבוע של הסדרנים והחיפוש המתמיד אחרי אורו של הסלולרי נתנו חותמת סופית שתכנים מהסרט החלו לזלוג אל תוך אולם הקולנוע ולמציאות הנוכחית וייצרו התכה מושלמת עבור הסרט עצמו. והסרט עצמו? שמר על הרמה הטובה של אלו שלפניו ונמרח בעוד רבע שעה, עד חצי שעה מעבר למה שהיה צריך לאפשר לו ומצא פיות רבים מפוהקים ועיניים עצומות לפרקים לא מעטים.

התלת מימד כמעט ולא הורגש ואפילו חץ אחד של לורנס לא עשה את הכיוון לעבר עיני הצופים, האקשן היה טוב וגם אינטנסיבי ומשכנע, אבל הכל מרגיש כבר ממוצה היטב ולא מחדש כלום. לא שהיה רע, פשוט לא היה משובח, כפי שמצפים מאיתנו להאמין כאשר מורחים על פוסטר אחד את לורנס בחליפת ספנדקס (בבני ברק זה לא עבר) ומעטרים את הקאסט בשחקנים שיכולים לבנות פירמידה מהפסלונים והמועמדויות אותם צברו עד כה.


(בקולנוע הקרוב, חוץ מבני ברק | צילום: יח"צ)

ואלו שמות (מהקל לכבד): אליזבת' בנקס (שלוש מועמדויות לאמי), ג'נה מאלון וג'פרי רייט (מועמדות לגלובוס הזהב), סטנלי טוצ'י (מועמדות לאוסקר), וודי הארלסון (2 מועמדויות לאוסקר), דונאלד סת'רלנד (שתי זכיות בגלובוס הזהב) והכבדים באמת: ג'וליאן מור, פיליפ סימור הופמן זצ"ל והכוכבת הראשית עם אוסקר אחד, לכל אחד.

כל אלו בסרט עתידני פוסט-אפוקליפטי, עבור נוער שהולך ומאמין שהעתיד שלו הולך ומתקבע כדיסטופי וחסר כל תקווה, הרי איך אפשר להאמין אחרת שסרטים מסוג זה עולים וצצים כפטריות אחרי הגשם? הסרט הנוכחי ממשיך את קו קודמו (ברור, אותו הספר) ויוצא קצת מהמשחקים למציאות. אז אחרי שמחוז 12 הושמד קליל, אבל המשפחה והחברים הקרובים שרדו וגם מחוז 13 יצא מהמחבוא, קטניס הפכה לאגדה ולסמל המרד והכי גרוע - כלי בידיהם של הפוליטיקאים. כלי כל כך טוב, שלא שווה לסכן בשדה הקרב ועדיף להמשיך את הקו יוצר הפרופוגנדות, שהנשיאה קוין החלה. קטניס אוורדין נראית יותר ויותר כמו מועמדת לראשות הממשלה, רק עם אשפת חיצים, קשת (לא בשערה) ומראה מנצח עבור כל תמונות הסלפי עם הרוכלים והתינוקות החמודים בשוק מחנה יהודה.


(אין סיכוי שאחליף בלאפה או באגט | צילום: גטי אימג')

מוקפת בצבא יועצי תקשורת, איפור, שיער ומעצבי אפודי מגן, שיקיים במיוחד, היא יוצאת למערכה האחרונה, אבל נתקלת בחומה בצורה, בדמות הנשיאה קוין, שרוצה לעלות לשלטון "למען העם", אבל ברור לכולם שאין פוליטיקאי בלי שיכרון הכוח הנלווה והאמת המתגרדת לאיטה חושפת בדיוק מה שחושפים החיים האמיתיים בעולם האמיתי - אין מנהיגים נטולי אינטרסים ואין אנשים שהם בלתי ניתנים להקרבה.

מילה קטנה על שתי הדמויות שגילמו ג'וליאן מור ודונאלד סת'רלנד. סת'רלנד הפך באלגנטיות לאחד מהנבלים הקולנועיים הטובים והמרגיזים שהיו בקולנוע של השנים האחרונות, אבל מור, בלא פחות אלגנטיות, קפצה איתו אל הנישה במהירות מסחררת, כאשר השניים פשוט מצטיינים בתור מניאקים מהשורה הראשונה.

וכך מצטרפת לה קטניס אוורדין לכוח משימה מיוחד, שאמור להצטלם טוב ולתוך הסלט הזה, של כוח משימה "קטניס", זורקים גם פיטה, לניגוב. פיטה שטוף המוח מארס הקפיטול (גם פיזית וגם קונספטואלית) מצטרף כי זה מצטלם יותר טוב וגם כי זה מסופר יותר טוב. בדרכם הם ייפגשו תרמילים נסתרים, בכל הצורות והדרכים שיאפשרו לנסות להרוג את הגיבורים, קטניס תהפוך ל-לגולס מ"שר הטבעות" ואפילו יהיו להם אויבים דמויי אורקים (או זומבים משופרים - נוסח אחד ההמשכונים של "האויב שבפנים"), על מנת לתת ל-לגולס הרגשה של בית.


(אחלה השראה, אבל כבר בדיוני מדי | צילום: מתוך "ההוביט")

השורה התחתונה של הסרט ושל הספרים; "משחקי הרעב" היו עונשם של בני המעמד הנמוך, הצווארון הכחול ומיץ הזבל של המחוזות, מאת אנשי הקפיטול, בתגובה לניסיונות המרד ההיסטוריים, אותם המשחקים היו מצולמים ומתועדים כמן קרבות גלדיאטורים עדכניים ולשם בידור הזרם ה"נאור" והאליטסטי. העונש, אם כן, נמשך כאשר המורדים המשיכו לנהל מלחמה עקובה מדם וצילומי וידאו בינם לבין עצמם והתמקדו במלחמה התקשורתית, לא פחות מאשר התמקדו בקרבות הקרקע והאוויר עצמם. המלחמות העתידניות, מקורם הולך ומשתרש באופן עמוק יותר ויותר בצילומים ודיווחים ומי כמו העם המפולג, אשר מתגורר במדינה, בה מתנהלת הסתה פרועה ברשתות החברתיות, אשר זולגת לאלימות אמיתית בשטח, יודע יותר טוב מהי חשיבותה של תמונה טובה או אפילו סרטון מדובב ומוסבר.


(כן, כנראה המלכה של כולנו לשנים הקרובות | צילום: יח"צ)

נראה שהעתיד צופן לנו יותר ויותר סרטים, אשר בהם השליטה של האח הגדול הולכת, מתבססת ומשתלטת על החיים וכמו כן ובקו, שייתכן שיישאר, מקביל בלבד, נמשיך ליהנות מעלייה חדה של סרטים בכיכובה של המלכה הבלתי מעורערת של הוליווד, העורבנית החקיינית לורנס.
סיכום המבקר
10/
5.5
תגובות
כתוב תגובה ותהיה הראשון להגיב על "משחקי הרעב: עורבני חקיין - חלק 2": אל תחקה ת'עורבני
סרטים בקולנוע